תרופות קיימות יכולות למנוע התפשטות שחפת

שחפת, שלעיתים קרובות אינה גורמת להופעת תסמינים בקרב נשאי המחלה, פוגעת מדי שנה ב- 8-10 מיליון אנשים ברחבי העולם וקוטלת כ- 2 מיליון אנשים בשנה. דר מזיאר דיבגהי מאוניברסיטת מקגיל שבקנדה מסביר: שחפת היא מחלה מדבקת ביותר שמתפשטת על-ידי שיעול והתעטשות. יכולתו של חיידק השחפת להתנחל ולשרוד בגופם של אנשים עם מערכת חיסונית שנראית תקינה, מצביעה על כך שהחיידק פיתח כנראה שיטות להימנע, להערים או אפילו לחתור תחת המערכת החיסונית. החיידק חודר לגוף בעיקר דרך דרכי הנשימה. מקרופגים, סוג של תאי דם לבנים (חלק מתאי המערכת החיסונית) שנמצאים בריאות, מזהים את החיידקים ובולעים אותם. תהליך זה הוא אחד ממנגנוני המערכת החיסונית שלנו. חרף זאת, חיידק השחפת התפתח למעין טפיל שיכול לשרוד ולהתרבות בתוך מקרופגים עד שהם מתפוצצים והזיהום מתפשט. הדרך שבה מקרופגים מזוהמים בחיידקי שחפת מתים היא גורם מכריע בהתפתחות חסינות מפני שחפת. מקרופגים יכולים למות בתהליך שנקרא אפופטוזיס. בתהליך מוות תאי מסוג זה קרומי התא נותרים ללא פגע והם לוכדים את החיידקים בתוכם. חיידק השחפת מעורר סוג אחר של מוות תאי שנקרא נקרוזיס. נקרוזיס גורם לשבירת קרומי התא, דבר שמאפשר לחיידקים לחמוק ממנו.המפתח לגורלם (אפופטוזיס או נקרוזיס) של המקרופגים המזוהמים בחיידקי שחפת, הוא איזון בין שני סוגי חומרים שנקראים איקוסנואידים. איקוסנואידים הם מולקולות שמווסתות את התגובה של המערכת החיסונית. בעוד שהקוד הגנטי של חיידק השחפת מאפשר לו להטות את האיזון לטובת נקרוזיס ולסייע בהתפשטותו, בדיקת הקוד הגנטי האנושי מגלה ששינוי בייצור איקוסנואידים קשור בעמידות מפני חיידק השחפת. למרבה המזל, קיימות תרופות לטיפול במחלות דלקתיות, כמו דלקת מפרקים ריאומטית, שביכולתן לסייע בהגברת ייצור איקוסנואידים.הצוות בראשותו של דר דיבגהי סיים את המחקר התיאורטי והשלבים הבאים הם לראות איך בדיוק ניתן להשתמש בתרופות הקיימות כדי לטפל בשחפת.במחקר, שהתפרסם בכתב העת אימונולוגיה טבעית, מסכם דר דיבגהי: אסון בריאות עולמי עומד בפתח, אפילו כאן בקנדה. הכיוון החדש בחקר שחפת יוכל לספק הזדמנות מיידית לשיפור החיסון מפני שחפת ולטיפול בה.