מדענים סבורים כי תרופות נגד דיכאון שכיחות יכולות לחסום השפעות מועילות של תרופה לסרטן השד ולהגביר את הסיכון למוות.
נשים שנוטלות תרופות נגד דיכאון שכיחות במהלך טיפול בסרטן השד עם התרופה טמוקסיפן, יכולות לגלות ששתי התרופות מתנגשות זו בזו, אך עורכי המחקר מדגישים שאל להן למטופלות להפסיק בנטילת התרופה לסרטן השד ושהתרופה לדיכאון בפני עצמה אינה גורמת לסרטן שד. המדענים טוענים שזהו מקרה שבו התרופה לדיכאון פוגמת ביעילות הטיפולית של התרופה לסרטן.
סרטן שד הוא סוג הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים והתרופה טמוקסיפן משפרת באופן משמעותי את השרידות. כדי שהתרופה תפעל היא חייבת להיהפך בכבד לרכיב פעיל, אך כמה תרופות אחרות יכולות לשבש את התהליך. תרופות אנטי-דיכאוניות נמצאות בשימוש שכיח בקרב חולות סרטן שד, ועתים לפרקי זמן ארוכים.
על אף שלתרופות אנטי-דיכאוניות רבות אין כלל השפעה על חילוף החומרים של טמוקסיפן, התרופה פרוקסטין, ששייכת לסוג התרופות SSRI, היא מעכב עוצמתי של תהליך חילוף החומרים של טמוקסיפן שהופך אותה לתרופה פעילה.
צוות המחקר, בראשותו של דר' קתרין קלי מאוניברסיטת טורונטו שבקנדה, בחן את תיקיהן הרפואיים של 2,430 נשים בנות 66 שנים ומעלה שלקו בסרטן שד וטופלו בטמוקסיפן בין השנים 1993-2005.כ- 30% מהנשים קיבלו גם תרופות אנטי-דיכאוניות לפרקי זמן שונים במהלך הטיפול בסרטן, והתרופה פרוקסטין הייתה השכיחה ביותר.
החוקרים הגיעו למסקנה ששימוש בפרוקסטין, אך לא תרופות אחרות מאותו הסוג, בשילוב עם טמוקסיפן היה כרוך בסיכון ארוך טווח למוות מסרטן השד.
מסכמת דר' קלי: "ממצאינו מראים שבחירת תרופה אנטי-דיכאונית יכולה להשפיע באופן משמעותי על שרידותן של נשים שמטופלות בטמוקסיפן נגד סרטן שד. הממצאים מראים שיחסי הגומלין בין התרופות מאוד שכיחים אך אינם מוערכים מספיק כבעלי פוטנציאל מסכן חיים שאפשר למנוע אותו".
8.2.2010
