תרופות אנטי-דיכאוניות יכולות לשנות את האישיות ולהוביל לדיכאון מופחת

חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה שבארהב מדווחים על הוכחה ראשונה, מבוקרת בפלסבו, שתרופות אנטי-דיכאוניות, ובמיוחד תרופות מסוג SSRI, יכולות לשנות באופן ניכר את אישיותם של מטופלים. השינויים באישיות נראים כקשורים בשיפורים ארוכי טווח במצב הרוח.הממצאים סותרים הנחה שכיחה ששינויים באישיות במהלך טיפול ב- SSRI קורים רק כתוצר לוואי של העלמת תסמיני הדיכאון. במחקר נמצא שיתרונה של התרופה על פני הפלסבו בשינויי אישיות היו דרסטיים הרבה יותר מיתרונה של התרופה מול פלסבו בהסרת הדיכאון.פרופסור רוברט דה-רוביס שהוביל את המחקר אומר: חקירה איך תרופות מסוג SSRI משפיעות על מאפייני אישיות כמו נוירוטיות ומוחצנות יכולה להוביל להבנה מזוקקת יותר של מנגנון הפעילות שלהן. אפשר לראות בנטילת SSRI לקיחה של תרופה שמיצבת את האישיות, תרופה שיכולה להיות מועילה בטיפול בהפרעות רבות שכרוכות בנוירוטיות גבוהה ובמוחצנות נמוכה.נוירוטיות היא נטייה לחוות רגשות שליליים וחוסר יציבות רגשי. מוחצנות היא לא רק התנהגות חברתית פתוחה, אלא גם הפגנת שליטה ונטייה לחוות רגשות חיוביים.בקרב אלה שהשינוי בנוירוטיות היה המרבי במהלך הטיפול, המועדות להישנות הדיכאון הייתה הפחותה ביותר. נראה ששינוי בנוירוטיות תרם להפחתת הפגיעות להישנות תסמיני הדיכאון.מחקרים קודמים של אותו צוות הצביעו על כך שטיפול תפיסתי התנהגותי (CBT) מנע, באופן כללי, הישנות של דיכאון ביעילות רבה יותר מטיפול תרופתי. במחקר הנוכחי נמצא שמטופלים שעברו טיפול תפיסתי התנהגותי (סוג של טיפול פסיכולוגי מילולי) חוו שינוי אישיותי רב יותר ממטופלים שקיבלו פלסבו, אך השפעות אלו לא יכלו להסביר את שיעורי ההישנות הנמוכים בקבוצת הטיפול התפיסתי. ממחקרים קודמים של צוות המחקר עולה שסיבת השינוי בשיעורי הישנות הדיכאון קשורה בלמידת מיומנויות חדשות ולא בשינויים באישיות. באופן ספציפי, היו אלה היכולת והנטייה של המטופלים ליישם על עצמם שיטות של טיפול תפיסתי לאחר גמר הטיפול, שתרמו לשיפור ארוך הטווח.במחקר, שהתפרסם בכתב העת לפסיכיאטריה כללית, גויסו 240 משתתפים שלקו בדיכאון רבא (MDD). המשתתפים קיבלו פלסבו למשך 8 שבועות, תרופה מסוג SSRI למשך 16 שבועות או טיפול תפיסתי התנהגותי למשך 16 שבועות. אישיותם של הנבדקים ותסמיניהם הוערכו לפני המחקר, במהלכו ובסיומו. כמו כן נערך מעקב בן שנה להערכת הישנות של דיכאון בקרב המשתתפים.בדומה למחקרים אחרים, משתתפים שקיבלו את התרופה חוו שיפור גדול רק במעט בדיכאון בהשוואה לפלסבו. לעומת זאת, השינויים בנוירוטיות ובמוחצנות היו גדולים בהרבה בקרב נוטלי התרופה יחסית למקבלי הפלסבו, והשינוי בקרב מקבלי הטיפול התפיסתי היה באמצע. אנשים שנטלו את התרופה דיווחו פי 6.8 יותר על שינוי בנוירוטיות ופי 3.5 יותר על שינוי במוחצנות בהשוואה לפלסבו.מסכמים החוקרים: ממצאינו מובילים אותנו להציע מודל חדש של מנגנון הפעולה של תרופות אנטי-דיכאוניות. המידע שבידינו מצביע שחלק מפעולתן של תרופות אנטי-דיכאוניות חדשות הוא בתיקון מאפייני אישיות שהם גורמי סיכון לדיכאון.עוד על דיכאון