ספק בנחיצותם של צנתורים ללוקים בתעוקת לב יציבה

במחקר חדש שנערך בארהב נמצא ששילוב בין שינויים באורח חיים לבין טיפול תרופתי נמרץ עשוי להיות מספק עבור חולים בתעוקת לב יציבה. עקב כך העלו החוקרים ספקות לגבי ערכם של צנתורים, קיבוע תומכן (סטנט) והליכי טיפול פולשניים אחרים בעורקי הלב.המחקר התפרסם בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine והוצג בכינוס השנתי של הקולג האמריקני לקרדיולוגיה שנערך בניו-אורלינס שבארהב.יש מגוון של שיטות לפתיחת חסימות בעורקי הלב שמשפרות את הספקת הדם לשריר הלב. דוגמא אחת היא צנתור בו מוכנס צנתר לעורק הזרוע או הרגל עד שהוא מגיע לאזור הלב ושם, בעזרת בלון שמתנפח בחלק החסום של העורק, מרחיבים את העורק ומאפשרים זרימת דם תקינה. לעיתים מקבעים באתר החסימה תומכן (סטנט) שהוא מארג מתכתי קפיצי השומר את העורק פתוח ומונע את קריסת דפנותיו. מעל למיליון צנתורים נערכים מדי שנה בארהב.במחקר נמצא שבעוד שניתן להקל על תסמיני תעוקת לב (אנגינה פקטוריס), שימוש בצנתורים אינו מפחית את שיעורי המוות ואינו מונע התקפי לב ביעילות רבה יותר מהטיפול התרופתי האופטימלי. עקב כך ממליצים החוקרים לתת את הטיפול התרופתי האופטימלי תחילה.במחקר השתתפו 1,149 נבדקים שקיבלו טיפול תרופתי וצנתורים ו- 1,138 נבדקים שקבלו טיפול תרופתי בלבד. צוות המחקר עקב אחר הנבדקים במשך 4.6 שנים בממוצע ובחן, בעיקר, שיעורי מוות ושיעורי התקפי לב שאינם קטלניים.בקרב הקבוצה שקיבלה טיפול משולב היו 211 מקרי מוות או מקרים של התקף לב לא קטלני ובקרב הקבוצה שקיבלה רק טיפול תרופתי נרשמו 202 מקרי מוות או מקרים של התקף לב לא קטלני, כלומר שלא היה הבדל משמעותי בשיעור מקרי המוות או מקרי התקפי הלב בין שתי הקבוצות. הקבוצה שקיבלה תוספת של צנתורים חוותה פחות תסמיני תעוקת לב בהשוואה לקבוצה השניה.מסכמים החוקרים: למרות שהוספת הצנתורים לטיפול התרופתי האופטימלי הפחיתה את תסמיני תעוקת הלב, היא לא הפחיתה לטווח ארוך את שיעורי המוות, את שיעורי התקפי הלב הלא קטלניים ואת האישפוז מחמת תסמונות לבביות חמורות.עוד על תעוקת לב