מוות בעריסה הוא תוצאה של מומים במוח

מומים מולדים במוח עלולים להגביר את פגיעותם של תינוקות רכים לתסמונת מוות פתאומי של תינוקות הנקראת גם מוות בעריסה, כך נמצא במחקר חדש.
בטבלאות נתוני התמותה בבריטניה נמצא כי 300 תינוקות בני פחות משנה מתו בשנה שעברה מתסמונת זו. למרות שזוהו גורמי סיכון למוות מהתסמונת, כגון שכיבה על הבטן בשנת הלילה, הגורמים להתחוללותה של התסמונת נשארו בגדר תעלומה.
חוקרים מבית החולים לילדים במרכז הרפואי של אוניברסיטת הרווארד מאמינים כי יש בסיס ביולוגי למוות בעריסה. במחקר בחנו המדענים דגימות מוח שנטלו מניתוחים לאחר המוות מ- 30 מקרים של מוות בעריסה ומ- 10 מקרי מוות של תינוקות מסיבות אחרות.
בחינה של החלק התחתון ביותר של גזע המוח גילתה מומים בתאי העצבים המשמשים ליצור סרוטונין. סרוטונין הוא אחד ממאה חומרים כימיים במוח המשמשים להעברת מסרים בין תאיים במוח.
אומר דר דויד פטרסון שהוביל את המחקר: מצאנו הוכחה חזקה כי מוות בעריסה הוא בעיה ביולוגית ושמערכת הסרוטונין בגזע המוח היא מקום שיש למקד בו את מאמצי המחקר.
ההנחה המקובלת היא שמערכת זו מפקחת על הנשימה, לחץ הדם והרגישות ללחץ הדם בעת השינה. תינוקות הישנים שפניהם כלפי מטה שואפים מחדש דו תחמוצת הפחמן ולכן שואפים פחות חמצן. רוב התינוקות מסוגלים לחוש בעליה ברמות דו תחמוצת הפחמן שמפעילה תאי עצבים בגזע המוח שגורמים להם להזיז את ראשם.
החוקרים מאמינים כי לתינוקות שמתו בעריסה היו מומים במערכת הסרוטונין שפגמו ברפלקסים שגרמו להזזת הראש. החוקרים מקווים, בעקבות הממצאים לפתח בדיקה שתאתר את התינוקות הנמצאים בסיכון. הם אף מאמינים כי ניתן יהיה ליצר תרופה שתגן על התינוקות מפני המומים המולדים במערכת הסרוטונין בגזע המוח.
עוד על מוות בעריסה