ליתיום אינו מאט את מחלת לו-גריג

מתן ליתיום אינו מסייע לחולים ב- ALS, או במחלת לו-גריג, בניגוד לממצאי מחקר קודם, כך נטען במחקר חדש.ממצאי מחקר קטן שפורסמו לפני שנתיים העלו את הטענה שליתיום, שמשמש לטיפול בדיכאון, יכול להאט את קצב התקדמותה של הפרעה נוירולוגית קטלנית זו. חולים רבים במחלה ובני משפחותיהם מיהרו לנסות את התרופה בלא להתייעץ עם רופאיהם.בניסוי המדעי הראשון, שהתפרסם בכתב העת היוקרתי לנצט, שבא להעריך האם ליתיום פועל במחלת לו-גריג, מצאו הרופאים שאין כל השפעה ועצרו את המחקר כבר בשלביו הראשונים.חוקרים מארהב ומקנדה גייסו 84 חולים במחלת ALS בשתי המדינות. מחצית מהחולים קיבלו ליתיום כתוספת לטיפול המקובל והמחצית השנייה קיבלה תוספת של פלסבו.לאחר כמעט 6 חודשים לא ראו החוקרים כל הבדל בין הקבוצות. מצבם של 22 מבין 40 החולים שקיבלו ליתיום החמיר בהשוואה ל- 20 מתוך 44 החולים שקיבלו פלסבו. חולים שקיבלו ליתיום היו מועדים יותר ליפול ולסבול מכאבי גב.דר סוואטי אגרוואל שהובילה את המחקר אומרת: אין כל סיבה למהר ולקחת ליתיום. נראה בבירור שאין לו השפעה גדולה.מחלת לו-גריג תוקפת את המוח וחוט השדרה. רבים מהחולים בה מתקשים ללכת, לדבר ולאכול. רילוזול היא התרופה המאושרת היחידה למחלה זו, והיא יכולה לפעמים להאט את התקדמות המחלה בחודשים ספורים. רוב החולים חיים רק שנים ספורות לאחר שאובחנו כלוקים במחלה.דר מייקל סוואש, במאמר מערכת נלווה למחקר, אומר: הבעיה עם מחלה כמו ALS היא שכל אחד רוצה לטפל בה והחולים נאחזים בכל שביב של תקווה, גם אם הוא משענת קנה רצוץ. זה הזמן לסגור את הדלת מפני ליתיום כטיפול במחלה. טיפול מסור ותזונה פועלים טוב יותר מהתרופות הקיימות והם יכולים להאריך את משך חיי החולים בכמה שנים. מדענים אינם מבינים עדיין מה גורם למחלה, ולכן וסיכוי למציאת טיפול מבלי להבין את המחלה הוא קלוש.