חשיבות התנועה לנוזלי הסיכה במפרקים

חוקרים העוסקים בהנדסה ביולוגית באוניברסיטת סן דיגו שבארהב מצאו כי הפעלת כוחות חיכוך על משטחי הסחוסים במפרקים ממריצה את תאי רקמת הסחוס ליצור מולקולות המשמשות כחומר סיכה והגנה על המפרקים.
במחקר, שהתפרסם בכתב העת אוסטיאו-ארטריטיס וסחוס, טוען החוקר הראשי דר רוברט שה כי הממצאים חשובים ביותר לקידום המאמץ ליצר סחוס במעבדה שניתן יהיה להשתמש בו לשם החלפת סחוסים במפרקים פצועים או חולים.
אומר דר שה: הראנו שהפעלת כוחות חיכוך על הסחוס גורמת לתאי הכונדרוציטים ליצר פרוטאוגליקן 4, וזהו צעד חשוב לקראת השגת מטרתנו ליצור רקמת סחוס לשם השתלה.
פרוטאוגליקן הוא חומר המורכב מחלבון ומרב סוכר שמשמש באבן הבניין הבסיסית לרקמת החיבור בכל הגוף. תאי הכונדרוציטים שבסחוס מיצרים מספר סוגי פרוטאוגליקנים, כולל כאלה המשמשים לבנין הסחוס ותורמים לקשיחותו. פרוטאוגליקן 4 מופרש לתוך הנוזל המפרקי ותפקידו לצפות ולשמש כחומר סיכה במעטה החיצוני של הסחוס.
לרוע המזל, המעטה החלק של הסחוס התוך מפרקי שמקובע לקצות העצמות מתנוון עם ההזדקנות, והופך עם הזמן למחוספס ולבעל מקדם חיכוך גבוה. תנועה של מפרקים כאלה הופכת למכאיבה ומתפתחת לדלקת מפרקים (אוסטיאו-ארטריטיס). במצבים קשים נאלצים הרופאים להחליף את המפרקים הללו במפרקים מלאכותיים, אך סביר שהם יעדיפו שמשטחי הסחוסים ישתקמו ויחזרו לתפקד כשורה.
בשורה של ניסויים, חבר צוות המחקר מפרק ניזוק של שור, הדומה למפרק הברך האנושית, למכונה שסיפקה רכיבים תזונתיים למפרק. הצוות ערך השוואה בין מפרקים נייחים לבין מפרקים שנמצאו בתנועה המחקה תנועה של הליכה.
במפרקים שהיו בתנועה נמצא כי הפרשת פרוטאוגליקן 4 היתה פי 3 רבה יותר בהשוואה למפרקים הנייחים.
מסכם דר שה: האתגר הבא שלנו הוא ליצר רקמה גדולה שתתאים לביצוע השתלה
עוד על אוסטיאו-ארטריטיס