גישה חדשה למדידת פעילות מוחית

מדענים מן האוניברסיטה העברית בירושלים פיתחו גישה חדשה למדידה ולפענוח של פעילות המוח שטומנת בחובה הבטחה להעניק תנועתיות משופרת לאברים טבעיים או מלאכותיים לאנשים שנפצעו או שלקו בשיתוק.המדענים עמלים זה זמן רב כדי להשיג הבנה טובה יותר של היחסים בין פעילות מוחית לבין התנהגות, ובמיוחד בין פעילות עצבית באזורים המוטוריים במוח לבין תנועות הידיים.בנוסף לטיפול בשאלות מדעיות בסיסיות יש למחקר השלכות מעשיות חשובות, משום שזיהוי היחסים המדויקים יאפשר לחוקרים לסייע בבנייתם של אביזרים שבאמצעותם איתותים מן המוח יפעילו שרירים באברים משותקים או שיפעילו יד תותבת.במחקר, שהתפרסם בכתב העת למדע הנוירולוגיה, מדווחים החוקרים, דר ערן סטרק ופרופסור משה אבלס  על גישתם החדשה למדידה ולפענוח פעילות מוחית שמאפשרת קידוד מדויק של פעילות המוח, שבה התגברו על מגרעות השיטות הנוכחיות.נכון להיום קיימות שתי שיטות למדידת פעילות מוחית הכרוכה בהנעת ידיים או תותבי ידיים. שיטה אחת מתבססת על EEG (מדידת חשמליות גלי מוח) מפני הגולגולת או ישירות מן הקורטקס. שיטה שנייה מתבססת על מדידת פעילות עצבית פרטנית בקורטקס על-ידי החדרת אלקטרודות דקות.לכל שיטה יש יתרונות אך גם מגרעות משמעותיות. בכדי לפענח את פעילות המוח ברמת דיוק שתספיק לשם הפעלת אבר משותק או תותב יש לבצע מספר רב של מדידות מקבילות על פני שטח קטן יחסית ואף אחת משתי השיטות אינה יעילה מספיק לעמוד במשימה. מגרעת שנייה היא שמדידות גלי המוח נערכות לאחר ביצוע התנועה ולא לפניה כפי שנדרש להפעלת אבר משותק או תותב.לפי גישתם החדשה של החוקרים מדידת הפעילות מתבצעת רק בנקודת ההשקה לאלקטרודות ולכן ניתן בדרך זו לבצע מדידות מנקודות רבות. באמצעות מדידות שכאלה הצליחו החוקרים, בניסוי בחיות מעבדה, להגיע לדיוק של כ- 90% בחיזוי כיוון ההושטה של היד וסוג האחיזה. במקרים מסוימים הדיוק היה כמעט מושלם (99%).החוקרים מאמינים שמחקרם החדש הוא צעד ניכר קדימה לפענוח כוונות לבצע תנועות על-ידי אנשים משותקים או כרותי גפיים, דבר שיסלול את הדרך לייצור אביזרים טובים יותר להמרת פעילות מוחית לתנועה.