מהי המטרה של בדיקת מגנזיום?
המטרה של בדיקת מגנזיום היא למדוד את רמת המגנזיום בדם ולסייע בקביעת הסיבה לרמות בלתי תקינות של סידן או אשלגן. מגנזיום הוא מינרל המצוי בכל תאי הגוף. מינרל זה חיוני לשם יצור אנרגיה, להתכווצות השרירים, לתפקוד העצבים ולשמירת חוזקן של העצמות. רק כ- 1% מן המגנזיום נמצא בזרם הדם. מזונות רבים מכילים מגנזיום, בעיקר ירקות ירוקי עלים, כגון: תרד.
רמות בלתי תקינות של מגנזיום הן, בדרך כלל, תוצאה של מצבי בריאות או מחלות הגורמים להפרשה מוגברת של מגנזיום על-ידי הכליות, או גורמים לספיגה לקויה של מגנזיום במעי. בדיקות מגנזיום משמשות כאמצעי להערכת חומרתן של בעיות בכליות או להערכת סוכרת שאינה מטופלת. מכיוון שמחסור ממושך במגנזיום עלול לגרום לרמות נמוכות של סידן ואשלגן, תיבדק רמתו כדי לסייע באבחון בעיות הקשורות לסידן, לאשלגן ולזרחן.
מתי יש לבצע בדיקת מגנזיום?
בדיקת מגנזיום תיערך בעקבות מציאת רמות נמוכות, באופן ממושך, של סידן ואשלגן. בדיקה זו תוזמן גם אם ישנם תסמינים המצביעים על מחסור במגנזיום, כגון: חולשת שרירים, עוויתות, התכווצויות, בלבול, הפרעות בקצב הלב והתקפים.
אם הנבדק סובל מהפרעות בכליות או מסוכרת שאינה תחת שליטה, תשמש בדיקת מגנזיום כאמצעי לניטור תפקודי הכליות וכדרך לוודא שאין הפרשה מוגברת של מגנזיום או לחילופין צבירתו בגוף.
מהי משמעות התוצאות של בדיקת מגנזיום?
רמות נמוכות של מגנזיום פירושן שאין מספיק מגנזיום בתזונה, או שאין מספיק ספיגה של מגנזיום במעי, או שיש הפרשה מוגברת של מגנזיום על-ידי הכליות. מחסור במגנזיום עלול להיגרם בעקבות תזונה לקויה או תת תזונה או אלכוהוליזם, מחלות במערכת העיכול (מחלת קרון למשל), סוכרת שאינה מטופלת, תת פעילות של בלוטת יותרת המגן, שימוש ממושך בתרופות משתנות, שלשול ממושך, לאחר ניתוח, כוויות חמורות ורעלת הריון.
רמות גבוהות של מגנזיום הן נדירות, ובדרך כלל הן תוצאה של בעיות הפרשה. רמות גבוהות של מגנזיום עלולות להיגרם מכשל בכליות, מפעילות יתר של בלוטת יותרת המגן, מתת פעילות של בלוטת המגן, מהתייבשות, ממחלת אדיסון ומשימוש ממושך בסותרי חומצה או משלשלים המכילים מגנזיום.
