אנו חוששים ממכשירי שיקוף בשדות תעופה, מפחדים מאנטנות סלולריות וטלפונים ניידים, אפילו תנור מיקרוגל מהווה איום. נכון הוא שאנחנו נחשפים ליותר מדי קרינה מסוכנת. אך לא ממקורות אלו. ברוב המקרים קרינה רדיואקטיבית היא זו שאנו נחשפים אליה בגלל שאנו עוברים יותר מדי הדמיות רפואיות.
האמריקנים סופגים את החלק הארי של קרינה רדיואקטיבית רפואית בעולם, יותר מחבריהם בארצות עשירות אחרות. בארה"ב מתבצעים כמחצית מההליכים המתקדמים ביותר שעושים שימוש בקרינה, והמינון שאמריקני ממוצע נחשף לו גדל פי 6 בשני העשורים האחרונים.
יותר מדי קרינה מעלה את הסיכון לסרטן. סיכון זה מתגבר מפני שאנשים באופן שגרתי עוברים בדיקות הדמיה לעתים קרובות מדי.
מבין הדרכים הרבות בהן אמריקנים זוכים לבדיקות יתר ולטיפול יתר, הדמיה רפואית היא השכיחה ביותר והבוגדנית ביותר. השימוש בהדמיה ממוחשבת (CT) שהיא הדמיית רנטגן משופרת שנותנת הדמיות מהירות ומפורטות, עלה בחדות בעשור האחרון, והיא מהווה לעתים קרובות תחליף לבדיקות שאינן כרוכות בהקרנות, כמו על-קול (אולטרה סאונד) והדמיה בתהודה מגנטית (MRI). הקרנות טומנות בחובן סכנה נסתרת, איננו מרגישים אותן בעת שהן נעשות, והנזק שהן גורמות יכול להופיע לאחר שנים רבות. בדיקה בודדת שכרוכה בהקרנות היא בעלת סיכון קטן, אך במרוצת הזמן נזקי ההקרנות מצטברים.
רופאים אינם מבצעים מעקב אחר כמות הקרינה שעליה נחשפים מטופלים, למעט ממוגרפיה (בדיקה לגילוי מוקדם של סרטן השד). ילדים ונשים צעירות הם הפגיעים ביותר לנזקי הקרנות.
דבר זה עומד להשתנות בארה"ב. מנהל המזון והתרופות בארה"ב (FDA) עומד להוציא תקנות חדשות שתחייבנה את יצרני הציוד להדפיס את מנות הקרינה שנפלטת בכל צילום רנטגן או הדמיה אחרת כך שמטופלים ורופאיהם יוכלו לראות כמה קרינה קיבלו.
איזו כמות של קרינה מהווה סיכון?
קשה לומר. ההשערה הטובה ביותר מבוססת על ניצולי אסון צ'רנוביל באוקראינה ומחקרים עם ניצולי ההפצצה האטומית על הירושימה ונגסקי ביפן בסוף מלחמת העולם השנייה. הניצולים היו בעלי סיכון מוגבר לסרטן לאחר שנחשפו לקרינה רדיואקטיבית של 50-150 מס. הדמיית CT של חזה או בטן כרוכה בקרינה של 10-20 מס לעומת 0.01-01 מס בצילום חזה בקרני רנטגן. קרינה טבעית של השמש תורמת מדי שנה 2 מס. מחקר שנערך בשנה שעברה העריך ש- 4 מיליון אמריקנים נחשפים ליותר מ- 20 מס קרינה בשנה בהדמיות רפואיות.
מחקר אחר שנערך באוניברסיטת קולומביה שבארה"ב בשנת 2007 העריך ש- 2% מכל מקרי הסרטן בארה"ב מקורם בהדמיות CT. מכיוון שמחקרים קודמים הראו ששליש מכל הבדיקות הרפואיות בארה"ב אינו הכרחי, הגיעו החוקרים למסקנה ש- 20 מיליון מבוגרים ומיליון ילדים מסתכנים שלא לצורך בנזקי קרינה.
מהן הסיבות לשימוש היתר בהדמיות שכרוכות בקרינה?
- דיוק וקלות שימוש. הדמיות הן הקביים של רופאים שחוששים לבצע בדיקה והערכה לשם אבחון. חלקם סבור שתמונה אומרת יותר ממה שהיא עושה. הדמיה שמצביעה על דלקת מפרקים בברך או בעיות גב אינה מגלה איך ניתן לשפר את המצב.
- חשש מתביעה על בסיס רשלנות מקצועית. פספוס בזיהוי התקף לב או תוספתן שהתפוצץ יכולים להיות הרסניים למטופל ופתח לתביעת נזיקין. עדיף לבצע את כל קשת הבדיקות האפשריות כדי שלא להיות מואשמים ברשלנות מקצועית.
- לחץ של מטופלים. מטופלים דוחקים ברופאים שיעשו משהו כדי לגלות מה השתבש בגופם. רופאים לא מעטים חשים שהדרך להפגין עשייה הוא לשלוח לבדיקות אף אם אין בהן צורך או שגלום בהן סיכון.
- אי-סדר בשירותי הבריאות. רופא מסוים אינו יודע שרופא אחר הזמין את אותה הבדיקה. כשפונים לרופא מומחה, קל לו יותר להזמין הדמיה נוספת מאשר לבקש ולקבל את ממצאי ההדמיה הקודמת.
- נושאי ביטוח בריאות. מבטחי בריאות דורשים לעתים קרובות בדיקות שכרוכות בקרינה כהוכחת בריאות של מבוטחים.
- העדפות טיפוליות. פתרון זריז לכאבים בחזה על-ידי צנתור שפותח חסימה בעורק מחייב יותר הדמיות וקרינה מניתוח מעקפים. הדבר נכון גם בעת ביצוע קולונוסקופיה וירטואלית במקום קולונוסקופיה רגילה (בדיקת החלחולת והמעי הגס לגילוי מוקדם של סרטן).
באיזה בדיקות נעשה שימוש יתר?
צוות מדעי בינלאומי שבחן את הנושא מצא את הדברים הבאים:
- צילום רנטגן שגרתי לכל האנשים שמתאשפזים בבית חולים לפני ניתוח.
- בדיקות הדמיה לנפגעי תאונות דרכים גם אם לא הפגינו סימנים של פגיעות ראש או פציעות פנימיות.
- צילומי רנטגן בגבם של קשישים עם מצבים ניווניים יציבים בחוליות עמוד השדרה.
- הדמיות CT מזוויות והיבטים רבים מדי של עורקים חסומים או בעיות לב.
