מדידת היחס בין היקפי המותן והירכיים טובה יותר להערכת הסיכון הלבבי

הערכת הסיכון להתקף לב באמצעות מדידת היחס בין היקף המותן לבין היקף הירכיים נמצאה מדויקת יותר מבדיקת היחס בין הגובה למשקל, כך נמסר במחקר שנערך בקנדה ופורסם בבטאון היוקרתי – לנצט.
בשיטה המקובלת לקביעת השמנת יתר הנקראת מדד מסת הגוף (BMI) לא מתחשבים במיקומן של רקמות השומן בגוף ולא בוחנים כמה שרירי הוא הנבדק. בשיטה זו יכולים אתלט וכרסתן יושב כורסאות לקבל את אותה תוצאה אומר דר שרמה מעורכי המחקר.
בשיטה המקובלת כיום, מדד מסת הגוף (BMI), מחלקים את משקל הגוף בקילוגרמים בריבוע הגובה במטרים.
לדוגמא: אדם שמשקלו 75 קג וגובהו 1.8 מטר  ה-  BMI שלו הוא: 75: (1.8 x  1.8 ) = 23.15 .
ל- BMI יש ארבע קטגוריות: מתחת ל- 18.5 תת משקל, 18.5 – 24.9  משקל תקין, 25 – 29.9  עודף משקל, יותר מ- 30 – השמנת יתר. אנשים הנמצאים בשתי הקטגוריות האחרונות הם בעלי סיכון מוגבר למחלות לב.
מחקרים קודמים הראו שקיומה של כרס הוא אמצעי טוב יותר לחיזוי סיכון למחלות לב מאשר תוצאה גבוהה במדד מסת הגוף, אך רוב המחקרים התמקדו באירופה וצפון אמריקה בלבד. במחקר החדש בדקנו נתונים של 27,098 אנשים מכל רחבי העולם, כולל 12,461 אנשים שעברו התקף לב אומר החוקר הראשי פרופסור סלים יוסוף.
במחקר נמצא שהסיכון להתקף לב עלה בהדרגה ככל שעלה היחס בין היקף המותנים להיקף הירכיים. ל- 20% מהנבדקים שהיו בעלי היחס הגבוה ביותר היה סיכון להתקף לב פי 2.5 יותר מ- 20% מהנבדקים שהיו העלי היחס הנמוך ביותר בין היקף המותנים להיקף הירכיים.
היחס הכללי בין היקף המותנים לבין היקף הירכיים היה כ- 90%, כאשר בסין ובדרום מזרח אסיה היתה התוצאה הממוצעת 88%, בצפון אמריקה 90%, באפריקה 92%, במזרח התיכון 93% ובדרום אמריקה 94%. היחס המועדף, לדעת החוקרים הוא פחות מ- 83%.
במחקר נאמר שמנגנון ההגנה אינו ברור עדיין, אך החוקרים משערים שהורמונים משפיעים על ממדי המותנים והירכיים, או שיש כנראה חשיבות להבדלים בהרכב רקמות השומן בשני האברים.
מממצאי המחקר עולה שטוב לאותם בעלי כרס שינקטו פעולה כפולה: צמצום ממדיה של הכרס תוך הגדלת ממדי הירכיים באמצעות אימון גופני המגדיל את מסת השרירים.
ירכיים גדולות הן גם סמן למסת שרירים מפותחת, מוסיפים החוקרים. אם דיאטת הרזיה מובילה לאובדן של מסת שרירי השלד, התוצאה מנטרלת חלק נכבד מן התועלת הידועה של ירידה במשקל.
חוקרים מבית החולים המילטון באונטריו שבקנדה, מצאו שמדידת הגודל היחסי של המותן והירכיים, אשר מתמקדת בשומן הכרסי שעלול להוביל לחסימת עורקים ומחלות כלי דם, היא דרך יעילה יותר לחזות סיכון לכשל לבבי.
בקרב הנבדקים שעברו התקף לב, מדד מסת הגוף היה גבוה רק במעט בהשוואה לקבוצת הביקורת וללא מתאם לשאר גורמי הסיכון למחלות לב. לעומת זאת היחס בין היקף המותנים לבין היקף הירכיים היה גבוה באופן ניכר בקרב הנבדקים שעברו התקף לב מאשר זה של קבוצת הביקורת.
החוקרים בקנדה טוענים כי מדידת היחס בין היקף המותן לבין היקף הירכיים יעילה פי 3 ממדד מסת הגוף להערכת הסיכון הלבבי, במילים אחרות, היקף השמנת יתר כגורם סיכון להתקפי לב גדול פי 3 ממה ששערו עד כה החוקרים ורשויות הבריאות.
משמעותה הכלל עולמית של השמנת יתר כגורם סיכון להתקפי לב, לא הוערכה כראוי במחקרים קודמים בגלל הסתמכות יתר על מדד מסת הגוף (BMI) כאמצעי יעיל לחיזוי סיכון למחלות לב. אומר החוקר הראשי פרופסור סלים יוסוף.