מחקר שנערך בקרב סובלים מעודף משקל ומהשמנת יתר קובע: ירידה במשקל של חצי קילוגרם פירושה הפחתת עומס של 2 קילוגרם על מפרק הברך בכל צעד.
הסיבה המרכזית למוגבלות בתנועה בעולם המערבי ובישראל היא אוסטאוארטריטיס (התנוונות סחוסים ושחיקתם). זוהי מחלה ניוונית בה, באופן הדרגתי, רקמת הסחוס הנמצאת בקצות העצמות מדלדלת וכתוצאה מכך נוצר מגע בין העצמות. לסחוס שבין העצמות תפקיד כפול – בולם זעזועים בעת תנועה וחומר בעל מקדם חיכוך אפסי המאפשר תנועה חלקה. אובדן הסחוס או חלקים ממנו מקטין את יעילות פעילותו וגורם לנוקשות בפרקים, לכאב הולך ומתגבר, לנפיחות ולדלקות שכולם יחד מובילים לקושי הולך ומתגבר לנוע בחופשיות.
השמנת יתר – גורם סיכון בר טיפול
אחד מגורמי הסיכון שמעצימים את חומרת אוסטאוארטריטיס בברכיים הוא השמנת יתר. למרבה המזל זהו גורם סיכון בר טיפול. מיטב האורתופדים והראומטולוגים המטפלים במחלה זו, השכיחה ביותר בקרב בני 50 ומעלה, ממליצים על ירידה במשקל ועל פעילות גופנית ייעודית כדי להפחית את הכאבים וכדי לצמצם את המוגבלות בתנועה, וזאת ללא קשר לסוג הטיפול התרופתי שניתן.
המחקר על השפעת ירידה במשקל על כאבי ברכיים
במחקר ארוך טווח שנערך באוניברסיטת פורסט וויק בארה"ב, בדקו החוקרים השפעות של תזונה ופעילות גופנית על אוסטאוארטריטיס בברך. החוקרים מצאו שירידה ממוצעת של 2% במשקל הביאה לשיפור תפקודי של 18%. האוכלוסייה הסובלת מבעיות בפרקים, בגלל גילה העולה, היא, בדרך כלל, בעלת משקל עודף ולעתים קרובות סובלת מהשמנת יתר. מסיבה זו מיקדו החוקרים את מאמציהם במציאת קשר ישיר ומוגדר בין ירידה במשקל לבין הפחתה בתסמיני אוסטאוארטריטיס בעת הליכה. ממצאיהם של החוקרים פורסמו במהדורת יולי 2005 של הביטאון הרפואי Arthritis & Rheumatism.
תכנית המחקר
במשך 18 חודשים התמקד המחקר ב- 142 מבוגרים שאובחנו כבעלי עודף משקל או כסובלים מהשמנת יתר עם ממצאים רדיולוגיים מובהקים של אוסטאוארטריטיס בברך. גיל הנבדקים נע מ- 60 ל- 89 שנים. 74% מהנבדקים היו נשים וכולם לא היו פעילים מבחינה גופנית. בתחילת המחקר נשקלו הנבדקים, נקבע מהו מדד מסת הגוף שלהם (BMI – היחס בין הגובה למשקל), נרשמה רמת הכאב שלהם בברכיים ונבדקה מוגבלות תנועתם. בדיקות אלה נערכו שוב לאחר 6 חודשים ובגמר המחקר – לאחר 18 חודשים. במרוצת המחקר נתבקשו הנבדקים לקבל על עצמם תכנית של ירידה במשקל. חלק מן הנבדקים נתבקשו לרדת במשקל באמצעות תכנית תזונה, חלק אחר נתבקש לרדת במשקל באמצעות פעילות גופנית, וחלק אחר נתבקש לרדת במשקל באמצעות תכנית משולבת של תזונה ופעילות גופנית.
תוצאות המחקר על השפעת ירידה במשקל וכאבי ברכיים
כל משתתפי המחקר ירדו בממוצע ב-2% במשקלם והורידו ב-3% את מדד מסת גופם. לאחר שהצליבו החוקרים את נתוני הירידה במשקל עם נתוני הכאב ומוגבלות בתנועה נמצא קשר משמעותי בין ירידה במשקל לבין הפחתת העומס על הברכיים. התברר כי הפחתת העומס על הברכיים הייתה פי 4 גדולה יותר מהירידה במשקל. במילים אחרות, הממצאים מצביעים שירידה צנועה של חצי קילוגרם מפחיתה עומס של 2 קילוגרמים מהברכיים בעת הליכה. ההפחתה המצטברת בעומס על הברך כתוצאה מירידה של חצי קילוגרם במשקל היא שוות ערך ליותר מ- 1.5 טונות בהליכה למרחק של קילומטר. אנשים שיורידו 5 קילוגרמים ממשקלם יפחיתו את העומס המצטבר על ברכיהם בעת הליכה למרחק של קילומטר ב- 15 טונות!
משמעויות של ירידה במשקל על כאבי ברכיים
למרות שאין עדיין מחקרים ארוכי טווח רבים המצביעים על כך שירידה במשקל מאיטה את קצב התפתחות מחלת אוסטאוארטריטיס, ירידה כזו בעומס על הברכיים היא בעלת משמעות קלינית חשובה. לאור הממצאים החיוביים האלה מציעים החוקרים לסובלים מבעיות בפרקים נושאי המשקל, לשלב תכנית תזונה לירידה במשקל עם פעילות גופנית ייעודית (סדרות של תרגולים לחיזוק הפרקים ולשמירת גמישותם) כדי להקל, להאט ואולי אף למנוע את המוגבלות בתנועה שעלולה להיגרם על-ידי אוסטאוארטריטיס בברכיים.
מקור: Weight Loss Reduces Knee Joint Loads in Overweight and Obese Older Adults with Knee Osteoarthritis. Arthritis & Rheumatism July 2005; 52;7; pp. 2026-2032.
