אדמת בהריון, במיוחד בשליש הראשון להריון, מעמידה את העובר בסיכון למומי לידה רציניים. בדיקה לגילוי חסינות מפני אדמת או קבלת חיסון מפני הנגיף יכולים להסיר דאגה מפני סיכון זה לעובר.
אדמת בהריון ואדמת בכלל, נגרמות על-ידי נגיף שעובר מאדם לאדם על-ידי שיעולים או התעטשויות. נגיפים הם מיקרואורגניזם זעירים שבנויים מליבה של חומצת גרעין (DNA או RNA) וממעטה של חלבון. נגיף זקוק לתא פונדקאי כדי שיוכל להתרבות. נגיף מתרבה על-ידי זיהום התא הפונדקאי (כלומר חדירה אלימה לתוך תא) והשתלטות על חומצת הגרעין של התא שבו הוא מתארח, במטרה לייצר ממנה עוד חומצת גרעין וחלבון של הנגיף (כלומר שימוש ברכיבי גרעין התא כחומרי גלם לייצור נגיפים נוספים.
כל מגע עם הפרשות מהאף או מהגרון של אדם שלקה באדמת יכולה להפיץ את הנגיף ולהדביק במחלה. נשים שחלו בעבר באדמת או שקיבלו חיסון מפני אדמת תהיינה בעלות נוגדנים לאדמת בדם שלהן, דבר שימנע, בדרך כלל, הידבקות בשנית באדמת. נוגדנים אלה מגנים גם על העובר מפני הנגיף. הגנה זו נקראת חסינות.
זיהומי אדמת במהלך הילדות גורמים, בדרך כלל, לתסמינים קלים, לעומת זאת, אם נשים, בשלושת חודשי הריונן הראשונים, לוקות באדמת ואין להן חסינות מפני אדמת, העובר שלהן נמצא בסיכון למומי לידה רציניים.
כל הנשים ששוקלות הריון ראשון או שהן הרות זו הפעם הראשונה, צריכות להיבדק כדי לוודא שיש להן חסינות מפני אדמת. בדיקה של דגימת דם יכולה להראות אם ישנה נוכחות של נוגדנים לאדמת בדם להגנה על האם ההרה ועל עוברה. אם לאימא אין מספיק נוגדנים והיא עדיין לא בהריון מומלץ לקבל חיסון מפני אדמת, 28 ימים לפחות לפני כניסה להריון.
חיסון מפני אדמת הוא צורה מוחלשת של הנגיף החי ואין לתת אותו אם האישה כבר בהריון. אם לאישה הרה אין מספיק נוגדנים לאדמת כדי להגן על עצמה ועל העובר שלה, יומלץ לה על-ידי הרופא להימנע ממגע עם כל אדם שיש לו תסמינים של אדמת במשך כל ההריון. רצוי לאחר הלידה, בעצה אחת עם הרופא, להתחסן מפני אדמת כך שהתינוק הבא כבר יהיה מוגן.
