תרופה לאישיאס בשם פרגבלין (ליריקה) לא עזרה לאנשים עם כאב עצבי חמור בעצב הנשית (אישיאס) שגורם לכאבי גב תחתון שמוקרנים לרגל, כך נטען במחקר.
מחקר קליני חדש מצא כי תרופה בשם פרגבלין (ליריקה) שנמצאת בשימוש נרחב אינה טובה יותר מפלסבו לשם טיפול בכאבי גב תחתון וכאבי רגלים שנגרמים מלחץ עם עצב הנשית (אישיאס).
המחקר, שהתפרסם בתאריך 22.3.2017 בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine, מצא כי מטופלי אישיאס השתפרו במידה שווה כאשר נטלו כמוסות פרגבלין או כמוסות פלסבו (תרופת דמה). אישיאס הוא כאב שמוקרן לאורך עצב הנשית. עצב זה מסתעף מהגב התחתון, דרך אגן הירכיים לאורכן של שתי הרגליים עד לכפות הרגליים ולאצבעות הרגליים. הכאב מוקרן מהגב התחתון כלפי מטה ואנשים מסוימים חווים גם חוסר תחושה במקומות שונים ברגליים, תחושות עקצוץ או חולשת שרירים בגפיים התחתונות. הבעיה נגרמת על-ידי לחץ שמופעל על עצב הנשית, בדרך כלל, בעקבות בלט של דיסק באחת מחוליות עמוד השדרה בגב התחתון.
התרופה פרגבלין נרשמת כטיפול במגוון צורות של כאב עצבי. ההתוויה הרשמית לתרופה זו בארה"ב היא לכאב עצבי שקשור בסוכרת, בשלבקת חוגרת ובמצבים מסוימים אחרים.
רופאים נוהגים לרשום בשכיחות גבוהה את התרופה גם לאישיאס. המחקר החדש ביקש לבדוק את יעילותו של נוהג זה.
"אנחנו לא ממליצים להשתמש בפרגבלין לאנשים עם אישיאס" אומרת דר' כריסטין לין, החוקרת הראשית מאוניברסיטת סידני שבאוסטרליה.
לא כולם מסכימים לקביעה זו. דר' הומן דנש, מנהל הטיפול המשולב בכאב בבית החולים הר סיני בניו-יורק שבארה"ב, אומר: "רופאים צריכים להיות מודעים לממצאי המחקר, אך אינני מוכן לוותר על פרגבלין כאופציית טיפול באישיאס. רוב משתתפי המחקר לקו באישיאס אקוטי, כלומר באישיאס שתסמיניו נמשכים פחות משלושה חודשים. רוב האנשים שנמצאים בשלב אקוטי של אישיאס חווים, למרבה המזל, שיפור במרוצת הזמן. לכן מטופלים עם אישיאס אקוטי נמצאים, בסבירות גבוהה, בדרכם להשתפר בכל מקרה. עדיף היה להתמקד במחקר במטופלים שאינם משתפרים ומוגדרים כלוקים באישיאס כרוני".
ממצאי המחקר מתבססים על יותר מ- 200 מטופלי אישיאס שחולקו באופן אקראי לשתי קבוצות. קבוצת הטיפול קיבלה כמוסות פרגבלין וקבוצת הביקורת קיבלה כמוסות פלסבו לשמונה שבועות. המינון היומי ההתחלתי של פרגבלין עמד על 150 מ"ג ועלה בהתאם לצורך עד ל- 600 מ"ג ביום.
עוצמת הכאב הממוצעת שנמדדה במבדקי כאב חיצוניים, בתחילת המחקר, הייתה מעט מעל ל- 6 בסולם לדירוג כאב מ- 0 עד 10. הציון 6 פירושו כאב חמור.
בסוף תקופת טיפול בת 8 שבועות, מטופלים בשתי הקבוצות הרגישו טוב יותר. דירוג הכאב הממוצע בקבוצת הפלסבו עמד על 3.1 לעומת 3.7 בקבוצת הטיפול שקיבלה פרגבלין. ההבדל בין הקבוצות לא היה משמעותי מבחינה סטטיסטית.
לאחר שנה, דירוג הכאב בשתי הקבוצות עמד עדיין סביב הדירוג 3. מטופלים שנטלו את התרופה חוו יותר תופעות לוואי בעת נטילת התרופה. הבעיה העיקרית בנטילת התרופה הייתה סחרחורת, אותה חוו כ- 40% מנוטלי פרגבלין.
מה משמעות הממצאים למטופלי אישיאס?
החוקרת הראשית, דר' לין אומרת: "אנשים שכבר משתמשים בתרופה פרגבלין צריכים לדבר עם הרופא שלהם לגבי המשך הטיפול. חשוב שהם לא יפסיקו על דעת עצמם את הטיפול, מכיוון שאולי הם יזדקקו לגמילה הדרגתית מהתרופה בהשגחת הרופא. הפסקה פתאומית של שימוש בתרופה יכולה לגרום להתקפים".
"ישנן אופציות טיפוליות אחרות למקרים של אישיאס. בשלב האקוטי, משככי כאבים שכיחים כמו איבופרופן או נפרוקסן יכולים לעזור" אומרת דר' נדין אטל מאוניברסיטת ורסאי שבצרפת שכתבה את מאמר המערכת הנלווה למחקר. "אנשים מסוימים משיגים הקלה בעזרת זריקות של סטרואידים אנטי-דלקתיים. אישיאס כרוני הוא אתגר קשה יותר לפיצוח. תרופות אנטי-דיכאוניות מסוימות ותרופות נגד התקפים נמצאו כבעלות יכולת להקל על כאב עצבי ויש לשקול להמליץ עליהן במקרים של אישיאס כרוני" מציעה דר' אטל.
דר' לין מסכמת: "האמת היא שאין אף אמצעי בודד, חוץ מהזמן, שנראה יעיל באופן גורף. זריקות סטרואידים יכולות לעזור, אך יש להן יעילות קצרת טווח וחלשה. מחקרים אודות טיפולים פיזיותרפיים לא הראו תועלות כלשהן. הגישה הדרסטית ביותר – ניתוח, יכולה להועיל למטופלים שנבחרו בזהירות, אבל גם במקרים כאלה משך ההחלמה הוא ארוך ולאחר שנה מצבם של המנותחים דומה למצבם של אלה שבחרו באופציה טיפולית אחרת. העולם האמיתי שונה מעולם המחקר הקליני. רופאים נוהגים לרשום שילוב של פרגבלין במינון נמוך עם תרופות אנטי-דיכאוניות. ישנן אופציות שאינן תרופות כמו דיקור סיני, אך חשוב לא פחות לשמור על אורח חיים פעיל ככל האפשר ולהימנע משהייה ממושכת מדי במיטה".
