שלבקת חוגרת

שלבקת חוגרת היא זיהום נגיפי שגורם לתפרחת מכאיבה בעור. שלבקת חוגרת יכולה להופיע בכל מקום בגוף, אך בדרך כלל היא פורצת כטור בודד של שלפוחיות באחד מצדי בית החזה.

שלבקת חוגרת נגרמת על-ידי הנגיף וריצלה-זוסטר. זהו אותו נגיף שמחולל את מחלת אבעבועות רוח. לפי הסברה המקובלת, לאחר החלמה ממחלת אבעבועות רוח, הנגיף, שגרם למחלה, נותר במצב רדום ולא פעיל ברקמות עצבים בסמוך לחוט השדרה ולמוח. הנגיף יכול לאחר שנים רבות במצב רדום לשוב ולהיות פעיל ולגרום להופעתה של שלבקת חוגרת.

שלבקת חוגרת אינה מצב בריאותי מסכן חיים, אך היא יכולה לגרום לכאב רב מאוד. חיסון יכול לעזור בהפחתת סיכון לשלבקת חוגרת, וטיפול מוקדם ככל האפשר, יכול לקצר את משך הזיהום ולהפחית את הסיכוי לסיבוכים.

תסמיני שלבקת חוגרת

הסימנים והתסמינים של שלבקת חוגרת מופיעים, בדרך כלל, בקטע קטן של אחד מצדי הגוף. הסימנים והתסמינים כוללים:

• תחושות של כאב, שריפה, אובדן תחושה או עקצוץ
• פריחה בגוון אדמדם שמתחילה כמה ימים לאחר הופעת הכאב
• שלפוחיות מלאות בנוזלים שמתבקעות ונוצר עליהן גלד או קרום
• גירוד

יש אשר חווים גם:

• חום וצמרמורות
• כאב מפושט
• כאבי ראש
• עייפות

כאב הוא, בדרך כלל, התסמין הראשון של שלבקת חוגרת. הכאב יכול, אצל אנשים מסוימים, להיות אינטנסיבי ועוצמתי. אפשר לפעמים לשגות, בהתאם למיקום הכאב, ולייחס את התסמינים לבעיות בלב, בריאות או בכליות. ישנם אנשים שחווים כאב של שלבקת חוגרת מבלי לפתח שלפוחיות.

הצורה השכיחה ביותר של שלבקת חוגרת היא בדמות טור של שלפוחיות באחד מצדי בית החזה. לפעמים מופיעה הפריחה סביב לעין אחת או בצד אחד של הצוואר או הפנים.

מתי לפנות לרופא?

יש לפנות לרופא ללא דיחוי אם התעורר חשש לשלבקת חוגרת, ובמיוחד במצבים הבאים:

• הכאב והפריחה בעור הם בסמוך לעין. אם המצב לא יטופל, הזיהום יכול להוביל לנזק קבוע לעין.
• גיל של 65 שנים ויותר, דבר שמגביר סיכון לסיבוכים.
• יש לחולה או למישהו במשפחתו מערכת חיסונית מוחלשת (בגלל מחלת סרטן, תרופות או מחלה כרונית)
• הזיהום מתפשט ומכאיב.

גורמים למחלת שלבקת חוגרת

שלבקת חוגרת נגרמת על-ידי הנגיף וריצלה-זוסטר, זה אותו נגיף שגורם אבעבועות רוח. כל מי שחלה בעבר באבעבועות רוח יכול לפתח שלבקת חוגרת. לאחר שמחלימים מאבעבועות רוח, יכול הנגיף להיכנס למערכת העצבים ולהישאר רדום בה למשך שנים. לאחר שנים, יכול הנגיף לשוב ולהיות פעיל, לנוע דרך מסלולי עצבים מסוימים עד לקדמת העור ולגרום לשלבקת חוגרת.

הסיבה לפעילותו המחודשת של הנגיף אינה ברורה. מקובל לשער שהיא תוצאה של היחלשות החסינות מפני זיהומים ככל שמזדקנים. שלבקת חוגרת שכיחה יותר בקרב קשישים בעלי מערכת חיסונית חלשה.

הנגיף וריצלה-זוסטר הוא חלק מקבוצת נגיפים שנקראת נגיפי הרפס. הקבוצה כוללת נגיפים שגורמים לפצעי קור בשפתיים ונגיפים שגורמים להרפס באברי המין. מקובל, לכן לכנות שלבקת חוגרת גם כהרפס-זוסטר. הנגיף שגורם לאבעבועות רוח ולשלבקת חוגרת אינו אותו נגיף שגורם לפצעי קור או להרפס באברי המין שהוא זיהום שמועבר במגע מיני.

האם שלבקת חוגרת היא מחלה מדבקת?

אדם עם שלבקת חוגרת יכול להעביר את הנגיף וריצלה-זוסטר לכל אדם שאינו מחוסן מפני אבעבועות רוח. ההדבקה קורה בעקבות מגע ישיר עם שלפוחיות פתוחות בתפרחת עור של שלבקת חוגרת. אדם שיודבק יפתח אבעבועות רוח, אך לא שלבקת חוגרת.

מחלת אבעבועות רוח יכולה להיות מסוכנת לקבוצות אוכלוסייה שונות. שלבקת חוגרת היא מחלה מדבקת עד אשר השלפוחיות שהופיעו על העור התייבשו והגלידו. במצב שהשלפוחיות טרם הגלידו יש להימנע ממגע גופני עם:

• כל מי שיש לו מערכת חיסונית חלשה.
• ילודים.
• נשים הרות.

גורמי סיכון של שלבקת חוגרת

כל מי שחלה אי-פעם באבעבועות רוח יכול לפתח שלבקת חוגרת. רוב המבוגרים בעולם המערבי ובישראל כמובן, מועדים ללקות בשלבקת חוגרת כי הם חלו באבעבועות רוח בילדותם. כל זה היה נכון לפני שנכנס חיסון מפני אבעבועות רוח לילדים לשגרת החיסונים שהעניק הגנה נגד מחלה זו.

גורמים שיכולים להגביר את הסיכון להתפתחות שלבקת חוגרת הם:

• גיל. שלבקת חוגרת שכיחה ביותר בקרב מבוגרים מעל לגיל 50 שנים. הסיכון מתגבר עם העלייה בגיל. מומחים מעריכים שמחצית מהאנשים שיחיו עד לגיל 85 שנים יחוו שלבקת חוגרת בנקודת זמן כלשהי בחייהם.
• מחלות. מחלות שמחלישות את המערכת החיסונית כמו איידס וסרטן, יכולות להגביר את הסיכון לשלבקת חוגרת.
• טיפולי מחלת סרטן. הקרנות רדיו-אקטיביות וטיפולים כימותרפיים יכולים להוריד את יכולת ההתנגדות למחלות ובכך לעורר שלבקת חוגרת.
• תרופות. תרופות שמיועדות למנוע דחייה של אברים מושתלים יכולות להגביר סיכון לשלבקת חוגרת, כך גם שימוש ממושך בתרופות על בסיס סטרואידים.

סיבוכים של שלבקת חוגרת

• נאורגליה פוסט-הרפטית (כאב עצבי לאחר שלבקת חוגרת). בקרב אנשים מסוימים, כאב של שלבקת חוגרת נותר זמן רב לאחר היעלמותן של השלפוחיות. מצב זה נקרא כאב עצבי לאחר שלבקת חוגרת (נאורלגיה פוסט-הרפטית), והוא קורה כאשר סיבי העצב שנפגעו שולחים מסרי כאב מוטעים ומוגזמים מהעור אל המוח.
• איבוד ראייה. שלבקת חוגרת סביב לעין (שלבקת חוגרת אופטלמית), יכולה לגרום לזיהום עין כואב שיכול להוביל לאיבוד הראייה.
• בעיות נוירולוגיות. שלבקת חוגרת יכולה לגרום, בהתאם לעצבים שנפגעו, לדלקת במוח, לשיתוק בפנים, לבעיות שמיעה או לבעיות בשיווי משקל.
• זיהומי עור. אם שלפוחיות של שלבקת חוגרת אינן מטופלות כפי שצריך, יכולים להתפתח זיהומי חיידקים בעור.

בדיקות ואבחון של שלבקת חוגרת

שלבקת חוגרת מאובחנת, בדרך כלל, על בסיס תלונות על כאב בצד אחד של הגוף, במקביל לדיווח על תפרחת בעור ועל שלפוחיות. אפשר שהרופא יבקש ליטול דגימת עור קטנה כדי לבצע בדיקת תרבית במעבדה

טיפולים ותרופות למחלת שלבקת חוגרת

אין מרפא לשלבקת חוגרת, אך טיפול זריז בתרופות מרשם אנטי-ויראליות (נגד נגיפים) יכול להחיש את ההחלמה ולצמצם את הסיכון לסיבוכים. תרופות אלה כוללות:

• אציקלוביר
• ואלאציקלוביר
• פאצאציקלוביר

שלבקת חוגרת יכולה לגרום לכאבים חזקים, לכן אפשר שהרופא ירשום:

• תרופות נגד עוויתות כמו גבפנטין.
• תרופות טרי-ציקליות נוגדות דיכאון כמו אמיטריפטיילין
• גורמי אלחוש כמו לידוקאין בצורת משחה, ג'ל, תרסיס או מדבקה.
• תרופות שמכילות רכיבים נרקוטיים כמו קודאין.

טיפול ביתי בעת שלבקת חוגרת

אמבטיה קרה או שימוש בקומפרס קר ולח על השלפוחיות יכולים לעזור בהקלה על הכאב ועל העקצוץ.

מניעה של שלבקת חוגרת

שני חיסונים יכולים לסייע במניעת שלבקת חוגרת – חיסון מפני נגיף אבעבועות רוח (וריצלה) וחיסון מפני נגיף שלבקת חוגרת (וריצלה-זוסטר).

חיסון מפני אבעבועות רוח

חיסון מפני וריצלה הפך לשגרה בתוכנית החיסונים בילדות. חיסון זה מומלץ גם למבוגרים שמעולם לא חלו באבעבועות רוח. על אף שהחיסון אינו מבטיח שלא נחלה באבעבועות רוח או בשלבקת חוגרת, החיסון יכול להפחית את הסיכוי לסיבוכים ולצמצם את חומרת המחלה.

חיסון מפני שלבקת חוגרת

מינהל המזון והתרופות בארה"ב  (FDA) אישר לשימוש חיסון מפני הנגיף וריצלה-זוסטר למבוגרים בני 50 שנים ומעלה. כמו בחיסון מפני אבעבועות רוח, החיסון מפני שלבקת חוגרת אינו מבטיח שלא נחלה בשלבקת חוגרת. אבל חיסון זה, קרוב לוודאי, יצמצם את משך המחלה ואת חומרתה ויש הטוענים כי יקטין את הסיכון לכאב עצבי אחרי שלבקת חוגרת (נאורלגיה פוסט-הרפטית).

החיסון מפני שלבקת חוגרת משמש רק כאמצעי למניעת המחלה. החיסון אינו מיועד לטיפול באנשים שכבר לקו בשלבקת חוגרת. החיסון מכיל נגיף חי ואין לתת אותו לאנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת.

מי צריך לקבל חיסון מפני שלבקת חוגרת? אם כבר חליתי בשלבקת חוגרת האם עלי לקבל את החיסון כדי שלא אחלה שוב בשלבקת חוגרת?

לפי הנחיות המרכזים לבקרה ולמניעת מחלות בארה"ב (CDC), מבוגרים מגיל 60 שנים ומעלה צריכים קבל חיסון מפני שלבקת חוגרת ללא קשר אם חלו או לא חלו בשלבקת חוגרת.

החיסון מפני שלבקת חוגרת אמור להגן על הגוף מפני הפעלה מחדש של נגיף אבעבועות רוח (וריצלה-זוסטר) שנמצא במצב רדום אצל אנשים שחלו בילדותם באבעבועות רוח. מסיבות לא ברורות, הנגיף הרדום נעשה, לאחר שנים רבות, פעיל ויכול לגרום לשלבקת חוגרת. החיסון מפני שלבקת חוגרת אמור למנוע את ההפעלה מחדש של הנגיף.

חיסון מפני שלבקת חוגרת אינו חסין מפני אי-הצלחות. אנשים מסוימים מפתחים שלבקת חוגרת למרות נטילת החיסון. על אף הכישלון הצפוי בדיכוי מושלם של הנגיף, חיסון מפני שלבקת חוגרת יכול להפחית את חומרת המחלה ואת משכה. התקווה שהחיסון יקטין את חומרת הכאב העצבי שיכול להופיע אחרי שלבקת חוגרת (נאורלגיה פוסט-הרפטית) ואת משכו, לא מגובה, למרבה הצער, בעדויות משמעותיות ממחקרים שבחנו אפשרות להשפעה כזו.

חיסון מפני שלבקת חוגרת הוא של נגיף חי שניתן בזריקה אחת במעלה הזרוע. תופעות הלוואי השכיחות של החיסון הן אדמומית, כאב, רגישות ונפיחות במקום קבלת הזריקה וכאבי ראש.

חיסון מפני שלבקת חוגרת אינו מומלץ במקרים הבאים:

• אם ידועה תגובה אלרגית מסכנת חיים לג'לטין, לאנטיביוטיקה מסוג נאומיצין או לכל רכיב אחר בחיסון מפני שלבקת חוגרת.
• מערכת חיסונית מוחלשת בגלל איידס, לימפומה או לוקמיה.
• שימוש בתרופות שמדכאות את פעילות המערכת החיסונית כמו סטרואידים, אדלימומב, אינפליקסימב, אטנארצפט, טיפולי הקרנות או כימותרפיה.
• שחפת פעילה שאינה מטופלת.
• הריון או ניסיון להרות