שיטיון

אילן בומפלד מחלות מערכת העצבים השארת תגובה 400 צפיות

מהי הכוונה כשאומרים שאדם מסוים סובל משיטיון? עבור אנשים מסוימים, הביטוי מתחבר מיד למראות מפחידים של התנהגות מטורפת ואובדן שליטה. למעשה, הביטוי שיטיון מתאר קבוצה של תסמינים שיכולה לכלול אובדן זיכרון לטווח קצר, בלבול, חוסר יכולת לפתור בעיות, אי-יכולת להשלים פעולות מורכבות וכדומה, ולעתים הוא אכן מתאר שינויים של ממש באישיות או התנהגות יוצאת דופן.
האמירה על אדם מסוים כי לקה בשיטיון אינה מספקת מידע מדוע יש לאותו אדם תסמינים אלה. הדבר דומה לאדם חולה שיש לו חום, אך הטמפרטורה הגבוהה אינה מסבירה מדוע הוא חולה ומהי הסיבה למחלתו.
האם כל אובדן של זיכרון או בלבול מצביע על שיטיון? האם אובדן זיכרון הוא חלק נורמאלי של תהליך הזדקנות? אנו שומעים, לעתים תכופות, שמחמת זקנתו של אדם מסוים, אך טבעי הוא לצפות שתופענה לו בעיות בזיכרון, וכך הוא מהלכם של החיים. אובדן זיכרון רציני אינו חלק תקין של תהליכי הזדקנות ואסור להתעלם ממנו בטענה שזהו חלק מתהליך ההזדקנות.
בני משפחה, בלא מעט מקרים, נוטים לשער שהירידה המשמעותית בזיכרון של יקירם חייבת להיגרם על-ידי מחלת אלצהיימר. במקרים רבים, מחלת אלצהיימר היא אכן הבעיה, אך גם מצבים אחרים, חלקם הפיכים, יכולים לגרום לבעיות זיכרון ולבעיות תפיסתיות חמורות דיין כדי לשבש את שגרת החיים. מצבים כאלה יכולים לפגוע בצעירים ובזקנים כאחד, לכן יש צורך באבחון ברור.
מצבים מסוימים יכולים לגרום לשיטיון הפיך, כמו למשל תופעות לוואי של טיפול תרופתי, דיכאון, מחסור בויטמינים ושיבוש בתפקודי בלוטת המגן. חשוב לגלות מצבים אלה מוקדם ככל האפשר ולטפל בהם כיאות כך שהתסמינים ישתפרו.
שיטיון בלתי הפיך נקרא גם שיטיון התנוונותי. מחלת אלצהיימר היא השכיחה שבהם. ישנם גם סוגים אחרים של שיטיון התנוונותי, הם יכולים לדמות למחלת אלצהיימר, אך חשוב לזהותם מפני שהם דורשים טיפול ותשומת לב אחרים.

מהו שיטיון?

שיטיון אינו מחלה ספציפית. זהו מונח תיאורי של אוסף תסמינים שיכולים להיגרם על-ידי מספר הפרעות שמשפיעות על המוח. אנשים שלקו בשיטיון הם בעלי תפקודים אינטלקטואלים משובשים שפוגמים בשגרת חייהם וביחסים שלהם עם סביבתם הקרובה. הם מאבדים גם יכולת, באופן חלקי או מלא, לפתור בעיות ולשמור על שליטה ברגשותיהם. הם אף יכולים לחוות שינוי באישיותם ובבעיות התנהגות כמו סערת רגשות, אשליות והזיות. על אף שאובדן זיכרון הוא תסמין שכיח בעת שיטיון, אובדן זיכרון שלעצמו אין פירושו שלקינו בשיטיון. רופאים מאבחנים שיטיון רק אם שנים או יותר מתפקודי המוח כמו זיכרון, מיומנויות שפה, תפיסה או יכולות אחרות כמו הנמקה ושיפוט נפגעו באופן משמעותי שלא בגלל איבוד ההכרה.
ישנן הפרעות רבות שיכולות לגרום לשיטיון. כמה מהן, כמו מחלת אלצהיימר, מובילות לאובדן הדרגתי ומתמשך של תפקודים תפיסתיים. אך לעומתן, סוגים אחרים של שיטיון יכולים להיעצר ואף להיות הפיכים בעקבות טיפול הולם.
במחלת אלצהיימר ובסוגים אחרים של שיטיון, תהליכי המחלה גורמים לתאי עצב רבים להפסיק לתפקד, לאבד קשרים עם נוירונים אחרים ולמות. תהליך הזדקנות נורמלי לעומת זאת, אינו כרוך באובדן של מספר רב של נוירונים במוח.

מהם הסוגים השונים של שיטיון?

הפרעות שיטיון מסווגות בדרכים רבות ושונות. סיווגים אלה מתיימרים לסדר את ההפרעות לפי מאפיינים משותפים, כמו מקום הפגיעה במוח או אופי התקדמות ההפרעה. להלן הסיווגים הנפוצים:

שיטיון קורטיקלי. שיטיון שבו הנזק למוח הוא בעיקרו בקורטקס (קליפת המוח). שיטיון כזה נוטה לגרום לבעיות בזיכרון, בשפה, בחשיבה ובהתנהגות חברתית.
שיטיון תת-קורטיקלי. שיטיון שבו הנזק למוח הוא בעיקרו באזורים שנמצאים מתחת לקליפת המוח (קורטקס). שיטיון כזה נוטה לגרום לשינויים ברגשות ובהתנהגות בנוסף לבעיות בזיכרון.
שיטיון פרוגרסיבי. שיטיון שהולך ומחמיר עם הזמן, ומחבל בהדרגה ביותר ויותר יכולות תפיסתיות (קוגניטיביות).
שיטיון ראשוני. שיטיון כמו מחלת אלצהיימר שאינו תוצאה של מחלה אחרת.
שיטיון משני. שיטיון שמתחולל כתוצאה ממחלה גופנית או פציעה.

מחלת אלצהיימר

מחלת אלצהיימר היא הגורם השכיח ביותר לשיטיון בקרב אנשים בני 65 שנים ומעלה. מומחי בריאות מעריכים שאחד מכל עשרה אנשים מעל גיל 65 שנים וכמעט מחצית מהאנשים מעל לגיל 85 שנים לוקים במחלת אלצהיימר.
תסמיני מחלת אלצהיימר, בקרב רוב האנשים, יופיעו לאחר גיל 60 שנים. כמה צורות של מחלת אלצהיימר, שקשורות כנראה במוטציה גנטית מסוימת, מקדימות להופיע ויכולות להתחולל כבר בגיל 30 שנים. מחלת אלצהיימר גורמת, בדרך כלל, לירידה הדרגתית ביכולות התפיסתיות, במהלך שנמשך בין 7 ל- 10 שנים. כמעט כל התפקודים הגבוהים של המוח כמו זיכרון, התמצאות, שפה, התנהגות, וחשיבה מופשטת, נפגעים בסופו של דבר.
מחלת אלצהיימר מאופיינת בשתי תופעות חריגות במוח, רבדים עמילואידים ומארגי סיבי עצבים. רבדים עמילואידים נמצאים ברקמה שבין תאי עצבים והם הצטברויות בלתי תקינות של חלבון שנקרא בטא עמילואיד עם קטעים מנוונים של נוירונים (תאי עצבים) ותאים אחרים. מארגי סיבי עצבים הם צרורות של סיבים מסולסלים שנמצאים בתוך נוירונים. מארגים אלה עשויים בעיקרם מחלבון שנקרא טאו. חלבון טאו, בנוירונים בריאים, מסייע בתפקודם של מיקרו-מבנים בתא העצב שתפקידם לנייד חומרים לכל התא. חלבון טאו, בעת מחלת אלצהיימר, משתנה בדרך שגורמת לו להסתלסל בצורת זוגות של סיבים לולייניים שנאספים במארגים. המיקרו-מבנים שבתא העצב אינם מתפקדים כשורה ומתפרקים. קריסתה של מערכת ההובלה של נוירון יכולה לשבש את התקשורת בין תאי עצבים ולגרום למותם.
חוקרים אינם יודעים עד עתה האם רבדים עמילואידים ומארגי סיבי עצבים הם הגורמים למחלת אלצהיימר או שהם רק תופעות הלוואי של מהלך המחלה שפוגעת בנוירונים ומובילה להופעת תסמינים. החוקרים יודעים שהרבדים והמארגים מתרבים, בדרך כלל, עם התקדמות מחלת אלצהיימר.
המטופלים חווים, בשלבים הראשונים של מחלת אלצהיימר, שיבוש בזיכרון, קשיי שיפוט ושינויים קלים באישיותם. בעיות של שפה וזיכרון הולכות ומחמירות ככל שהמחלה מתקדמת, והחולים מתחילים להפגין קשיים בביצוע פעולות שגרתיות שונות, כמו לזכור לקחת תרופות. הם אף חווים בעיות של זיהוי חזותי וקשיי התמצאות בדרכים בלתי מוכרות. החולים יכולים גם לאבד תחושות של מקום וזמן, לסבול מהזיות, ולהיהפך לחמי מזג ולעוינים. במהלך שלביה המאוחרים של המחלה, המטופלים מתחילים לאבד את היכולת לשלוט גם בתפקודי תנועה. הם יכולים להתקשות בבליעה ובשליטה על סוגרי שתן וצואה. בהדרגה אובדת היכולת לזהות בני משפחה והיכולת לדבר. מחלת אלצהיימר משפיעה על רגשות והתנהגות. רוב החולים יפתחו, בסופו של דבר, תסמינים כמו תוקפנות, סערת רגשות ועצבנות, דיכאון, קשיי שינה והזיות.
חולי אלצהיימר חיים בממוצע 8-10 שנים לאחר שאובחנו.

שיטיון וסקולארי

שיטיון וסקולארי הוא הגורם השני בשכיחותו לשיטיון. 20% מכל מקרי השיטיון נגרמים על-ידי בעיות בכלי דם במוח ובלב, שמופיעים, בדרך כלל, בצורת שבץ. שכיחות הופעתו של שיטיון וסקולארי (בעיה בכלי דם) גוברת עם הגיל באופן דומה בין גברים לבין נשים.
תסמיני שיטיון וסקולארי מופיעים, לעיתים קרובות, באופן פתאומי, בעיקר לאחר שבץ. רוב הלוקים בשיטיון זה הם בעלי עבר רפואי של יתר לחץ דם, מחלות כלי דם, או שעברו שבץ או התקף לב. שיטיון וסקולארי יכול להחמיר במרוצת הזמן אם יתרחשו מקרי שבץ נוספים. במקרים מסוימים, התסמינים יכולים להשתפר במרוצת הזמן. השיפור מופיע בקפיצה, כלומר שינוי פתאומי ביכולות התפיסתיות.
אם הנזק נגרם באזורים פנימיים יותר במוח, השיבוש בתפקודים הקוגניטיביים הוא הדרגתי ומתמשך בדומה למחלת אלצהיימר. אך שלא כמו חולי אלצהיימר, אנשים שלקו בשיטיון וסקולארי משמרים את אישיותם ואת התגובתיות הרגשית שלהם עד לשלביה האחרונים של המחלה.
ישנם כמה סוגים של שיטיון וסקולארי שנבדלים במעט בגורמים להופעתו ובתסמינים שהוא מעורר. שיטיון שנקרא MID נגרם על-ידי מספר רב של מקרי שבץ קטנים באזורים שונים במוח. סוג אחר של שיטיון וסקולארי נקרא מחלת בינסוונגר. זוהי צורה נדירה של שיטיון שמאופיינת בנזק לכלי דם קטנים בחומר הלבן של המוח (החומר הלבן נמצא בשכבות הפנימיות של המוח ומכיל סיבי עצב רבים שמצופים בחומר מבודד לבן שנקרא מיאלין). מחלת בינסוונגר מובילה לאובדן זיכרון, להפרעות תפיסתיות ולתנודות במצב הרוח. הלוקים בה מפגינים, לעיתים קרובות, תסמינים של לחץ דם לא תקין, שבץ, ומחלות כלי דם. תסמינים אופייניים נוספים הם בריחת שתן, קשיי הליכה, מגושמות, איטיות, חוסר הבעה בפנים וקשיי דיבור. סוג נוסף של שיטיון וסקולארי הוא הפרעה תורשתית נדירה שנקראת CADASIL. הפרעה זו גורמת לשיטיון, כמו כן לשבץ, מיגרנה עם אאורה והפרעות מצב רוח. תסמיניה הראשונים של הפרעה תורשתית זו יכולים להופיע כבר בגיל 20-40 שנים.
גורמים נוספים לשיטיון וסקולארי יכולים להיות דלקת במערכת כלי הדם (וסקוליטיס), לחץ דם נמוך במיוחד, ופגיעות במוח כתוצאה משבץ דימומי.

סוגים אחרים של שיטיון

מחלת אלצהיימר ושיטיון וסקולארי הם הגורמים השכיחים לשיטיון. בנוסף להם ישנה שורה של מחלות, שחלקן גנטיות, שיכולות לגרום לשיטיון. ביניהן נוכל למצוא שיטיון עם גופי לוי (LBD), שיטיון האונה הקדמית (FTD), מחלת קרויצפלט יעקב (CJD), שיטיון פרקינסון, מחלת הנטינגטון (HD) ועוד.

שיטיון הפיך

ירידה ביכולת האינטלקטואלית בקרב קשישים יכולה להיגרם על-ידי מגוון של מחלות והפרעות. מחלה או תגובה לטיפול תרופתי יכולות לגרום לשינוי במצב התפיסתי. שינויים אלה מכונים לפעמים שיטיון מדומה. גילוי וזיהוי סיבת הרקע שגרמה לשינוי יכולים להוביל לקביעה האם הגורם הוא הפיך או בר טיפול. להלן כמה מצבים רפואיים שיכולים לגרום לתסמינים הפיכים של שיטיון:

תגובה לתרופות. תופעות לוואי של תרופות הן מהסיבות השכיחות ביותר שבגללן חווים קשישים תסמינים דמויי שיטיון. הרופא המטפל צריך לנטר באופן שוטף את כל סוגי התרופות שנוטל המטופל, תרופות מרשם רופא, תרופות ללא מרשם רופא ותכשירים צמחיים כדי למזער את האפשרות לתופעות לוואי דמויות שיטיון.
בעיות בבלוטות להפרשה פנימית. מצבים כמו רמות גבוהות או נמוכות של הורמוני בלוטת המגן, הפרעות בבלוטת יותרת המוח או פעילות לא תקינה של בלוטות האדרנל יכולות לגרום לבלבול דמוי שיטיון.
הפרעות מטבוליות (חילוף חומרים). בלבול, שינוי בתיאבון ובדפוסי השינה ושינויים רגשיים יכולים להיגרם על-ידי מצבים רפואיים כמו כשל בכבד או בכליות, אי-איזון של אלקטרוליטים בדם, רמות נמוכות של סוכר בדם, רמות גבוהות של סידן בדם ומחלות כבד ולבלב.
מועקה נפשית. דיכאון או שינוי משמעותי בחיים כמו פרישה לגמלאות, גירושין, ומוות של אדם יקר יכולים להשפיע על בריאות הגוף והנפש. רצוי לדווח לרופא על שינויים אלה.
שמיעה וראייה. בעיות שלא זוהו ואובחנו בראייה או בשמיעה יכולות לגרום לתגובות בלתי הולמות שיכולות להתפרש באופן שגוי כשיטיון. רצוי לערוך בדיקות ראייה ושמיעה כדי לשלול אפשרות זו.
זיהומים. בלבול יכול להיות תסמין של זיהום והרופא המטפל צריך להיות ער לכך.
חוסרים תזונתיים. מחסור בויטמינים מקבוצה B (חומצה פולית, ניאצין, ריבופלאבין ותיאמין) יכול לגרום לשיבוש תפיסתי.
דימום תוך מוחי. דימום בין פני המוח לקרום המוח יכול לעורר תסמינים דמויי שיטיון.
הרעלות. תסמיני שיטיון יכולים להתחולל בעקבות חשיפה למתכות כבדות כמו עופרת או מנגן או רעלים כמו קוטלי חרקים. אנשים ששותים לשוכרה או משתמשים בסמים מפגינים לעיתים תסמיני שיטיון. במצבים אלה חולפים התסמינים לאחר טיפול או כאשר החשיפה לרעלן נפסקה.
גידולים במוח. זהו מצב נדיר, אך שיטיון יכול להיות תוצאה של נזק שגרם גידול במוח.
היפוקסיה. מחסור חריף בחמצן לאברים ורקמות יכול להיגרם על-ידי התקף לב, אסטמה חמורה, הרעלת חד-תחמוצת-הפחמן, חניקה, מחלת גבהים או מינון יתר של חומרי הרדמה. סיכויי החלמה מהיפוקסיה תלויים בחומרתו של המחסור בחמצן. במהלך ההחלמה חווים לעיתים המטופלים תסמיני שיטיון.
בעיות לב וריאות. מוחנו אינו יכול לשרוד ללא חמצן. תסמיני שיטיון יכולים להופיע בקרב אנשים עם מחלת ריאות כרונית או מחלות לב שיכולות לצמצם את כמות החמצן שמגיעה למוח.

גורמי סיכון לשיטיון

גורמים רבים יכולים להוביל בסופו של דבר לשיטיון. כמה מהם, כמו גיל, אינם ברי שינוי. בגורמים אחרים אפשר לטפל ולהפחית את הסיכון להופעת שיטיון.

גורמי סיכון שאינם ברי שינוי

גיל. הסיכון למחלת אלצהיימר, לשיטיון וסקולארי ולסוגים אחרים של שיטיון מתגבר באופן משמעותי עם הגיל. על אף נתון זה, שיטיון אינו חלק נורמאלי בתהליך הזדקנות.
עבר משפחתי. אנשים בעלי עבר של שיטיון במשפחתם נמצאים בסיכון רב יותר לפתחו. על אף זאת, אנשים רבים עם עבר משפחתי של שיטיון לא יפתחו לעולם את תסמיני הבעיה, ולעומתם אנשים ללא רקע משפחתי של שיטיון יכולים לפתחו. בעלי מוטציות גנטיות מסוימות הם בעלי סיכון מוגבר באופן משמעותי לפתח סוגים מסוימים של שיטיון.

גורמי סיכון ברי שינוי
כדי לצמצם את הסיכון לשיטיון, אפשר לנקוט בצעדים הבאים כדי לשלוט בגורמי סיכון אלה:

צריכת אלכוהול. צריכה של כמויות אלכוהול גבוהות מגבירה כנראה את הסיכון לשיטיון. מחקרים אמנם הראו ששתיית כמות מתונה של אלכוהול, משקה אחד ביום לנשים ושני משקאות ביום לגברים, במיוחד יין אדום, היא בעלת השפעה מגינה, שתייה מרובה של אלכוהול מגבירה את הסיכון להתפתחות שיטיון.
טרשת עורקים. הצטברות של שומנים וחומרים אחרים על דפנות העורקים ובתוכם היא גורם סיכון משמעותי לשיטיון וסקולארי, מכיוון שהיא משבשת את זרימת הדם למוח. מחקרים הצביעו על קשר אפשרי בין טרשת עורקים לבין מחלת אלצהיימר.
לחץ דם. לחץ דם גבוה מדי ואפשר שגם לחץ דם נמוך מדי הם גורמי סיכון להתפתחות של מחלת אלצהיימר ושיטיון וסקולארי.
כולסטרול. רמות גבוהות של כולסטרול מסוג LDL, הכולסטרול הרע, יכולות להגביר באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות שיטיון וסקולארי. כמה מחקרים מצאו גם קשר לסיכון מוגבר להתפתחות מחלת אלצהיימר.
דיכאון. על אף שאין הדבר ברור דיו, דיכאון באחרית החיים, במיוחד בקרב גברים, יכול להצביע על התפתחות שיטיון שקשור במחלת אלצהיימר.
סוכרת. סוכרת מסוג 2 מהווה גורם לסיכון מוגבר הן למחלת אלצהיימר והן לשיטיון וסקולארי.
רמות גבוהות של אסטרוגן. רמות גבוהות של אסטרוגן כללי בנשים נמצאו כרוכות בסיכון מוגבר להתפתחות שיטיון.
רמות גבוהות של הומוציסטאין בדם. רמות גבוהות של חומצת אמינו שנקראת הומוציסטאין יכולות להגביר את הסיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר ושיטיון וסקולארי. במצב תקין, גופנו מפרק הומוציסטאין בעזרת ויטמין B6, B12 וחומצה פולית. אם התהליך אינו קורה כראוי, אפשר שגופנו אינו מעכל היטב ויטמינים אלה, או שתזונתנו חסרה בהם.
עישון. עישון מועד להגביר את הסיכון להתפתחות שיטיון מכיוון שהוא גורם סיכון לטרשת עורקים ומחלות כלי דם אחרות.

בדיקות ואבחון שיטיון

ישנם גורמים רבים לאובדן זיכרון ולתסמיני שיטיון אחרים, לכן האבחון יכול להיות מורכב וממושך. תחילה יבחן העבר הרפואי של המטופל ומשפחתו, לאחר מכן יערוך הרופא בדיקה גופנית מקיפה כולל נטילת דגימות דם ושתן שתסייע לו לשלול או לאושש קיומם של גורמים ברי טיפול של שיטיון.
במידה ולא יימצאו גורמים ברי טיפול, תערכנה למטופל בדיקות של תפקוד תפיסתי והערכה נוירולוגית.

בדיקות תפקוד תפיסתי כוללת בדיקת התמצאות, יכולות אינטלקטואליות כלליות, כישורי השכלה, מיומנויות שפה, תפיסה מרחבית, ריכוז, זיכרון, הנמקה ושיפוט. מטרת בדיקות אלו היא לגלות האם קיים שיטיון, מהי חומרתו ואיזה חלק במוח נפגע.
הערכה נוירולוגית תכלול בדיקת שיווי משקל, תפקודי חושים ורפלקסים כדי לזהות מצבים שיכולים להשפיע על האבחון או לזהות מצבי בריאות שניתן לטפל בהם.
סריקות מוח מאפשרות לרופא הצצה לנבכי המוח כדי לזהות שבץ שהתחולל בעבר, גידולים ובעיות אחרות שיכולות לגרום לשיטיון. מחלת אלצהיימר משנה את מבנה המוח במרוצת הזמן, וניתן להבחין בשינויים באמצעות סריקות מוח בטכניקות שונות כמו CT או MRI. בדיקת הפעילות החשמלית של המוח (EEG) תסייע לרופא לזהות ולתעד דפוסי פעילות מוחית שאינם תקינים.

טיפול רפואי בשיטיון

אין מרפא, למרבה הצער, לסוגי שיטיון בלתי הפיכים, לכן הטיפול הרפואי מתמקד בהגברת יכולות תפיסתיות ותפקודיות של החולה מחד גיסא, והאטה או מזעור התפתחות של תסמינים מאידך גיסא.

מעכבי כולינאסטראז. תרופות אלו פועלות על-ידי הגברת רמות של ממסר עצבי מסוים שקשור בזיכרון ובשיפוט. תופעות הלוואי כוללות בחילה, הקאה ושלשול. על אף שייעודן הראשוני של תרופות אלו הוא למחלת אלצהיימר, משתמשים בהן גם לטיפול בשיטיון וסקולארי, שיטיון פרקינסון ושיטיון גופי לוי.
ממנטין. תרופה זו למחלת אלצהיימר מווסתת את פעילותו של גלוטמט, שהוא ממסר עצבי נוסף שקשור בכל תפקודי המוח, כולל למידה וזיכרון. תופעת הלוואי השכיחה ביותר היא סחרחורת. מחקרים מסוימים הראו ששילוב של ממנטין עם מעכבי כולינאסטראז משיג תוצאות טובות עוד יותר. על אף שייעודה של תרופה זו הוא למחלת אלצהיימר משתמשים בה לשיפור תסמינים גם בסוגי שיטיון אחרים.
תרופות אחרות. אין עדיין תרופה תקנית ומקובלת לטיפול בשיטיון, לכן מקובל לטפל בגורמי הרקע בתקווה שהתקדמות השיטיון תואט ואולי אף תיעצר. רופאים נוהגים לרשום במקרים כאלה תרופות למניעת קרישי דם, תרופות אנטי-דיכאוניות ותרופות לנדודי שינה.

דרכים לשיפור איכות החיים

אפשר לנקוט בצעדים הבאים כדי לשפר איכות חיים במהלך התקדמות המחלה.

ניהול יומן תזכורות. לרשום תזכורות לא רק לאירועים עתידיים, אלא גם לדברים שקורים באופן שגרתי ולפעולות שצריך להשלים מדי יום. אם הופכים תהליך זה להרגל לפני שבעיות הזיכרון מחמירות, יקל לשמר מיומנות דמוית זיכרון זו עם התקדמות המחלה. איננו זוכרים אם לקחנו תרופה או מי התקשר זה עתה, נציץ ביומן ונדע.
שמירה על סביבה ביתית רגועה ויציבה. סביבה רגועה ויציבה מפחיתה בעיות התנהגות. מצבים חדשים, רעש, הרבה אנשים, לחצים להיזכר או למהר, או ניסיון לבצע משימות מורכבות יכולים לעורר חרדה. חרדה ועקות ללוקים בשיטיון הן מתכון בטוח להפחתת היכולת לחשיבה בהירה.
מיסוד נוהלי לילה. התנהגותם של חולי שיטיון נוטה להחמיר בשעות הלילה מחמת עייפות, לחצי דרישות היום שחלף, ואולי בגלל בלבול ומבוכה עם התמעטות אור יום. כדאי לנסות למסד טקסי הליכה למיטה שהם רגועים ומנותקים מרעשי הטלוויזיה ומהמולת בני הבית. רצוי להשאיר אור לילה כדי למנוע אובדן אוריינטציה בבית. חשוב להמעיט בצריכת קפאין ולוותר על נמנום בשעות היום כדי למנוע תחושת אי-שקט בשעות הלילה.

טיפולי רפואה אלטרנטיבית בשיטיון

לפני שנוטלים השלמות תזונה, רצוי ביותר להתייעץ עם הרופא המטפל ולפעול לפי המלצותיו. להלן כמה השלמות תזונה שיכולות לסייע במחלת אלצהיימר וסוגים אחרים של שיטיון:

ויטמין E. כמה מחקרים הראו שויטמין זה יכול להאט את התקדמותה של מחלת אלצהיימר, לעומתם, מחקרים אחרים לא מצאו בו תועלת. יש להיזהר בנטילת מינונים גבוהים של ויטמין E, במיוחד אם נוטלים תרופות לדילול דם, בגלל סיכון מוגבר של דימומים.
חומצות שומן אומגה 3. מחקרים מצאו קשר בין סוגים מסוימים של אומגה 3 לבין הפחתת סיכון למחלת לב, לשבץ, לשיטיון ולירידה ביכולת הקוגניטיבית. מינהל המזון והתרופות בארהב (FDA) מתיר ייחוס סגולות מרפא לשתי חומצות שומן אומגה 3 שנקראות EPA ו- DHA. המינהל ממליץ שלא לקחת יותר מ- 3 גרמים של שני רכיבים אלה ביום. מדענים סבורים שחומצות שומן אומגה 3 מסייעות בהקטנת סיכון לשיטיון בגלל תועלתן ללב ולכלי הדם, השפעתן האנטי-דלקתית, והתמיכה וההגנה שהן מספקות לקרומי תאי עצבים. ממצאים ראשוניים אף מראים שחומצות שומן אומגה 3 יכולות לצמצם תסמיני דיכאון.
קו-אנזים Q10. אנטיאוקסידנט זה נוצר באופן טבעי בגוף ונחוץ לתפקוד תקין של תאים. לא נבדקה יעילותו של רכיב זה בשיטיון. גרסה סינטטית של הרכיב נוסתה במחלת אלצהיימר אך לא הניבה תוצאות מעודדות.
גינקו-בילובה. אנשים מאמינים שתמצית עלי גינקו-בילובה היא בעלת תכונות נוגדות חמצון ונוגדות דלקת שיכולות לסייע בהאטת התקדמות של בעיות בזיכרון שכרוכות בשיטיון. מחקר רב משתתפים הראה שאין תועלת בנטילת גינקו-בילובה.

מניעת שיטיון

אפשר לנקוט בצעדים הבאים כדי למנוע או לעכב שיטיון:
לשמור על מוח פעיל. פעילויות שמגרות את תפקודי המוח התפיסתיים יכולות להגביר את יכולתנו לשאת את השינויים הכרוכים בשיטיון או לפצות עליהם. פעילות כזו כוללת דברים כמו תשבצים, משחקי מילים, לימוד שפה, נגינה על כלי, קריאה, כתיבה, ציור או רישום. לא רק שפעילויות אלו מעכבות את פריצת השיטיון, הן גם מסייעות בהפחתת השפעתו. ככל שעוסקים בפעילויות כאלה בתכיפות רבה יותר, כך גדלה השפעתן המועילה.
להיות פעיל מבחינה גופנית וחברתית. פעילויות גופניות וחברתיות יכולות לדחות הופעה של שיטיון ולהקהות את עוצמת תסמיניו. ככל שפעילויות אלו תכופות יותר כך משמעותית יותר תועלתן. דוגמאות לפעילות גופנית הן הליכה, שחייה וריקוד. פעילויות חברתיות כוללות טיולים, הליכה לתיאטרון ולתערוכות אומנות, ומשחקי קלפים או משחקי חברה אחרים.
להוריד רמות של הומוציסטאין. מחקר מוקדם הראה שמינונים גבוהים של 3 ויטמינים מקבוצת B, חומצה פולית, ויטמין B6 וויטמין B12 מאטים ככל הנראה את התקדמותה של מחלת אלצהיימר.
להוריד רמות כולסטרול. הרבדים הטרשתיים בעורקים שבמוחותיהם של אנשים בעלי רמות גבוהות של כולסטרול הם אחד הגורמים לשיטיון וסקולארי. לכן הורדת רמות כולסטרול יכולה לסייע במניעת מצב זה. סטטינים, שהם תרופות יעילות להורדת כולסטרול, יכולים גם לסייע בהקטנת הסיכון להתפתחות שיטיון.
לשלוט בסוכרת. שליטה במחלת סוכרת מסוג 2 תוך שמירה על רמות נאותות של גלוקוזה בדם יכולה לצמצם סיכון להתפתחות שיטיון וסקולארי.
הורדת לחץ דם. שמירה על לחץ דם בגבולות הנורמה יכולה להפחית באופן משמעותי סיכון למחלת אלצהיימר ולשיטיון וסקולארי.
להמשיך ללמוד. אנשים שמקדישים זמן רב יותר בלימודים נמצאו כבעלי שיעורים נמוכים יותר של ירידה ביכולות התפיסתיות, גם אם נמצאו במוחותיהם דברים שאינם תקינים. חוקרים משערים שלימוד ורכישת השכלה יכולים לסייע למוח לפתח רשת עצבית חזקה שתפצה על נזקים לעצבים שנגרמו על-ידי מחלת אלצהיימר.
לשמור על תזונה בריאה ומאוזנת. אכילת תזונה בריאה ומאוזנת חשובה למכלול רחב של בעיות בריאות והיא דרך הגיונית ומעשית לשמור על בריאות טובה. מחקרים הראו שתזונה עשירה בפירות, בירקות, ובחומצות שומן אומגה 3 (מדגים שמנוניים), יכולה להיות בעלת השפעה מגינה ולצמצם את הסיכון להתפתחות שיטיון.
להתחסן. אלה שקיבלו חיסונים לשפעת, טטנוס, דיפטריה ופוליו הם כנראה בעלי סיכון מופחת באופן משמעותי ללקות במחלת אלצהיימר.