שבץ

שבץ הוא מחלה הפוגעת בכלי הדם המספקים דם למוח. שבץ מתחולל כאשר כלי דם המוביל חמצן ורכיבי תזונה למוח נבקע או נחסם על-ידי קריש דם או חומר אחר.
פקיעה של כלי דם או חסימתו, גורמים לכך שחלק מן המוח אינו מקבל את הדם והחמצן להם הוא זקוק. ללא חמצן, תאי העצב, באזור הפגוע במוח, אינם יכולים לפעול ומתים תוך דקות ספורות. כאשר תאי העצב אינם פועלים, חלק הגוף, שתאים אלה מפקחים על פעולתו, אינו פועל אף הוא.
ההשפעות ההרסניות של שבץ חמור עלולות, לעתים תכופות, להישאר קבועות, זאת מכיוון שלא נוצרים תאי מוח חדשים במקום התאים שמתו.
ישנם שני סוגים עיקריים של שבץ. שבץ הנגרם כתוצאה מחסימת כלי דם במוח ושבץ הנגרם כתוצאה מדימום פנימי של כלי דם במוח שפקע.

מהו שבץ איסכמי?

שבץ איסכמי הוא הצורה השכיחה של שבץ (אירוע מוחי) ומתחולל ב- 70% עד 80% ממקרי השבץ. שבץ זה מתחולל כאשר קריש דם חוסם את זרימת הדם בעורק המוביל דם לחלק מהמוח. קרישי דם נוצרים, בדרך כלל, בעורקים שניזוקו על-ידי הצטברות של רובד טרשתי. מצב זה נקרא טרשת עורקים או ארתרוסקלרוזיס.
כאשר קריש דם נוצר באחד מעורקי המוח עלול להופיע שבץ איסכמי חולף. זוהי צורה קלה של שבץ. בעיה זו מופיעה, לעיתים תכופות, בלילה או מוקדם בבוקר, עם היקיצה. מקובל לראות בשבץ איסכמי חולף, הנקרא TIA, כאות אזהרה וסיכון מוגבר להופעת שבץ חמור יותר.

מהו תסחיף מוחי?

קריש דם נודד או חלקיק אחר שנוצרו שלא במוח (בדרך כלל בעורקי הלב) עלול להגיע לעורק במוח ולגרום לחסימתו. תסחיף זה נישא בזרם הדם עד שהוא מתקבע בעורק המספק דם למוח וחוסם את זרימת הדם.
הסיבה השכיחה להופעתם של תסחיפים היא פרפור עליות הלב. הפרעה זו אחראית ל 15% עד 20% מכל מקרי השבץ. בהפרעה זו, עליות הלב (שני התאים העליונים בלב) רוטטות במקום לפעום באופן סדיר. הדם אינו נשאב במלואו מן העליות, מצטבר בהן וחלקו אף נקרש. כאשר קריש דם מאחת העליות מגיע לזרם הדם ומתקבע בעורק המספק דם למוח, מתחולל שבץ.

מהו שבץ דימומי?

דימום פנימי במוח מתחולל כאשר דופן של כלי דם נפגע והדם יוצא ממנו אל החלל שבין המוח לגולגולת (אך לא למוח עצמו). שבץ דימומי מתחולל כאשר עורק לקוי במוח מתפוצץ ומציף את הרקמה סביבו בדם. דימום מעורק במוח עלול להיגרם כתוצאה מפציעת ראש או כתוצאה ממפרצת שהתבקעה. מפרצת היא כיס מלא בדם, המתנפח כמו בלון, בנקודות תורפה בדופן העורק. מפרצת בעורק נגרמת, לעתים תכופות, מיתר לחץ דם, או שמצבה מחמיר בגלל יתר לחץ דם. מפרצת בעורק אינה תמיד מסוכנת, אך אם היא מתפוצצת במוח, נגרם שבץ דימומי.
כאשר מתחולל שבץ דימומי, אובדן אספקת הדם הסדירה לחלק מתאי המוח עלול להשבית אותם ולגרום למותם. הדם שדלף מן העורק שנבקע והצטבר בחלל הגולגולת, עלול ללחוץ על רקמות המוח הסמוכות ולשבש את פעולתן. ככל שהלחץ גדול יותר, כך גם הנזק שנגרם למוח.
כמות הדימום קובעת את חומרת השבץ הדימומי. במקרים רבים של שבץ דימומי, מתים החולים בעקבות הלחץ המוגבר על רקמות המוח. חולים השורדים לאחר שבץ דימומי מחלימים ומשתקמים טוב יותר מחולים שסבלו משבץ איסכמי (שבץ בעקבות חסימת עורק במוח).

מה עלול לקרות בעקבות שבץ

שבץ משפיע על אנשים בדרכים שונות. השפעת השבץ תלויה בסוגו של השבץ, באזור המוח שנפגע ובהיקף הפגיעה. פגיעה במוח בעקבות שבץ עלולה להשפיע על החושים, עלולה לפגוע ביכולות התנועה, ביכולות הדיבור וביכולת הבנת הדיבור. שבץ עלול גם להשפיע על דפוסי התנהגות וחשיבה, על הזיכרון ועל הרגשות. שיתוק או חולשה באחד מצידי הגוף היא תופעה שכיחה. רוב הבעיות ניתנות לשיפור במשך הזמן. חולים מסוימים עשויים אף להחלים לגמרי.

השפעות שונות של שבץ

איך משפיע שבץ על הרגשות?
אזורים מסוימים במוח מיצרים את הרגשות, כפי שאזורים אחרים מיצרים תנועה או מאפשרים לנו לראות, לשמוע, להריח ולטעום. אם אזור הרגשות במוח נפגע על-ידי השבץ, נוטה החולה לפרוץ בבכי בקלות או שיש לו מצבי רוח המשתנים בפתאומיות, ללא סיבה ניכרת לעין. מצב זה מכונה אי-יציבות רגשית. פרצי צחוק בלתי ניתנים לשליטה עלולים לקרות, אך אינם כה שכיחים כמו בכי. דיכאון הוא בעיה שכיחה בקרב מחלימים משבץ, בעיקר כאשר מתברר להם שחלק מן המוגבלויות לא יעלם.

איך גורם שבץ לאיבוד המודעות?
שבץ גורם, במקרים רבים, לאובדן התנועתיות ו/או התחושה ביד ו/או ברגל. אם פגע השבץ בחלקו השמאלי של הגוף (כתוצאה מפגיעה בחלקו הימני של המוח), נוטים החולים לשכוח או להתעלם מצידם החלש. בעיה זו נקראת הזנחה. כתוצאה מכך הם עלולים להתעלם מחפצים הנמצאים בצידם הפגוע ולא לחשוב על היד השמאלית או הרגל השמאלית כשייכים להם. הם עלולים להתלבש רק בחלק אחד מגופם ולחשוב שהם לבושים לגמרי. התקלות ברהיטים או בדלתות אף היא שכיחה.

איך משפיע שבץ על התפיסה החושית?
שבץ עלול לפגוע בראיה, במגע, בתנועה ובחשיבה, כך שתפיסתו החושית של החולה של דברים יומיומים עלולה להשתנות. אנשים שעברו שבץ עלולים שלא להבחין או להבין דברים מוכרים באופן שקדם לשבץ. כאשר הראיה נפגעת, דברים עלולים להראות קרובים יותר או רחוקים יותר ממה שהם באמת. דבר זה עלול לגרום להם לשפוך דברים או להתקל בהם או ליפול בעת הליכה.

איך משפיע שבץ על שמיעה ועל דיבור?
שבץ אינו גורם, בדרך כלל, לאובדן שמיעה, אך עלול לגרום לבעיות בהבנת הדיבור. עלול להתפתח קושי בתרגום המחשבות למילים. למצב זה קוראים אפסיה. אפסיה משפיעה על יכולות הדיבור, ההקשבה, הקריאה והכתיבה. מצב זה שכיח יותר אם פגע השבץ בחלקו השמאלי של המוח והחליש את חלקו הימני של הגוף.
בעיה נוספת, כתוצאה משבץ, היא פגיעה בשרירים המשמשים לדיבור (הלשון, החיך והשפתיים). הדיבור עלול להיות איטי, מובלע ומשובש, כך שקשה להבינו.

איך משפיע שבץ על לעיסה ובליעה של מזון?
בעיות בלעיסה ובבליעה של מזון נקראות דיספגיה. מצב זה עלול לקרות כאשר השרירים בצד אחד של הפה נחלשים. צד אחד של הפה או שניהם עלולים להיות גם נטולי תחושה, דבר המגביר את הסיכון לחנק.

איך משפיע שבץ על בהירות החשיבה?
חלקים שונים במוח מאפשרים לנו לשמר זכרון ארוך טווח וזכרון קצר טווח. אם חלקים אלה נפגעו, יקשה על החולה לתכנן ולבצע אפילו מטלות פשוטות. חולים מסוימים עלולים שלא לדעת איך להתחיל בביצוע מטלה, הם עלולים להתבלבל בעת ביצוע רצף הגיוני של מטלות, ועלולים אף לשכוח איך לבצע מטלה שבוצעה פעמים רבות בעבר.

מהם "אותות האזהרה" של שבץ?

תחושת קהות או חולשה פתאומית בפנים, ביד או ברגל, במיוחד אם הן מופיעות בצד אחד של הגוף.
בלבול פתאומי, קושי בדיבור או קושי בהבנה.
בעיית ראיה פתאומית בעין אחת או בשתיהן.
קושי פתאומי בהליכה, סחרחורת, איבוד שיווי משקל או איבוד קואורדינציה.
כאב ראש חמור ופתאומי שסיבתו אינה ידועה.

הערה חשובה: אם הבחנת באחד או יותר מהסימנים הבאים, אל תמתין. שבץ הוא מצב חירום בריאותי. הזעק ניידת עזרה ראשונה או ניידת טיפול נמרץ בכדי שתוכל להגיע במהרה לבית חולים לטיפול.

גורמי הסיכון לשבץ

גורמי סיכון הם מאפיינים והרגלי חיים המגבירים סיכון ללקות במחלה. מחקר רב נערך בכדי לזהות את גורמי הסיכון לשבץ. חלק מגורמי הסיכון הוא בר שליטה וחלק אחר, למרבה הצער, איננו בר שליטה. ככל שקיימים גורמי סיכון רבים יותר, כך עולה הסיכוי ללקות בשבץ. הדרך הטובה ביותר למנוע שבץ היא לצמצם את כמות גורמי הסיכון למחלה.

מהם גורמי הסיכון ברי שליטה או ברי טיפול?
יתר לחץ דם. לחץ דם גבוה (140/90 מ"מ כספית או יותר) הוא גורם סיכון עיקרי, בר טיפול, לשבץ. ליתר לחץ דם אין, בדרך כלל, תסמינים מיוחדים או סימני אזהרה מוקדמים. מסיבה זו רצוי שכל אחד יעקוב אחר לחץ דמו וימדוד אותו באופן סדיר.
עישון. עישון הוא גורם סיכון מרכזי, בר מניעה, לשבץ. הניקוטין וחד תחמוצת הפחמן המצויים בעשן הסיגריות מפחיתים את כמות החמצן בדם. הם פוגעים גם בדפנות כלי הדם וגורמים להיווצרות של קרישי דם. נטילת גלולות למניעת הריון המשולבת בעישון סיגריות מגבירה את הסיכון. אם אתה מעשן, עשה הכל בכדי להפסיק זאת מיד.
סוכרת. אדם מוגדר כחולה בסוכרת אם רמת הגלוקוזה בדמו, בעת צום, עולה על 126 מג בדציליטר דם בשתי מדידות שונות. סוכרת ניתנת לטיפול, אך הסובל מן המחלה נמצא בסיכון מוגבר לשבץ. לחולי סוכרת רבים יש גם יתר לחץ דם, רמות גבוהות של כולסטרול ומשקל גוף עודף. כל אלה מגבירים את הסיכון עוד יותר. חולה בסוכרת חייב להיות בהשגחה רפואית מתמדת.
בעיות בעורקי הצוואר ושאר מחלות עורקים. עורקי הצוואר מספקים דם למוח. היצרות בעורקים אלה, בגלל משקעים שומניים, הגורמים לטרשת עורקים (רובד טרשתי נערם על דפנות העורקים), עלולה לגרום לחסימתם על-ידי קריש דם.
פרפור עליות בלב. הפרעות בקצב הלב מגדילות את הסיכון לשבץ. כאשר עליות הלב רוטטות במקום לפעום באופן קיצבי, נוטה הדם להאסף בהן וליצור קרישי דם. אם קריש דם ניתק ממקומו ומגיע לזרם הדם, הוא עלול להתקבע בעורק המוביל למוח ולגרום לשבץ.
הפרעות דם שונות. ספירת גבוהה של תאי דם אדומים מסמיכה את הדם ומקלה על הופעת קרישי דם. דבר זה מעלה את הסיכון לשבץ.
רמות גבוהות של כולסטרול. רמות גבוהות של כולסטרול כללי בדם (מעל ל- 240 מג בדציליטר דם) הן גורם סיכון מרכזי להתקפי לב ומעלות את הסיכון לשבץ. רמות גבוהות של הכולסטרול הרע (מעל ל- 100 מג בדציליטר דם) ורמות גבוהות של טריגליצרידים (מעל ל- 150 מג בדציליטר דם) מגבירות את הסיכון לשבץ אצל חולי לב וחולי סוכרת.
השמנת יתר וחוסר בפעילות גופנית. חוסר בפעילות והשמנת יתר מגבירים את הסיכון ליתר לחץ דם, לרמות גבוהות של כולסטרול, לסוכרת, להתקפי לב ולשבץ. חשוב לעסוק בפעילות גופנית מתונה וסדירה ולשמור על משקל גוף תקין.

מהם גורמי הסיכון שאינם ניתנים לשינוי?
גיל. אנשים בכל הגילים, כולל ילדים, עלולים ללקות בשבץ. אך ככל שהגיל עולה, כך עולה הסיכון לשבץ.
מגדר. שבץ שכיח יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים. גברים יסבלו יותר ממקרי שבץ, אך נשים מתות יותר ממנו. נשים בהריון ונשים הנוטלות גלולות למניעת הריון הן בעלות סיכון גבוה יותר לשבץ, כך גם נשים מעשנות או בעלות יתר לחץ דם או גורמי סיכון אחרים.
עבר משפחתי. הסיכון לשבץ גדול יותר אם קרוב משפחה לקה בשבץ בעבר.
התקף לב או שבץ בעבר. אנשים שלקו בעבר בשבץ או בהתקף לב הם בעלי סיכון מוגבר לשבץ.

מהן הדרכים המקובלות לטפל בשבץ?

הדרכים המקובלות לטיפול בשבץ הן ניתוח, תרופות, אשפוז בבית חולים ושיקום.
אם נמצא שעורק הצוואר חסום בחלקו על-ידי רובד טרשתי, ניתן לבצע ניתוח להסרת הרובד הטרשתי ושחרור החסימה החלקית. לעתים נדרש ניתוח מוח בו, בעזרת בלון או סטנט, מטפלים בבעיות בכלי דם במוח. השיקול לביצוע ניתוח מסוג זה נסמך על הערכות הרופא בנושאי בטיחות ויעילות.

מהו הטיפול התרופתי בשבץ איסכמי (חסימתי)?

בשנת 2005 אושר טיפול תרופתי שמטרתו להמס קרישי דם. התרופה משפעלת פלסמינוגן ברקמה ונקראת tPA. תרופה זו ממיסה את קריש הדם שחסם את העורק ואספקת הדם למוח מתחדשת. שימוש בתרופה זו כרוך בסיכון לדימום במוח, אך תועלתה עולה על הסיכון כאשר היא ניתנת בהשגחת רופא מנוסה. בכדי להשיג יעילות מירבית, חייב הטיפול להתבצע תוך שלוש שעות מהופעת תסמיני השבץ. טיפול תרופתי זה אינו מתאים לכל סוגי השבץ, ובעיקר אינו מתאים לשבץ דימומי.

הקשר בין טיפול בלב לבין טיפול בשבץ

לעתים, טיפול מונע בשבץ פירושו טיפול בלב. הסיבה לכך היא שמחלת לב עלולה לתרום לסיכון לשבץ. לדוגמא: אם שסתומי הלב פגומים, יש צורך בניתוח או בטיפול בתרופות נוגדות קרישה. קרישי דם נוצרים גם בעת פרפור עליות בלב (הפרעות בקצב הלב). אם נוצרים קרישי דם בלב או בשסתומיו, הם עלולים להגיע לזרם הדם ולחסום עורק במוח.

שיקום משבץ

שבץ הוא אחד מגורמי התמותה המרכזיים בעולם המערבי. שבץ הוא גם הסיבה המובילה למוגבלות חמורה וארוכת טווח. חולים רבים ששרדו שבץ נותרים עם מוגבלויות גופניות ונפשיות.

האם יש צורך בשיקום בכדי להחלים משבץ?
למרות שרוב השיפורים ביכולתו של חולה לתפקד בחודש הראשון לאחר השבץ הם תוצאה של החלמה ספונטנית, נודעת חשיבות רבה לתהליכי שיקום לאחר שבץ.  שיקום מוצלח משבץ תלוי בדברים הבאים:
– כמה מוקדם מתחילים בשיקום.
– חומרת הנזק שנגרם למוח.
– גישתו של החולה.
– מיומנות צוות השיקום.
– שיתוף פעולה ותמיכה של בני משפחה וחברים קרובים.
חולים בעלי מוגבלות קלה הם אלה שישיגו את התועלת המרובה ביותר מהשיקום. במקרים קשים יותר, אף שיפור קל בעקבות השיקום עשוי להיות ההבדל בין חזרה הביתה לבין שהיה ממושכת במוסד טיפולי.

מהי מטרת השיקום?
מטרת השיקום היא לאפשר לחולה ששרד שבץ להיות עצמאי ופעיל עד כמה שאפשר. השיקום עוסק בעיקר בשיפור היכולות הגופניות. לעתים תכופות, אובדות מיומנויות מסוימות ויש צורך לפתח במקומן מיומנויות חדשות. יש חשיבות רבה בשמירה ובטיפוח כושרו הגופני של המשתקם. תהליכי השיקום מתחילים כבר בבית החולים. האחיות ושאר אנשי הצוות הרפואי פועלים בכדי למנוע הופעת בעיות משניות, כגון: נוקשות מפרקים, נפילות, פצעי לחץ ודלקת ריאות. שיקום מוצלח בבית החולים פירושו אשפוז קצר יותר.

איך יכולה לסייע משפחתו של החולה?
למשפחת החולה תפקיד מפתח בשיקומו של יקירם. קרוב משפחה תומך ודואג עשוי להיות אחד מהגורמים החיוביים והמרכזיים בהצלחת השיקום. על בני המשפחה ללמוד ולהבין את שעבר על יקירם ומהן ההשפעות של המוגבלויות על מהלך חייו. הבנה למצבו תקל עליהם לסייע לו ולפתור בעיות שעלולות להופיע לאחר ששב מבית החולים.

עדכון אחרון – 29/7/2010