תעוקת לב (אנגינה פקטוריס)

תעוקת לב היא כאב בחזה הנגרם מהספקה בלתי נאותה של דם וחמצן ללב. הפרעה זו קשורה, ברוב המקרים, להצרות עורקים המתחוללת בעת מחלת עורקים כליליים (עורקי הלב). הצרות העורקים נגרמת על-ידי טרשת עורקים שהיא הצטברות של משקעים שומניים וחומרים נוספים בדפנות העורקים. ליבו של הלוקה בתעוקת לב יקבל מספיק דם בעת פעילות שגרתית  אך בעת פעילות גופנית נמרצת או בעת עקה רגשית או גופנית, בהן הדרישה לחמצן בשריר הלב עולה, לא יעמדו עורקי הלב במשימה. כתוצאה מן המחסור בחמצן לשריר הלב יופיע כאב בחזה.

תסמיני תעוקת לב

תעוקת לב היא כאב בחזה הנגרם מהספקה בלתי נאותה של דם וחמצן ללב. הפרעה זו קשורה, ברוב המקרים, להצרות עורקים המתחוללת בעת מחלת עורקים כליליים (עורקי הלב). הצרות העורקים נגרמת על-ידי טרשת עורקים שהיא הצטברות של משקעים שומניים וחומרים נוספים בדפנות העורקים. ליבו של הלוקה בתעוקת לב יקבל מספיק דם בעת פעילות שגרתית  אך בעת פעילות גופנית נמרצת או בעת עקה רגשית או גופנית, בהן הדרישה לחמצן בשריר הלב עולה, לא יעמדו עורקי הלב במשימה. כתוצאה מן המחסור בחמצן לשריר הלב יופיע כאב בחזה.

סוגי תעוקת לב

ישנם שלושה סוגים עיקריים של תעוקת לב: 
תעוקת לב יציבה. סוג זה מאופיין בתבניות ברות חיזוי של תסמינים ושל מחזורי אי נוחות המתחוללים בעת פעילות גופנית או בעת עקה. הכאב חולף, בדרך כלל, לאחר מנוחה או לאחר נטילת תרופות המכילות ניטרוגליצרין או תרופות אחרות. רבים מן הלוקים בתעוקת לב יציבה מנהלים חיים תקינים לאורך שנים, אך חלקם עלולים, בהדרגה או במהירות יחסית, לפתח תעוקת לב בלתי יציבה. 
תעוקת לב בלתי יציבה. סוג זה הוא אחת מהתסמונות הלבביות החמורות הכוללת התקף לב. סוג זה מאופיין בשינוי תבנית מופעי התעוקה. תעוקת הלב מופיעה לעתים תכופות יותר, גם בעת מנוחה ואינה מגיבה כיאות לטיפול תרופתי. זהו, בדרך כלל, אות כי מצבו של החולה החמיר. הכאב, ללוקה בתעוקת לב בלתי יציבה, הוא קשה יותר וממושך יותר. הלוקים בבעיה מועדים יותר להתקפי לב, להפרעות בקצב הלב ולדום לב. זהו מצב חירום המחייב אבחון וטיפול מידיים. המופע הראשון של תעוקת לב שחווים נקרא אף הוא תעוקת לב בלתי יציבה. 
תעוקת לב משתנה (תעוקת פרינצמטל). סוג זה מתחולל כמעט תמיד בעת מנוחה, בדרך כלל בלילה. הגורם לתעוקה זו הן עוויתות של עורקי הלב (העורקים הכליליים). הלוקים בתעוקת לב משתנה לוקים, ברוב המקרים, בטרשת עורקים חמורה בכלי דם מרכזי אחד, לפחות, בשריר הלב. לעתים, ברמת שכיחות נמוכה יותר, הם לוקים במחלה בשסתומי הלב או ביתר לחץ דם שאינו מטופל.

אבחון תעוקת לב

מטרת הבדיקות לאבחון תעוקת לב היא להבחין בין כאבים בחזה שאינם קשורים ללב (כמו למשל כאבים שנגרמים מפציעה של שרירי השלד) לבין כאלה שמקורם בתעוקת לב ברת טיפול (לא נזק ללב שנגרם מהתקף לב).
חולה המובהל לחדר מיון עם תסמינים של בעיה לבבית חייב לעבור סדרת בדיקות מעבדה ובדיקות נוספות. מטרת הבדיקות היא לקבוע את סיבת הכאבים ולהעריך את חומרת המצב. מכיוון שטיפולים מסוימים להתקף לב חייבים להינתן תוך פרק זמן קצר בכדי למזער נזק אפשרי ללב, על האבחון להיות מדויק ומאושש במהירות.
בדיקות מעבדה: 
סמני מחלות לב הם חלבונים המופרשים לזרם הדם בעת פגיעה בשריר הלב. בדיקת סמנים אלה נערכת בכדי לסייע להבדיל בין מקרי תעוקת לב לבין מקרי התקף לב והיא כוללת:
טרופונין. רמות חלבון זה עולות בדם תוך שעות ספורות לאחר שנגרם נזק לשריר הלב. אם החולה סובל מכאבים בחזה אך רמות הטרופונין תקינות יש סבירות שסיבת הכאבים היא תעוקת לב ולא התקף לב.
CK-MB. צורה זו של האנזים קריאטין קינאז נמצאת בעיקר בשריר הלב, כשרמותיה בדם עולות פירוש הדבר הוא שקרוב לוודאי נגרם נזק לשריר הלב, והסיבה לכאבים בחזה איננה תעוקת לב.
BNP. זהו הורמון המצוי בחדר השמאלי של הלב. רמתו בדם עולה בעת כשל לבבי. ככל שרמתו גבוהה יותר כך עולה חומרת הכשל הלבבי. בדיקה זו מסייעת באבחון כשל לבבי, הערכת חומרתו ובהמשך משמשת כאמצעי להערכת יעילות הטיפול.
מיוגלובין. זהו חלבון המשתחרר לזרם הדם בעת ששריר הלב או שריר אחר בגוף נפגעים. הופעתו בדם בעת כאבים בחזה מעלה את הסבירות שמקור הכאב אינו בתעוקת לב.

אם בדיקות סמני מחלת לב הן תקינות, קיימת סבירות נמוכה כי התסמינים והכאב בחזה נגרמו בגלל נזק בשריר הלב וסביר יותר להניח שסיבתם היא תעוקת לב.

בדיקות נוספות לאבחון תעוקת לב

בנוסף לבדיקות מעבדה תערכנה בדיקות נוספות בכדי להעריך את כאבי החזה והתסמינים האחרים. הרופא יבחן את עברו הרפואי של הנבדק ואת גורמי הסיכון, כגון: גיל, מחלת לב, סוכרת ועישון. כמו כן תתבצע בדיקת ECG בה תבדק הפעילות החשמלית של הלב. לעיתים תתמשך בדיקה זו בכדי לעקוב אחר פעילות הלב לאורך זמן.

על סמך ממצאי בדיקות אלה יערכו, במידת הצורך, ההליכים הבאים:

• בדיקת לב במאמץ.
• הדמיית רנטגן של בית החזה.
• הדמיה רדיואקטיבית של זרימת הדם.
•  הדמיית אולטרה-סאונד של הלב.
•  צנתור עורקי הלב.
• מיפוי לב.

מטרת הליכים אלה היא לקבל תמונה מדויקת, ככל האפשר, על מצבו של הלב בכדי להתאים את הטיפול הנאות ואת השינויים המומלצים באורח חיים ובתזונה.

טיפול בתעוקת לב

מטרת הטיפול התרופתי המקובל היא לשפר את זרימת הדם לשריר הלב. מטרה זו ניתנת להשגה במספר אופנים. התרופה השכיחה ביותר ללוקים בתעוקת לב היא ניטרטים. ניטרטים, כגון: אמיל-ניטרט, ניטרוגליצרין או גליצריל-טרי-ניטרט מקלים על הכאב בחזה על-ידי הרחבת העורקים המספקים דם ללב. הרחבת העורקים מאפשרת אספקה מוגברת של דם לשריר הלב המפחיתה את עומס העבודה עליו, שהוא הגורם לכאב בחזה.
תרופות על בסיס ניטרטים ניתנות בשני אופנים. בעת מופע של תעוקת לב הן ניתנות כטבלית המתמוססת מתחת ללשון המרגיעה את עורקי הלב. ניטרטים בעלי פעילות ארוכת טווח ניתנים בכדי להפחית את תדירות מופעי תעוקת לב בצורת טבליות או מדבקות. טיפול שכזה הוא יעיל ותופעת הלוואי העיקרית שלו היא כאבי ראש המתפוגגים לאחר נטילת התרופה במשך מספר שבועות.
תרופות חוסמות בטה משפיעות על הורמון האדרנלין, כך שדופק הלב מואט ולחץ הדם יורד. דבר זה מפחית את צורך הלב לחמצן ומשפר את אספקת הדם לשריר הלב.
תרופות חוסמות תעלות סידן מפחיתות את המתח השרירי בעורקי הלב, מרחיבות אותם ומגדילות את מרחב זרימת הדם בהם. תרופות אלה מרפות מעט את שריר הלב עצמו, מקטינות את צורך הלב בחמצן ומפחיתות את לחץ הדם. 

שינויים מומלצים באורח חיים ובתזונה