סיכון מוגבר למוות מדימום או מחסימות בעורקים למטופלים שעברו צנתור

טיפול ממושך במניעת היווצרות קרישי דם בעקבות צנתור, יש בו סיכון מוגבר למוות מדימום בקרב מטופלים מסוימים, כך טוענים חוקרים.

מטופלים מסוימים עדיין נמצאים בסיכון מוגבר למוות, יותר משנה לאחר פתיחת עורק חסום בצנתור והצבת תומכן (סטנט) באתר החסימה, אם הם סובלים מחסימות או מאירועי דימום, כך מדווחים מדענים.

החוקרים מציינים כי ממצאיהם מדגישים את הצורך בזיהוי מטופלים שישאבו תועלת מטיפול ממושך במניעת קרישי דם לאחר צנתור וזיהוי מטופלים שלא יפיקו תועלת מטיפול זה.

"מכיוון שגילינו כי התפתחות של אירועי חסימות בעורקים ואירועי דימומים לאחר צנתור מבשרים על הגברת סיכון למוות, הגענו למסקנה כי אנחנו חייבים להיות יותר מחושבים וזהירים בקשר לטיפול התרופתי נוגד הקרישה שאנו רושמים ולקחת בחשבון סיכון של דימום" אומר החוקר הראשי, דר' אריק ססמסקי, מהמחלקה לקרדיולוגיה בבית החולים הכללי במסצ'וסטס שבארה"ב.

החוקרים עקבו אחר סיכונים ארוכי טווח בקרב אנשים שחוו אירועי חסימות בעורקים או דימומים יותר משנה לאחר שעברו צנתור וקיבוע של תומכן (סטנט).

סטנט הוא צינורית קטנה מרשת מתכתית. רופאים מקבעים את התומכן כדי לחזק עורק בעל דפנות חלשות או כדי לפתוח עורק מוצר או חסום כדי לחדש בו את זרימת הדם.

מטופלים שעוברים צנתור טיפולי שבו פותחים עורק חסום ומקבעים בו סטנט, מועדים יותר להישנות של חסימות בעורק, כתוצאה ממחלת לב או מקרישי דם שנוצרים בסטנט עצמו.

מסיבה זו, מטופלים שעברו צנתור טיפולי נוטלים, בדרך כלל, אספירין ותרופה נוספת למניעת היווצרות קרישי דם במשך שנה, אומרים החוקרים.

מחקרים שנערכו לאחרונה טענו כי טיפול תרופתי כזה קשור בסיכון מוגבר של דימומים אם הטיפול נמשך יותר משנה.

"אנחנו יודעים ממחקרים קודמים שמתן טיפול כפול למניעת היווצרות קרישי דם יותר מ- 12 חודשים לאחר קיבוע של סטנט בעורקי הלב כרוך הן בחסימות והן בסיכון מוגבר לדימום, לכן הממצאים שלנו מחזקים את הצורך בזיהוי של מטופלים שמועדים לחוות יותר תועלת מנזק בטיפול כפול מתמשך במניעת היווצרות קרישי דם". אומר דר' ססמסקי.

במחקר נבחנו יותר מ- 25,600 מטופלים שנטלו אספירין ותרופה נוספת נגד קרישה במשך שנה לאחר הצבת סטנט בעורקי הלב. מטופלים אלה לא חוו אירוע לב או דימום רציני במהלך השנה הראשונה לאחר הצנתור הטיפולי.

המטופלים חולקו לשתי קבוצות שקיבלו באופן אקראי, למשך 18 חודשים נוספים אספירין בתוספת תרופה נוגדת קרישה או אספירין בתוספת פלסבו.

המחקר הראה כי נטילה של שתי התרופות במשך 30 חודשים הובילה לירידה של 1.6% באירועי לב שליליים או באירועים שהיו קשורים בירידה באספקת דם למוח, במוות, בהתקפי לב, בקרישי דם בסטנט ובשבץ מוחי.

אבל הטיפול המתמשך היה כרוך גם בעלייה של 0.9% באירועי דימום מתונים עד חמורים, כולל דימומים במוח או בסמוך למוח.

במהלך 21 חודשי מחקר, 478 מטופלים סבלו מאירועי חסימות בעורקים מהם 11% מתו. החוקרים גילו גם כי 232 מטופלים סבלו מאירועי דימומים מהם 18% מתו.

מוות מדימום מתחולל תוך 30 ימים מהופעת הדימום. מוות בעקבות שבץ חסימתי (איסכמי) או מקרישי דם בתוך הסטנט מתחולל בסמוך לאירוע או מיד אחריו.

החוקרים ציינו כי הסיכון המוגבר למוות מהתקף לב נשמר במשך כל תקופת המחקר.

החוקרים גילו כי הסיכון למוות לאחר אירוע של דימום כלשהו גדל פי 18 והסיכון למוות לאחר אירוע חסימתי גדל פי 13.

"מאמצינו עכשיו צריכים להתמקד בהתאמה אישית של הטיפול ובזיהוי אותם מטופלים שנמצאים בסיכון הרב ביותר לפתח חסימות חוזרות ובסיכון הנמוך ביותר לפתח דימומים" מסכם דר' ססמסקי.

המחקר התפרסם בתאריך 15.3.2017 בכתב העת קרדיולוגיה של ההסתדרות הרפואית האמריקנית.

עוד על מחלות לב