טרשת נפוצה

טרשת נפוצה היא מחלה של מערכת העצבים המרכזית שאיננה ניתנת לחיזוי. טרשת נפוצה היא מחלה בעלת פוטנציאל מגביל עד הרסני, מכיוון שבמהלכה נפגעת התקשורת העצבית בין המוח לחלקים אחרים של הגוף. חוקרים רבים מאמינים שזוהי מחלה אוטו-אימונית, שבה הגוף, באמצעות המערכת החיסונית, יוצא להתקפה הגנתית נגד רקמותיו. במקרה של טרשת נפוצה חומר שמבודד את סיבי העצבים, שנקרא מיאלין, נמצא תחת מתקפה. מתקפה זו, אפשר שהיא קשורה לגורם סביבתי בלתי ידוע שמעורר אותה, אולי נגיף.
רוב האנשים חווים תסמינים ראשונים של טרשת נפוצה בין גיל 20 שנים ל- 40 שנים. התסמין הראשוני, במקרים רבים, הוא ראייה מטושטשת או כפולה, עיוות בצבעי אדום ירוק או אף עיוורון בעין אחת. רוב חולי טרשת נפוצה חווים חולשת שרירים בקצות האברים וקושי בקואורדינציה ושמירת שיווי משקל. תסמינים אלה יכולים להיות חמורים דיים כדי לפגום בהליכה או אפילו בעמידה. במקרים החמורים ביותר טרשת נפוצה גורמת לשיתוק חלקי או מלא. רוב חולי טרשת נפוצה חווים תחושות בלתי תקינות חולפות של חוסר תחושה, דקירות ותחושה שהאבר רדום. חלקם חווים כאבים, קשיי דיבור, רעידות וסחרחורת. לעתים הם מאבדים את השמיעה. כמחצית מהחולים חווים קשיים תפיסתיים כמו קושי להתרכז, למקד תשומת לב, לזכור או לבצע שיפוט נאות, אך תסמינים אלה קלים בדרך כלל וכמעט ואינם ניכרים. דיכאון הוא תסמין שכיח בקרב חולי טרשת נפוצה.

האם קיים טיפול לטרשת נפוצה?
נכון להיום אין מרפא למחלה. חולים רבים מתמודדים היטב עם המחלה ללא כל טיפול, במיוחד בגלל שלתרופות רבות יש תופעות לוואי רציניות ולחלק מהן סיכונים משמעותיים. על אף זאת, שלוש צורות של בטא-אינטרפרון אושרו כתרופות לטיפול בסוג של טרשת נפוצה שחוזרת ונשנית עם הפוגות.
בטא-אינטרפרון נמצא כמפחית את מספר ההחמרות במחלה וכמאט את התקדמות המוגבלות הגופנית. כאשר מתחוללות התקפות של המחלה הן נוטות להיות קצרות יותר וחמורות פחות.
כמו כן אושרה לשימוש תרופה שהיא צורה סינטתית של מיאלין שנקראת קופולימר לטיפול בסוג של טרשת נפוצה שחוזרת ונשנית עם הפוגות. קופולימר הוא בעל פחות תופעות לוואי ומחקרים מצביעים שהוא יכול להפחית את שיעור הישנות המחלה כמעט בשליש.
תרופה נוספת שמדכאת את התגובה החיסונית ונקראת נובנטרון, אושרה לשימוש לטיפול בטרשת נפוצה במצב מתקדם או כרוני. תרופה אחרת שנקראת נטליזומב הראתה במחקרים קליניים הפחתה משמעותית בתדירות ההתקפות בקרב אנשים שלקו בטרשת נפוצה חוזרת ונישנת ואושרה לשימוש בשנת 2004, אך במהלך שנת 2005 הוסרה על-ידי היצרן מהמדפים בגלל כמה דיווחים על תופעות לוואי רציניות. בשנת 2006 אושרה שוב התרופה תחת הנחיות שמגבילות את השימוש בה רק למרכזי בריאות בהם נמצאים המטופלים בהשגחה צמודה של רופאים מיומנים במיוחד.
סטרואידים, שאין להם השפעה על מהלך המחלה לאורך זמן, יכולים לשמש לצמצום משך ההתקפות וחומרתן במטופלים מסוימים. נוקשות שיכולה להיגרם בגלל טונוס שרירים גבוה או בגלל עוויתות חוזרות ונשנות מטופלת בדרך כלל בתרופות להרגעת שרירים ובתרופות הרגעה אחרות.
טיפול פיזיותרפי ופעילות גופנית יכולים לסייע בשימור תפקודי תנועה, והמטופלים יכולים להשתמש בעזרים שונים כמו חבקי רגליים, מקלות הליכה וכיסאות גלגלים כדי לשמור על עצמאות ותנועה. הימנעות מפעילות יתר ומחום הם האמצעים החשובים ביותר שיכול מטופל לנקוט כדי להיאבק בתשישות גופנית. אם העייפות מלווה בתסמיני דיכאון או אפתיה, תרופות אנטי-דיכאוניות יכולות לעזור.

אבחון של טרשת נפוצה

נכון להיום, לא קיימים תסמינים, ממצאים גופניים או בדיקות מעבדה שיכולים, בזכות עצמם, לקבוע אם אדם לקה בטרשת נפוצה. הרופא המאבחן יכול להשתמש בכמה שיטות כדי לקבוע אם הנבדק עונה על קריטריונים מקובלים של אבחון המחלה ולשלול גורמים אחרים לבעיות שחווה הנבדק. השיטות כוללות בחינה מדוקדקת של העבר הרפואי, בדיקה נוירולוגית ובדיקות נוספות כולל הדמיה בתהודה מגנטית (MRI), תגובה עצבית לגירוי (VEP), וניתוח נוזלי חוט השדרה.
קריטריונים נוספים לאבחון המחלה הם מציאת ראיה לנזק לפחות בשני אזורים נפרדים של מערכת העצבים המרכזית שכוללת את המוח, חוט השדרה ועצבי הראייה. בנוסף צריך למצוא ראיה שהנזק התחולל במרווח של חודש אחד לפחות, ונשלל אבחון אפשרי אחר.

עבר רפואי ובדיקה נוירולוגית
הרופא המאבחן צריך לבחון בקפדנות את עברו הרפואי של הנבדק כדי לזהות תסמיני עבר או תסמינים בהווה שאפשר שנגרמו על-ידי טרשת נפוצה. כמו כן עליו לאסוף מידע על מקום הולדתו של הנבדק, העבר הרפואי המשפחתי ומקומות אליהם נסע כדי למצוא רמזים נוספים. המאבחן יבצע מבחר של בדיקות כדי להעריך תפקודים תפיסתיים, תפקודים רגשיים, מיומנויות שפה, תנועה וקואורדינציה, שיווי משקל, ראייה ובדיקות תפקוד של שאר החושים.
הדמיה בתהודה מגנטית (MRI)
הדמיה בתהודה מגנטית היא טכניקת ההדמיה הטובה ביותר לגילוי נוכחות של רבדים או צלקות במקומות שונים במערכת העצבים המרכזית שאופייניים לטרשת נפוצה. ההדמיה מאפשרת להבחין בין צלקות ישנות לבין צלקות חדשות או פעילות. אי אפשר לבסס אבחון של טרשת נפוצה על הדמיה בתהודה מגנטית בלבד, זאת מכיוון שגם מחלות אחרות גורמות לצלקות במערכת העצבים המרכזית שדומות לצלקות שנגרמות על-ידי טרשת נפוצה.
תגובה עצבית לגירוי (VEP)
בבדיקה זו נרשמים אותות חשמליים של מערכת העצבים בתגובה לגירוי של מסלולי חישה ספציפיים (ראיה, שמיעה, מישוש). מכיוון שהנזק למיאלין (החומר שמבודד את סיבי העצבים) גורם להאטת זמן התגובה, בדיקה כזו יכולה לפעמים לספק ראיה לצלקת במסלולי העצבים שלא אובחנה במהלך הבדיקה הנוירולוגית. בדיקת תגובה עצבית לגירוי חזותי נחשבת לדרך השימושית ביותר לאושש אבחון של טרשת נפוצה.
ניתוח הרכב נוזלי חוט השדרה
ניתוח הרכב נוזלי חוט השדרה, שדגימה מהם נלקחת באמצעות מזרק, מזהה רמות של חלבונים מסוימים של המערכת החיסונית ונוכחות של חבקים. חבקים אלה, שמצביעים על תגובה חיסונית בתוך מערכת העצבים המרכזית, נמצאים בנוזלי השדרה של 90%-95% מחולי טרשת נפוצה. מכיוון שחבקים אלה קיימים גם במחלות אחרות, אי אפשר לבסס אבחון של טרשת נפוצה עליהם בלבד.
בדיקות דם
מטרת בדיקות הדם בעת חשש לטרשת נפוצה היא לשלול אפשרות של מחלות זיהומיות או דלקתיות בעלות תסמינים דומים לתסמיני טרשת נפוצה.

תסמיני טרשת נפוצה

סימנים ותסמינים של טרשת נפוצה הם בעלי שונות רבה, בהתאם למקום בו נפגעו סיבי העצבים. הסימנים והתסמינים הם:

• קהות חושים או חולשה באבר אחד או יותר, שמופיעות בצד אחד של הגוף או בחלקו התחתון.
• אובדן חלקי או מלא של הראייה, בדרך כלל, בעין אחת כל פעם, שמלווה לעתים קרובות בתחושת כאב בעת תנועת גלגל העין.
• ראייה כפולה או מטושטשת.
• תחושות עקצוץ או כאב בחלקים שונים בגוף.
• תחושות של זרם חשמלי בעת ביצוע תנועות מסוימות בראש.
• רעידות, חוסר קואורדינציה או הליכה לא יציבה.
• עייפות ולאות.
• סחרחורת.

רוב הלוקים בטרשת נפוצה, במיוחד בשלבים המוקדמים של המחלה, חווים הישנות של תסמינים ובעקבותיה תקופות של הפוגה חלקית או מלאה. תסמיני טרשת נפוצה וסימניה פורצים או מחמירים, לעתים קרובות, בגלל עלייה בטמפרטורת הגוף.

גורמי סיכון לטרשת נפוצה

הגורמים הבאים יכולים להגביר את הסיכון לטרשת נפוצה:

• גיל. על אף שטרשת נפוצה יכולה להופיע בכל גיל, היא שכיחה ביותר בקרב אנשים בני 20-40 שנים.
• מגדר. נשים מועדות כמעט כפליים מגברים לפתח טרשת נפוצה.
• תורשה. הסיכון לטרשת נפוצה גבוה יותר בקרב אנשים בעלי עבר משפחתי של המחלה. אם קרוב משפחה מדרגה ראשונה (אח, אחות, אב, אם) לוקה במחלה, הסיכון לפתח טרשת נפוצה הוא 1%-3% לעומת הסיכון של כלל האוכלוסייה שעומד על 0.1% בלבד. בקרב תאומים זהים הסיכון לפתח את המחלה הוא 30% אם אחד התאומים לקה בטרשת נפוצה. מסיבה זו אי אפשר לקבוע סיכון למחלה רק על סמך נתוני תורשה.
• זיהומים. מגוון של נגיפים נמצא קשור לטרשת נפוצה. כיום מתמקד המחקר בנגיף שנקרא אפשטיין-בר. זהו נגיף שגורם לזיהום בגרעין התא. איך עלול נגיף זה לגרום לשיעור גבוה יותר של מקרי טרשת נפוצה הוא נושא שצריך עדיין להתברר.
• גזע. אנשים לבנים, במיוחד אלה שמקורם בצפון אירופה, הם בעלי הסיכון הגבוה ביותר לפתח טרשת נפוצה לעומת אנשים ממוצא אסייתי או אפריקני שהם בעלי הסיכון הנמוך ביותר לפתחה.
• גורמים גיאוגרפיים. טרשת נפוצה שכיחה הרבה יותר בארצות בעלות אקלים ממוזג, כולל אירופה, דרום קנדה, צפון ארהב, ניו-זילנד, ודרום מזרח אוסטרליה. הסיכון נראה כמתגבר לפי קווי רוחב של כדור הארץ. ילד שעובר מאזור סיכון גבוה לאזור סיכון נמוך או ההפך נוטה לאמץ את רמת הסיכון שקשורה למקום מושבו החדש. בוגרים צעירים נוטים לשמר את רמת הסיכון שהייתה קשורה למקום מושבם הראשון.
• מחלות אחרות. אנשים נוטים במעט יותר לפתח טרשת נפוצה אם לקו באחת מהמחלות האוטו-אימוניות הבאות: מחלת בלוטת המגן, סוכרת מסוג 1, מחלת מעיים דלקתית.

סיבוכי טרשת נפוצה

במקרים מסוימים, אנשים שלקו בטרשת נפוצה יכולים לפתח גם:

• נוקשות שרירים או עוויתות שרירים.
• שיתוק, ברוב המקרים ברגליים.
• בעיות בשלפוחית השתן, בפעולת המעיים או בתפקוד המיני.
• שינויים תפיסתיים, כמו שכחנות או קשיים להתרכז.
• דיכאון.
• מחלת הנפילה (אפילפסיה).

תרופות וטיפולים בטרשת נפוצה

אין מרפא לטרשת נפוצה. הטיפול מתמקד בתגובה האוטו-אימונית ובתסמינים. מטופלים מסוימים חווים תסמינים כה קלים שאין כלל צורך בטיפול בהם. התרופות השכיחות לטרשת נפוצה הן:

• קורטיזון. זהו הטיפול השכיח ביותר במחלה. קורטיזון לסוגיו השונים מפחית את הדלקת שמתעוררת בעת הישנות המחלה.
• אינטרפרון. סוג זה של תרופות נראה כמאט את שיעור ההחמרה בתסמינים לאורך זמן. תרופות מסוג זה יכולות לגרום לנזק רציני בכבד.
• גלטירמר. רופאים מאמינים שתרופה זו חוסמת את מתקפת המערכת החיסונית על מיאלין. צריך להזריק תרופה זו מדי יום. תופעות הלוואי של התרופה כוללות גלי חום וקוצר נשימה לאחר הזריקה. יצרני התרופה מפתחים גרסה חדשה בצורת גלולה לבליעה.
• נטליזומב. תרופה זו מתערבת בתנועת תאים של המערכת החיסונית, שיש בהם פוטנציאל לנזק, מזרם הדם אל המוח ואל חוט השדרה. תרופה זו ניתנת רק לאנשים שאינם מגיבים או שאינם יכולים לשאת סוגים אחרים של טיפול, מכיוון שהיא מגבירה סיכון לזיהום במוח שיכול להיות קטלני.
• מיטוקסנטרון. תרופה זו שמדכאת את התגובה החיסונית יכולה להזיק ללב, לכן היא משמשת כטיפול רק במצבים מתקדמים של טרשת נפוצה.
• פיסיותרפיה. מטרת הטיפול הפיסיותרפי היא ללמד תרגילי מתיחות ותרגילי חיזוק שרירים. כמו כן נלמד שימוש באביזרים שמקלים על ביצוע מטלות יומיומיות.

שינויים מומלצים באורח חיים

הצעדים הבאים יכולים לסייע בהקלה על כמה מתסמיני טרשת נפוצה:

• שפע של מנוחה. עייפות ולאות הן תסמינים שכיחים של טרשת נפוצה. מנוחה בשפע תגרום לחוש פחות עייפות.
• אימון גופני. תרגילי אימון אירובי סדירים יכולים להעניק כמה תועלות אם לוקים בטרשת נפוצה קלה עד מתונה. התועלות כוללות שיפור בכוח, טונוס שרירי, שיווי משקל וקואורדינציה ושיפור בתסמיני דיכאון. שחייה היא אופציה טובה לחולי טרשת נפוצה שחום מציק להם.
• להיזהר מחום. חום קיצוני יכול לגרום לחולשת שרירים חמורה. על אף שחלק מחולי טרשת נפוצה אינם מושפעים לרעה מחום ויכולים לשאוב הנאה מאמבטיה חמה או מקלחת, רצוי להיות זהירים ביותר בחשיפה לחום קיצוני לפני שיודעים מהי תגובת הגוף. מאוד לא רצוי להיכנס למרחצאות חמים או לסאונה אם אין בסביבה אדם שיוכל להוציא את החולה בעת הצורך. אם חווים החמרה בתסמינים או בסימנים של המחלה בעקבות חשיפה לחום, כדאי לצנן את הגוף למספר שעות ובכך לחזור, בדרך כלל, למצב תקין.
• צינון הגוף. חולי טרשת נפוצה רבים חווים החמרה בתסמינים שקשורה בחשיפה לחום. אם גרים באזורים חמים ולחים חשוב להפעיל מערכת מיזוג אוויר. אמבטיות פושרות או קרות יכולות גם הן להקל במעט.
• תזונה מאוזנת. תזונה בריאה ומאוזנת היטב יכולה לסייע בשמירת מערכת חיסונית חזקה.

עיסויים וטיפולי מגע בטרשת נפוצה

עיסוי הוא טיפול המגע הנפוץ ביותר. כבר ביוון העתיקה שימש העיסוי כטיפול לפציעות ספורט ומלחמה. כיום משמש העיסוי להרפיית שרירים, להפחתת מועקות ולהקלה במצבים שגורמים למתח שרירי. סוגי העיסוי השכיחים הם:

• עיסוי שבדי. בשיטה זו משלבים כמה טכניקות מסורתיות של תנועות החלקה ארוכות, תנועות לישה ולחיצות, תנועות הרעדה עדינות ומהירות, תנועות מעגליות עמוקות עם קצות האצבעות, וסדרת חבטות מהירות על השרירים.
• עיסוי גרמני. שיטה שמשלבת תנועות של עיסוי שבדי עם מרחצאות מרפא. (חשוב לזכור, חלק מחולי טרשת נפוצה רגישים לחום ולכן עליהם להימנע מאמבטיות חמות).
• אקופרסורה. שיטת לחיצות שמקורה בשיטת הדיקור הסיני, אך במקום מחטים משתמשים באצבעות כדי להמריץ אזורים ספציפיים בגוף.
• שיאצו. שיטה יפנית שמתבססת על לחיצות עם אצבעות. השיטה מתמקדת יותר במניעה מאשר בריפוי ומטרתה להגביר את זרימת הדם ולשמר האיזון האנרגטי של הגוף.

טיפולי מגע הן שיטות שפותחו כדי לשפר תנועתיות ויציבה של הגוף. השיטות הנפוצות הן:

• שיטת רולפינג. מאמץ לתקן את התארגנות הגוף על-ידי לחץ עמוק על רקמות שמכסות על שרירים ואברים פנימיים.
• שיטת פלדנקרייז. שיטה שנקראת גם מודעות באמצעות תנועה, שעוצבה כדי לקבע דפוסי תנועה קלים יותר ויעילים יותר על-ידי תיקון הרגלים שיצרו עומס על שרירים ומפרקים.
• שיטת אלכסנדר. טיפול תנועתי שמטרתו לתקן הרגלי תנוחה ותנועה רעים שהובילו להתכווצות שרירים ולמתח בגוף.
• שיטת טרגר. שיטה שמשלבת מגע קצבי עדין עם תרגילים לשחרור מתחים בגוף הן בתנועה והן בתנוחה.

עיסוי וטיפולי מגע יכולים להעניק לחולי טרשת נפוצה הקלה בתסמינים הבאים:

• נוקשות. עיסוי וטיפולי מגע יכולים לסייע בהרפיית שרירים ובהגדלת טווחי תנועה של אברי הגוף.
• זרימת דם חלשה. עיסוי וטיפולי מגע מגבירים את זרימת הדם בורידים ההיקפיים על-ידי חיכוך, ואת זרימת הדם בעורקים העמוקים יותר על-ידי לחיצות.
• כאב. עיסוי וטיפולי מגע שימושיים בכל מצב שבו הפחתה בנפיחות או הנעה של רקמות מובילות לשיכוך כאב. שיכוך כאב בדרך זו מעניק לחולה טרשת נפוצה גירוי נעים שמגביר את סיכוייו להירגע ולהשתחרר מחרדה ופחד. אם העיסוי משמש כאמצעי עזר לשליטה בכאבים יש לעשותו תחת השגחה של רופא.
• בעיות מצב רוח. עיסוי וטיפולי מגע סדירים יכולים להקל על תסמיני חרדה ודיכאון, לשפר את מצב הרוח, הערכה עצמית ודימוי הגוף, להגביר ניידות ולשפר תפקודים חברתיים וגופניים.

דיקור סיני וטרשת נפוצה

דיקור סיני הוא אחת משיטות הטיפול והריפוי העתיקות ביותר והנפוצות ביותר בעולם. הדיקור מתבסס על הרעיון ששימור ושיפור הבריאות מושגים על-ידי זרימה של צי או אנרגיה בגוף, ושחוסר איזון בזרימת הצי מוביל למחלות. דיקור סיני ממריץ נקודות מסוימות בגוף במטרה לאזן מחדש את זרימת הצי בגוף באמצעות החדרה של מחטי מתכת דקיקות לעור.
מחקרים על דיקור סיני באוכלוסייה הכללית
על אף שנערכו מחקרים רבים שבחנו את השפעות הדיקור, לא נמצא הסבר משכנע, במונחי הרפואה המערבית, לאופן פעולתו של הדיקור הסיני. למרות זאת השימוש בדיקור סיני נפוץ ביותר ולפי בדיקה של ארגון הבריאות העולמי יש בו תועלת בריאותית ביותר מ- 40 מצבי בריאות כולל טיפול בכאבים שונים, בחילות, שיקום משבץ, בעיות נוירולוגיות, בעיות בדרכי השתן ועוד.
מחקרים על דיקור סיני בטרשת נפוצה
כמות המחקרים על השפעת דיקור סיני בטרשת נפוצה היא קטנה. במעט המחקרים שנערכו נמצא שדיקור סיני יכול להיות יעיל לטיפול בנוקשות שרירים, בחרדה, בדיכאון, בסחרחורת ובקשיי שינה. נדרשים מחקרים נוספים כדי לאושש ממצאים אלה.
סקרים שנערכו בקרב חולי טרשת נפוצה שטופלו בדיקור סיני הצביעו על שביעות רצון של 50%-60% מהמטופלים שדיווחו על שיפור בתסמינים כגון: עייפות, דיכאון, נוקשות שרירים, קהות חושים בקצות האברים ונדודי שינה. כשני שלישים מהמטופלים דיווחו על החלשה בחומרת כאבים וחרדות.
בטיחות השימוש בדיקור סיני
באופן כללי, דיקור סיני מתקבל היטב על-ידי המטופלים, במיוחד אם הוא נעשה על-ידי מדקר מומחה ומנוסה. בדיקה שערכו רשויות הבריאות בארהב (NIH) העלתה שהטיפול בדיקור סיני הוא בעל דרגת בטיחות מרשימה ושיש לו הרבה פחות תופעות לוואי מרוב הטיפולים המקובלים. תופעות הלוואי הקלות יכולות להיות דימום או חבלה באתרי הדיקור, כאב דקירה ועייפות.
טיפולי דיקור סיני בטרשת נפוצה
הבחירה בטיפולי דיקור סיני תלויה בתסמינים הספציפיים שחווה המטופל. על אף שלא קיימת ראיה לכך שדיקור סיני מפחית את תדירות הישנות המחלה או מאט את התקדמות המוגבלות, ממחקרים קליניים קטנים עולה שדיקור סיני יכול להעניק הקלה בכאב, בנוקשות השרירים, בתחושות הנימול, בבעיות בשלפוחית השתן, בחרדה ובדיכאון. מומלץ לבוחרים בטיפולי דיקור סיני להשתמש בהם כתוספת לטיפול המקובל ולא כתחליף לו. רצוי ליידע את הרופא המטפל ולבחור מדקר מוסמך ומנוסה.

קנאביס (מריחואנה) וטרשת נפוצה

השימוש במריחואנה רפואית אינו חוקי במרבית ארצות העולם. הרכיב הפעיל במריחואנה, קנבינואידים, הוא בעל פוטנציאל סיוע בכמה מהתסמינים הקשים של טרשת נפוצה. חוקרים בכל העולם ממשיכים לבחון פוטנציאל זה.
האם קנבינואידים מגנים על העצבים?
מספר מחקרים בחיות מעבדה מצביע על כיוון חדש ומפתיע של יכולת קנבינואידים להגן על רקמות מערכת העצבים המרכזית. מסתמנים שני כיווני מחקר, קנבינואידים כטיפול מונע להגנה על סיבי העצבים ושימוש ברכיבים אלה כחומר להאטת התקדמות מחלת טרשת נפוצה.
קנבינואידים וכאב
בקנדה אושר לשימוש תרסיס שמקורו ממריחואנה לטיפול בכאבים נוירופתים במבוגרים שלקו בטרשת נפוצה. בארהב אישר מינהל המזון והתרופות (FDA) לערוך ניסוי עם תרסיס זה בחולי סרטן במצב מתקדם שאינם מגיבים היטב למורפיום או לקודאין.
מריחואנה ונוקשות שרירים
מחקר מבוקר בבריטניה בחן השפעת תרסיס מריחואנה על הקלה בנוקשות שרירים ב- 189 חולי טרשת נפוצה. 40% מהמטופלים בתרסיס חוו ירידה של 30% לפחות בנוקשות בהשוואה ל- 21.9% בקבוצת הבקרה שקיבלו פלסבו.

ויטמין D וטרשת נפוצה

המיוחד בויטמין D , בניגוד לשאר הויטמינים, הוא שהגוף האנושי יכול לייצר אותו על-ידי חשיפת העור לקרינת השמש. המקורות התזונתיים של ויטמין זה הם דגים, גבינות ומוצרי מזון עם תוספת מלאכותית של הויטמין, כמו חלב או דגני בוקר. ידוע היטב שויטמין D מקדם את קליטת הסידן לשמירת עצמות חזקות, אך לאחרונה מתרבים המחקרים שמצביעים על חשיבותו הרבה של ויטמין D למערכת החיסונית ותפקידו בויסות גדילת תאים והתמיינותם.
רמזים למניעת טרשת נפוצה
ההתפלגות הגיאוגרפית של טרשת נפוצה יכולה לרמז שויטמין D עשוי להקטין את הסיכון למחלה. באזורים שטופי שמש בהם רמות ויטמין D בדם גבוהות יותר, ישנם פחות מקרים של טרשת נפוצה בהשוואה לאזורים בעלי פחות קרינה של השמש. אנשים שלקו בטרשת נפוצה נוטים להיות בעלי רמות נמוכות יותר של ויטמין D בדמם בהשוואה לכלל האוכלוסייה.
במחקר קטן בהדמיה בתהודה מגנטית (MRI) נטען שפעילות טרשת נפוצה מתגברת במהלך חודשי החורף. מחקר בן שנתיים עם 10 חולי טרשת נפוצה, בחן השפעת מתן תוסף תזונה של שמן דגים (שמכיל ויטמין D וחומצות שומן אומגה 3). ממצאי המחקר מצביעים על שיעורי החמרה נמוכים יותר במהלך המחקר בהשוואה לתקופה שקדמה לו. מחקר אחר, שבחן בטיחות שימוש של צורה מסוימת של ויטמין D שנקראת קלציטריול, מצא, על אף שזו לא הייתה כוונתו, פחות החמרות במצב הנבדקים במהלך המחקר בהשוואה למצב לפניו. מחקרים קטנים אלה מרמזים על פוטנציאל אפשרי של ויטמין D, אך בגלל היקפם הצנוע אינם מספקים הוכחה מדעית מוצקת. מחקרים מבוקרים וארוכי טווח שנערכים כיום יבהירו את תפקידו של ויטמין D בטרשת נפוצה בעוד כמה שנים.
מה לעשות בינתיים?
ברור שויטמין D והשלמות תזונתיות של סידן יכולים לסייע בשמירת צפיפות העצם ואולי אף להגביר אותה, ובכך להקטין את הסיכון לשברים. דבר זה חשוב במיוחד לחולי טרשת נפוצה, שיש להם לעיתים קרובות סיכון מוגבר להידלדלות העצמות. ויטמין D במינונים סבירים הוא תוסף תזונה בטוח לשימוש. המינון היומי המומלץ לבני 19-50 שנים הוא 200 יבלא ביום, ו- 400 יבלא ביום לבני 50 שנים ומעלה. חשוב ליידע את הרופא המטפל לפני נטילת השלמה תזונתית של ויטמין D. 

עדכון אחרון – 25/7/2010