אלרגיות או רגישות יתר הן מחלות של המערכת החיסונית הגורמות לתגובת יתר לחומרים שנקראים אלרגנים. אלרגיות ממוינות לפי סוג הגורם שמעורר אותן, עונת השנה בה הן מופיעות, או לפי התסמינים שמופיעים בגוף. ישנן נזלת אלרגית (שנקראת גם אלרגיית בית/חוץ, קדחת השחת, אלרגיה עונתית, אלרגיה מצמחים רב שנתיים), אלרגיות שנגרמות ממזון או תרופות, אלרגיות שנגרמות מחרקים, אלרגיות בעור ואלרגיות בעיניים.
מהן אלרגיות?
אלרגיות משקפות תגובת יתר של המערכת החיסונית לחומרים שבדרך כלל אינם מעוררים תגובה בקרב רוב האנשים. חומרים אלה יכולים לגרום עיטוש, צפצוף, שיעול וגירוד. אלרגיות אינן רק מטרד, רבות מהן קשורות למגוון מחלות כרוניות שכיחות של דרכי הנשימה (כמו סינוסיטיס ואסתמה . תגובה אלרגית יכולה לעתים להיות חמורה ואף קטלנית. אך עם טיפול הולם וחינוך בריאותי ניתן לשלוט היטב במחלות אלרגיות, ואנשים שלקו בהן יכולים לנהל חיים תקינים ופוריים.
מחלות אלרגיות שכיחות
נזלת אלרגית. (נקראת גם קדחת השחת, אלרגיה עונתית, אלרגיה לצמחים רב שנתיים, או אלרגיית בית/חוץ). אלרגיה זו מאופיינת בגודש באף, עיטוש, גירוי בדרכי הנשימה, הפרשת נזלת שקופה, וגירוי בחך ו/או באוזניים.
אסתמה אלרגית (תסמיני אסתמה שמתעוררים על-ידי תגובה אלרגית). אלרגיה זו מאופיינת בחסימה של דרכי הנשימה שניתנת לפתיחה חלקית באמצעות תרופות ותמיד מקורה בתגובה אלרגית. התסמינים כוללים: שיעול, צפצוף, קוצר נשימה או נשימה מהירה, לחץ בחזה, עייפות לפרקים וכאב קל בחזה.
אלרגיה למזון. נפוצה ביותר בקרב ילדים רכים ולעתים מתמשכת אל הנעורים. אלרגיות למזון מאופיינות בקשת רחבה של תגובות אלרגיות. התסמינים כוללים: גירוי או התנפחות של השפתיים או הלשון, מחנק בגרון עם צרידות, גירוי בעיניים, ירידה בלחץ הדם או אבדן הכרה ואנפילקסיה (תגובה קיצונית לאלרגיה למזון או תרופות).
אלרגיה לתרופות. מאופיינת במגוון תגובות אלרגיות שיכולות להשפיע על כל רקמה או אבר בגוף. אלרגיה לתרופות עלולה לגרום לאנפילקסיה. גם מטופלים שלא ניכרו בהם תסמינים מסכני חיים, עלולים להידרדר, באופן מפתיע, לתגובה מסכנת חיים בעקבות נטילת תרופות מסוימות אם הם אלרגיים להן.
אנפילקסיה (תגובה קיצונית לאלרגיה למזון או לתרופות). מאופיינת בתסמינים מסכני חיים. זהו מצב חירום רפואי והוא הצורה החמורה ביותר של תגובה אלרגית. התסמינים כוללים: תחושה של קץ ממשמש ובא, תחושת חום ופריחה כללית, עקצוץ בכפות הידיים, בכפות הרגליים או בשפתיים, סחרחורת, נפיחות ולחץ בחזה. תסמינים אלה יכולים להתפתח להתקפים, להפרעות בקצב הלב, להלם ולמצוקה נשימתית. גורמים לתגובה אלרגית זו יכולים להיות תרופות, חיסונים, מזון, לטקס, ארס ועקיצות חרקים.
אלרגיה ללטקס (גומי טבעי). תגובה אלרגית לחלבונים שמצויים בגומי טבעי מאופיינת במגוון תגובות אלרגיות. אנשים בסיכון הם אנשי צוות רפואי, מטופלים שעברו ניתוחים מורכבים ועובדי תעשיית הגומי. התסמינים כוללים: דרמטיטיס (דלקת בעור), אקזמה, סרפדת, עיטוש, מצוקה נשימתית ובעיות בדרכי הנשימה כמו שיעול, צפצוף וקוצר נשימה.
אלרגיה לארס ולעקיצות חרקים. מאופיינת במגוון תגובות אלרגיות. לא תמיד ניתן למנוע עקיצות חרקים והן עלולות לקרות לכל אחד. התסמינים כוללים: כאב, גירוד ונפיחות באתר העקיצה או באזור גדול סביבה ויכולות במקרים מסוימים לגרום לאנפילקסיה. חרקים שעקיצתם ארסית הם: דבורים, צרעות, נמלי אש ונמלי קציר.
סרפדת (אלרגיה של העור). אלרגיה זו של העור מאופיינת בהתפתחות גבשושיות לבנות ומגרדות שבולטות על פני העור, ושהעור סביבן דלוק ואדמומי. סרפדת חריפה היא לעתים תכופות תגובה אלרגית למזון או לתרופות.
דרמטיטיס אטופי (אקזמה, אלרגיה של העור). מחלת עור דלקתית כרונית או חולפת שמאופיינת בפצעים, קילוף וקשקשים. בקרב ילדים היא עלולה להחמיר בעקבות תגובה אלרגית או מגע עם חומר מגרה.
דרמטיטיס ממגע (אלרגיה של העור). מאופיינת בעור דלוק והיא מחלת העור השכיחה ביותר בקרב מבוגרים. המחלה נגרמת בעקבות מגע ישיר בעור של חומר חיצוני. ידועים כיום כ- 3,000 אלרגנים (חומרים מעוררי אלרגיה) שגורמים לדרמטיטיס ממגע.
דלקת עיניים אלרגית (אלרגיה של העין). מאופיינת בדלקת בעיניים. זוהי הצורה השכיחה ביותר של מחלת עיניים אלרגית. התסמינים כוללים: עיניים מגרדות ודומעות ועפעפיים מגורים. דלקת עיניים אלרגית קשורה לעתים קרובות לקיומן של מחלות אלרגיות אחרות כמו דרמטיטיס אטופי, נזלת אלרגית ואסתמה.
שאלות ותשובות בקשר לאלרגיות
מה גורם לאלרגיות?
החומרים שגורמים למחלות אלרגיות באנשים נקראים אלרגנים. אנטיגנים (חומרים זרים לגוף) או חלקיקי חלבון כמו אבקני פריחה, מזון, פרוות חיות מחמד, חודרים לגופנו בכמה דרכים. אם האנטיגן גורם לתגובה אלרגית, נחשב חלקיק זה כאלרגן או כאנטיגן שמעורר תגובה אלרגית. אלרגנים יכולים לחדור לגופנו בכמה דרכים:
- שאיפה אל האף ולריאות. אבקנים (פולן) של פריחת עצים, עשבים וצמחים מסוימים, אבק הבית כולל קרדית האבק, נבגי עובשים, פרוות חיות מחמד ואבק גומי טבעי הם דוגמה לאלרגנים שמרחפים באוויר וחודרים לגוף דרך האף.
- בליעה דרך הפה. עבריינים מזדמנים אלה הם: חסילונים, בוטנים ואגוזים אחרים.
- הזרקה. תרופות שניתנות במזרק, וארס חרקים שמוחדר לגוף בעקיצה.
- ספיגה דרך העור. צמחים רעילים וחלבוני לטקס הם דוגמה לאלרגנים שנספגים בעור.
מה הופך סוגי פולן מסוימים למעוררי אלרגיה בעוד שסוגים אחרים אינם גורמים לאלרגיה?
אבקני צמחים שנישאים ברוח הם הגורמים לרוב האלרגיות באף, בעיניים ובריאות. צמחים אלה הם מזהמי אוויר טבעיים שפרחיהם הנסתרים מייצרים בעונות שנה שונות מיליוני חלקיקי אבקת פרחים זכרית (פולן). לעומתם, צמחי בר בעלי פריחה גלויה ובולטת ואף רוב פרחי הגינה מאובקים בעזרת דבורים, צרעות ושאר חרקים ולכן אינם יכולים לעורר, באופן נרחב, מחלות אלרגיות.
מכיוון שחלקיקי הפולן יכולים להינשא למרחקים ניכרים, חשוב למועדים ללקות באלרגיה לא רק להכיר את תנאי סביבתם הקרובה, אלא גם את תנאי הסביבה באזור רחב יותר.
מה חלקה של התורשה באלרגיות?
כמו קרחת, גובה וצבע עיניים, האפשרות להיהפך לאלרגי היא תכונה מולדת (שירשנו מהורינו). אך למרות שאולי נולדנו עם מועדות גנטית להיהפך לאלרגיים, איננו נהפכים באופן אוטומטי לאלרגיים לאלרגנים מסוימים. גורמים נוספים צריכים להיות נוכחים כדי שתתפתח רגישות אלרגית:
– הגנים הספציפיים שקיבלנו מהורינו.
– חשיפה לאחד או יותר מהאלרגנים שאנו מועדים גנטית להגיב להם.
– רמת החשיפה לאלרגן ומשכה.
למשל, תינוק שנולד עם נטייה להיהפך לאלרגי לחלב פרה, עלול להפגין את תסמיני האלרגיה רק כמה חודשים לאחר הלידה. המועדות הגנטית להיהפך לאלרגי לפרוות חיות מחמד יכולה להיות מוחשית ומלווה בתסמינים רק אחרי 3-4 שנים של חשיפה לחיית המחמד. אדם שרגיש מבחינה גנטית לרעלני צמחים חייב תחילה להיחשף לאותו אלרגן. דבר זה מתחולל בדרך כלל בילדות, ולעתים הפריחה בעור אינה מופיעה כלל. במקרים אחרים כבר בחשיפה הראשונה עלול האדם להיהפך לאלרגי, וכאשר החשיפה נעשית ממושכת, היא יכולה להיות די חמורה. צמחים רבים עלולים לגרום לסוג כזה של פריחה בעור שנקרא דרמטיטיס ממגע. חומרים שאינם ממקור צמחי כמו צבעים, מתכות וכימיקלים שמצויים בדאודורנטים, במטהרי אוויר ובתכשירים קוסמטיים, יכולים אף הם לגרום לדלקת דומה בעור.
אבחון אלרגיות
אם סרפדת פורצת בעורך מיד לאחר עקיצת דבורה, או שאתה מתעטש בכל פעם שאתה מלטף חתול, אתה מכיר, קרוב לוודאי מהם האלרגנים שמשפיעים עליך. אך אם התבנית אינה כה ברורה, נסה לרשום לפניך מתי, היכן ובאיזה נסיבות התרחשו התגובות האלרגיות. אם התבנית עדיין אינה מובנת רצוי לקבוע פגישה עם הרופא.
שלושה צעדים לאבחון אלרגיות על-ידי הרופא:
1. בחינת עבר רפואי אישי. הרופא יחקור אותך כדי לקבל תמונה מלאה ככל האפשר על תסמיניך ועל הסיבות האפשריות להופעתם. הרופא יתעניין בעבר הרפואי של משפחתך, התרופות אותן אתה נוטל ואורח חייך בבית ומחוצה לו.
2. בדיקה גופנית. אם הרופא חושד שמדובר באלרגיה, הוא יבחן בקפדנות את אוזניך, עיניך, אפך, גרונך וחזך בעת הבדיקה הגופנית. הבדיקה יכולה לכלול בחינת תפקודי ריאות כדי לעקוב אחר אופן שאיפת האוויר. יתכן ויתבצע שיקוף בקרני רנטגן בריאות ובסינוסים.
3. בדיקות לקביעת החומרים (אלרגנים) להם אתה רגיש. הרופא יבצע בדיקת עור, בדיקת מדבקה או בדיקת דם:
בדיקת עור. עבור רוב האנשים, בדיקות עור הן הדרך המדויקת ביותר לזהות אלרגנים. ישנם שני סוגי בדיקת אלרגנים בעור. בבדיקה שכרוכה בדקירה או בשריטה, מונחת טיפה זעירה של אלרגן אפשרי על העור, ובעקבותיה שורט הרופא או דוקר עם מחט את העור דרך הטיפה. בבדיקה שכרוכה בהזרקה תת-עורית מזריק הרופא כמות זעירה של אלרגן לשכבה החיצונית של העור.
בשני המקרים, אם אתה אלרגי לחומר, תפתח תוך 20 דקות אדמומית, נפיחות וגירוד באתר הבדיקה על העור. עלולה גם להופיע שלפוחית דמוית כוורת באתר הבדיקה. ככל שהשלפוחית גדולה יותר כך רבה רגישותך לאלרגן שנבדק.
בדיקת מדבקה. בבדיקה זו נקבע האם יש לך דרמטיטיס ממגע. הרופא ישים כמות קטנה של האלרגן האפשרי על העור, יכסה אותו במדבקה ויבחן את תגובתך לאחר 48 שעות. אם אתה אלרגי לחומר שנבדק, אתה תפתח פריחה בעור.
בדיקת דם. בדיקת דם לזיהוי אלרגנים משמשת כאשר מצב העור או נטילת תרופות מסוימות עלולים לשבש את בדיקת העור המקובלת. לדגימת הדם שתילקח יוסיפו במעבדה את האלרגן ואז תימדד כמות הנוגדנים שמייצר הדם כדי לתקוף את האלרגן. ככל שכמות הנוגדנים רבה יותר כך גדולה הרגישות לאלרגן. אם לא נוצרים כלל נוגדנים, סימן הוא שאין כל רגישות לאנטיגן שנבדק.
טיפול באלרגיות
טיפול טוב באלרגיה מתבסס על תוצאות בדיקות האלרגיה, על העבר הרפואי ועל חומרתם של התסמינים. קיימות שלוש אסטרטגיות טיפול שונות: הימנעות מאלרגנים, תרופות שונות וחיסון (זריקות נגד אלרגיה).
- הימנעות מאלרגנים. הדרך הטובה ביותר למנוע הופעתם של תסמיני אלרגיה ולמזער את הצורך בתרופות לאלרגיה היא להימנע, ככל האפשר, ממגע עם מקור האלרגנים בביתך או בסביבתך הקרובה. (ראה בהמשך בפרק העוסק במניעה).
- תרופות. ישנם אנשים שאינם נוטלים תרופות לאלרגיה משום שאינם לוקחים ברצינות את תסמיניהם. התוצאה עלולה להיות סיבוכים כואבים כמו זיהומים בסינוסים או באוזניים. לא כדאי להסתכן. ישנן תרופות בטוחות רבות להקלה על תסמיני אלרגיה. להלן רשימה קצרה של תרופות מרשם רופא ותרופות ללא מרשם רופא:
- אנטי-היסטמינים ונוגדי גודש. אלה הן התרופות השכיחות ביותר לטיפול באלרגיות. אנטי-היסטמינים משמשים להקלה על פריחה וסרפדת, ואף לצפצוף, לגירוד ולאף דולף. נוגדי גודש מפחיתים את הגודש באף על-ידי כיווץ הריריות הנפוחות בחלל האף. חשוב לזכור ששימוש בנוגדי גודש במשך יותר משלושה ימים ברציפות עלול להחמיר את הנפיחות והגודש באף גם לאחר הפסקת הטיפול בהם. שימוש באספירין בעת אלרגיה יכול לגרום להתקפי אסתמה לאנשים מסוימים. אם לקית באסתמה היוועץ עם הרופא לפני נטילת תרופות נגד אלרגיה.
- טיפות עיניים. טיפות אלה יכולות להעניק הקלה זמנית לעיניים שורפות או שטופות דם. רק טיפות במרשם רופא לאלרגיה בעיניים מכילות אנטי-היסטמינים שמפחיתים גירוי, דמעות ונפיחות.
- משחות קורטיזון. משחות אלה מקלות על הגירוד ועוצרות את התפשטות הפריחה בעור. אם הפריחה בעור אינה נעלמת לאחר שבוע רצוי לגשת לרופא.
- תרסיסי קורטיזון. מפחיתים את הדלקת שגורמת לגודש באף מבלי להסתכן בהחמרת המצב שעלולה לקרות בשימוש ממושך בנוגדי גודש ללא מרשם רופא.
- טבליות קורטיזון. משמשות להפחתת נפיחות ולעצירת תגובות אלרגיות חמורות. מכיוון שלתרופות אלה יכולות להיות תופעות לוואי רציניות יש לקחתן תחת השגחה צמודה של הרופא המטפל.
- אפינפרין. תרופה זו בצורת מיכל חד פעמי להזרקה עצמית, היא התרופה היחידה שיכולה לעזור בעת התקף מסכן חיים של אנפילקסיה. כדי שהטיפול יהיה יעיל יש לתת אותו תוך דקות ספורות מהופעת התגובה האלרגית הרצינית.
מניעת אלרגיות
ישנם כמה דברים פשוטים שניתן לעשותם כדי למנוע אלרגיות בבית:
ניקיון. הסרת אבק ממשטחים וכביסה תכופה של מצעי המיטה יכולה לצמצם את כמות קרדית הבית (יצור זעיר שניזון מהאבק הביתי) שמעוררת אלרגיה.
שאיבת אבק. על אף שפעולות ניקיון נמרצות בבית יכולות לעתים לעורר תגובה אלרגית, כאשר האבק מוזז ומרחף באוויר, שאיבת אבק פעם או פעמיים בשבוע תקטין בסופו של דבר את מספרן של קרדיות האבק בבית. כדאי לשקול חבישת מסכה בעת ביצוע הניקיון ואף לעזוב את הבית למספר שעות לאחר שאיבת האבק כדי להימנע ממגע עם אלרגנים שנותרו באוויר הבית. אפשר גם להתקין מסנן אוויר על שואב האבק כדי ללכוד טוב יותר את החומרים מעוררי האלרגיה.
פרוות של חיות מחמד. אם סובלים מאלרגיה, רצוי להימנע מחיות מחמד בעלות נוצות או פרווה, כמו ציפורים, כלבים וחתולים. רוק של חיות מחמד, תאי עורן, פרוותם ונוצותיהם יכולים לגרום לתגובה אלרגית. אם אתה קשור לחיית המחמד שלך ואינך חפץ להיפרד ממנה, מנע לפחות את כניסתה לחדר המיטות.
פולן. בעת ניקוי חלונות אנו מבחינים לעתים בשכבה דקיקה של חלקיקי אבקת פרחים. דרך קלה אחת למניעת כניסתו של פולן הביתה היא פשוט לשמור את פתחי הבית סגורים. דרך נוספת היא להשתמש במסנן אוויר ולנקותו באופן סדיר. אפשר להפעיל את המזגן הביתי, אך חשוב להחליף בו את המסנן מעת לעת.
נבגי עובשים. נבגי עובשים מתרבים במקומות לחים. אם נפחית את הלחות בחדר האמבטיה ובמטבח נצמצם את כמות העובשים. יש לאטום כל חרך בבית ומחוצה לו ולנקות משטחים עבשים. צמחים נושאים בחובם פולן ואף עובשים, לכן רצוי לצמצם את מספר הצמחים בבית. מכשירים קולטי לחות יכולים לסייע בצמצום כמות העובשים.
גינת הבית. מומחים משערים ש- 12% מהאוכלוסייה סובלים מאלרגיות בגלל פולן שנישא באוויר. חלקיקי פולן מוצאים את דרכם לאפנו, אך לפני שגוזמים באכזריות את גינתנו הפורחת ראוי לזכור שסוגי פולן שאחראיים לרוב מקרי האלרגיה מקורם בעצים, צמחים ועשבים בעלי מראה ירוק תמים ללא פריחה ססגונית ובולטת לעין. צמחים אלה מייצרים פולן זעיר וקל משקל שיכול להתפזר בקלות בכל משב רוח עדין.
