הדמיה בתהודה מגנטית (mri) היא טכניקה חדשה יחסית שנכנסה לשימוש בתחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת. הדמיית mri עושה שימוש בשדה מגנטי ובגלי רדיו, כלומר שאין בה חשיפה לקרינת רנטגן או לכל סוג אחר של קרינה שיכול לגרום לנזק.
איך פועלת הדמיית mri?
סורק mri הוא גליל צר שמוקף במגנט ענק. המטופל שוכב על מיטה שנעה בתוך גליל המגנט. המגנט יוצר שדה מגנטי חזק, שעצמתו גדולה פי 10,000 עד 30,000 מעוצמת השדה המגנטי של כדור הארץ. השדה המגנטי מסדר את הפרוטונים (החלקיקים החיוביים שבגרעין האטום) של אטומי המימן בגוף, שנחשפים לפעימות מהירות של אלומות גלי רדיו. אלומות גלי הרדיו מסחררות את הפרוטונים באטומי המימן שבגוף, וכתוצאה מכך הם מפיקים אותות רדיו חלשים שמתקבלים במקלט של הסורק. המידע במקלט מועבד על-ידי מחשב שמייצר הדמיה.
מכיוון שגופנו מורכב בעיקר ממים שנמצאים בכל אברי הגוף ורקמותיו, ומים מכילים אטומי מימן (הנוסחה של מים היא H20 כלומר שני אטומי מימן שקשורים באטום אחד של חמצן), האותות שמתקבלים מהפרוטונים של אטומי המימן מייצגים בנאמנות את אברי הגוף ורקמותיו. ההדמיות נוצרות לפי המיקום ממנו נשלחו אותות רדיו אלה ולפי עוצמתם.
התמונה שמופקת מסורק mri ואיכותה מספקים הדמיה מפורטת כך שאפשר לזהות שינויים זעירים במבני רקמות ואברים בתוך הגוף .בהליכים מסוימים עושים שימוש בחומרי ניגוד כדי להגביר את הדיוק של ההדמיה.
מה יכולה להראות הדמיית mri?
אפשר ליצור תמונות כמעט מכל רקמות הגוף בעזרת סורק mri. רקמה שיש בה מעט אטומי מימן (כמו העצמות) תופיע כהה, בעוד שרקמה עם הרבה אטומי מימן (כמו רקמת שומן) תראה בהירה הרבה יותר.
על-ידי שינוי התזמון של פעימות גלי הרדיו אפשר לקבל מידע בקשר לסוגים שונים של רקמות.
סורק mri יכול לספק תמונות ברורות גם של חלקי גוף שמוקפים בעצמות, כך שניתן לקבל הדמיות של חוט השדרה והמוח. מכיוון שסורק mri יכול לספק תמונות מרובות פרטים, זו הטכניקה הטובה ביותר לאתר גידולים (ממאירים או שפירים) במוח. אם נמצא גידול, אפשר לגלות בעזרת הסורק האם הגידול התפשט לרקמה סמוכה במוח.
הטכניקה מאפשרת לנו גם להתמקד בפרטים אחרים במוח. לדוגמה אפשר בעזרתה לראות פיסות של רקמות מוח בלתי תקינות שנוצרות בגלל טרשת נפוצה, ואפשר לראות שינויים שמתחוללים כשיש דימום במוח, או להבחין שרקמה במוח סובלת ממחסור בחמצן בעקבות שבץ.
הדמיית mri יכולה להראות לנו בו זמנית את הלב ואת כלי הדם הגדולים ברקמה שסביבו. היא מאפשרת לנו לזהות מומים בלב שהתפתחו מאז הלידה, כמו גם שינויים בעובי שרירי הלב לאחר התקף לב. הדמיית mri מאפשרת לנו לבחון את המפרקים, חוט השדרה וחלקים רכים אחרים בגופנו כמו הכבד, הכליות והטחול.
במה נבדלת הדמיית mri מהדמיית ct?
בעוד שבהדמיית mri אפשר לקבל תמונות כמעט מכל זווית, הדמיית ct מראה רק תמונות אופקיות. אין קרינה בלתי מיוננת (קרינת רנטגן) בהדמיית mri. הדמיות mri מפורטות יותר, וההבדל בין רקמות תקינות לבין רקמות שאינן תקינות ברור יותר בהדמיית mri מאשר בהדמיית ct.
איך מתבצעת סריקת mri?
הסריקה מתבצעת בהליך שבדרך כלל אינו מחייב אשפוז, כלומר בגמר הבדיקה משוחרר המטופל לביתו. במהלך הבדיקה חשוב לשכב ללא תזוזה כלל. מסיבה זו, ילדים שעוברים סריקת mri מקבלים הרדמה לפני הבדיקה.
מכיוון שאנו נחשפים לשדה מגנטי רב עוצמה, חשוב להסיר תכשיטים או כל דבר מתכתי. סריקת mri אינה מתאימה לאנשים עם שתלים אלקטרוניים כמו מכשיר שמיעה או קוצב לב, או לאנשים שיש מתכות בגופם. התקנים אורתופדיים כמו ברך מלאכותית או ברגים בעצמות אינם מהווים, בדרך כלל, בעיה.
האם סריקת mri מסוכנת?
לא ידועות סכנות או תופעות לוואי שכרוכות בסריקת mri. הבדיקה אינה כואבת ואין אנו מרגישים בה. מכיוון שההליך אינו כרוך בקרינה, אפשר לחזור עליו ללא בעיות. ישנו סיכון תאורטי קטן לעובר ב- 12 השבועות הראשונים להריון, לכן לא מבוצעות סריקות mri בנשים הרות בתחילת הריונן.
שהיה בתוך הגליל המגנטי בעת הסריקה יכולה לגרום לאנשים מסוימים תחושות קלאוסטרופוביה. אנשים שמפחדים ממקומות סגורים רצוי שידברו עם הרופא למפרע והוא ייתן להם תרופת הרגעה. הסורק משמיע רעשים בעת פעולתו, דבר שיכול להיות לא נעים.
