מחלות לב – סמנים ביולוגיים

מהי המטרה של בדיקת סמנים ביולוגיים של מחלות לב?

חולה המובהל לחדר מיון עם מחושים בחזה, לחץ בחזה, בחילה וקוצר נשימה, מאובחן באופן ראשוני, בדרך כלל, כחולה שלקה בהתקף לב. בדיקות ECG ו- EKG הן בדיקות הנערכות מיד ובהן בוחנים, באמצעות פלט של תרשים, את תקינות פעולת הלב. בדיקות אלה אינן מספקות, במקרים מסוימים, אבחון מדויק של הבעיה ממנה סובל החולה, לכן בכדי להעריך באופן מדויק יותר נזק לשריר הלב ניטלת בדיקת דם בה בוחנים את רמותיהם של סמנים ביולוגיים למחלות לב ולהפרעות בתפקודו. הסמנים הביולוגיים הם אנזימים, חלבונים והורמונים הקשורים לתפקוד הלב, להופעת נזק בשריר הלב או להופעת כשל לבבי. חלק מן הבדיקות מצביע על נזק או בעיה בלב בלבד, בעוד שהחלק האחר מצביע על נזק או בעיה בלב או בשרירים אחרים בגוף.

התסמינים המצביעים על חשש חמור להתקף לב נגרמים, בדרך כלל, מירידה פתאומית בכמות הדם והחמצן המגיעים לשריר הלב. ירידה זו עלולה להיגרם מטרשת עורקים (עורקי הלב צרים יותר וגמישים פחות בגלל רובד טרשתי הנערם בהם ומצר אותם או חוסם אותם באופן חלקי או מלא), מעווית פתאומית בעורקי הלב או מטרש בלתי יציב שהשתחרר ממקומו ופקק את העורק (טרומבוזה). אם אספקת החמצן לשריר הלב היא זעומה, עלול החולה לחוות כאבי תעוקת לב (אנגינה פקטוריס), זרימה מופחתת של דם לשריר הלב עלולה לגרום למוות של תאי לב שעלול להוביל למותו של חלק משריר הלב ולנזק קבוע ולרקמה צלקתית בלב.

מטרת הבדיקה של סמנים ביולוגיים היא לאתר קיומה של בעיה בלב ואת חומרתה, מהר ככל האפשר, בכדי להתחיל בטיפול הולם. זמינות תוצאות הבדיקות השונות בידי הרופא המטפל במשך כל מהלך האשפוז היא מפתח להצלת חיים ולהצלחת הטיפול.

הסמנים הביולוגיים למחלות לב, שמקובל כיום לבוחנם הם: CK ו- CK-MB, טרופונין, מיוגלובין (לא תמיד, לעיתים יחד עם טרופונין ו- BNP). בדיקות שמתבטלות בהדרגה הן: AST ו- LDH. במקביל לבדיקות אלה מקובל לבצע גם בדיקות כלליות יותר, כגון: ספירת דם כללית, בדיקת אלקטרוליטים, בדיקת גזי הדם (חמצן ודו תחמוצת הפחמן) ועוד.

מקובל יותר ויותר לצרף בדיקה הנקראת IMA (סוג מיוחד של חלבון אלבומין המופיע בעת איסכמיה – מחסור בחמצן לשריר הלב) לבדיקת טרופונין ולבדיקת EKG בכדי לשלול קיומה של תסמונת לבבית חמורה אצל נבדקים המתלוננים על כאב בחזה.

מהי משמעות התוצאות של בדיקת סמנים ביולוגיים של מחלות לב?

• בדיקת CK. אנזים זה קיים בשלוש צורות וניתן למוצאו בלב, במוח ובשרירי השלד. הימצאותו בדם מצביעה על נזק לתאי השריר. רמתו עולה כ- 4 עד 6 שעות לאחר הפגיעה בשריר ומגיעה לשיאה תוך 18 עד 24 שעות. רמתו חוזרת לקדמותה תוך 48 עד 72 שעות, אלא אם כן נמשכת הפגיעה בשריר. בדיקה זו מתבטלת בהדרגה והשימוש העיקרי בה הוא כבדיקה מקדימה לבדיקת CK-MB.
• בדיקת CK-MB. אנזים זה הוא הצורה הספציפית של אנזים CK המופיעה בדם בעת נזק לשריר הלב. ניתן למוצאו בעיקר בלב ומעט ממנו בשרירי השלד. הימצאותו בדם מצביעה על נזק (מוות של תאים) בשריר הלב. רמתו עולה כ- 4 עד 6 שעות לאחר התקף לב ומגיעה לשיאה תוך 12 עד 20 שעות. רמתו חוזרת לקדמותה תוך 24 עד 48 שעות, אלא אם כן נמשכת הפגיעה בלב. בדיקה זו אינה כה ספציפית כמו בדיקת טרופונין, אך היא מתבצעת בהעדר טרופונין וכמו כן משמשת כאמצעי להערכת הופעת נזק חדש או נזק מתמשך ללב.
• בדיקת מיוגלובין. זהו חלבון קטן האוצר בחובו חמצן. ניתן למוצאו בלב ובשרירים נוספים. הימצאותו בדם מצביעה על פגיעה בלב או בתאי שריר אחר. רמתו עולה גם בעת בעיות בכליות. רמתו מתחילה לעלות תוך 2 עד 3 שעות לאחר הפגיעה בשריר ומגיעה לשיאה תוך 8 עד 12 שעות. רמתו חוזרת לקדמותה כיום לאחר שהתחוללה הפגיעה בשריר. מקובל לבצע בדיקה זו יחד עם בדיקת טרופונין.
• בדיקת טרופונין. טרופונין על שני סוגיו, T ו- I הם רכיבים של חלבון מורכב שתפקידם לווסת פעילויות שונות וניתן למוצאם בשריר הלב בלבד. הימצאותם בדם מצביעה על פגיעה בשריר הלב או על נזק (מוות של תאים) בשריר הלב. רמתם עולה תוך 4 עד 8 שעות לאחר התקף לב ונשארת גבוהה במשך 7 עד 14 ימים. בדיקה זו מסייעת בקביעת אבחון מדויק של התקף לב.
• בדיקת LDH. זהו אנזים הקיים כמעט בכל רקמות הגוף. הוא משמש כסמן כללי לפגיעה בתאי הגוף. בדיקה זו מתבטלת בהדרגה בגלל היותה כללית מדי.
• בדיקת AST. זהו אנזים הנמצא בעיקר בלב, בכבד ובשרירי השלד. הימצאותו בדם מצביעה על נזק אפשרי בכבד, בלב או בשרירי השלד. בדיקה זו מתבטלת בהדרגה בגלל היותה כללית מדי.
• בדיקת CRP. זהו חלבון הקשור לטרשת עורקים. רמתו בדם עולה כאשר מתחולל תהליך דלקתי בגוף. בדיקה זו מסייעת באיתור חולים שעברו התקף לב.
• בדיקת BNP. זהו הורמון המצוי בחדר השמאלי של הלב. רמתו בדם עולה בעת כשל לבבי. ככל שרמתו גבוהה יותר כך עולה חומרת הכשל הלבבי. בדיקה זו מסייעת באבחון כשל לבבי, הערכת חומרתו ומשמשת כאמצעי להערכת יעילות הטיפול.

התקפי לב וכשל לבבי הם התוצאה הסופית של חסימות הנוצרות בעורקי הלב בעקבות טרשת עורקים. ידוע כבר, מעל לארבעים שנים, כי רמות מוגברות של שומני הדם, ובעיקר כולסטרול, טומנות בחובן סיכון עתידי למחלות לב. מדידת רמות הכולסטרול הכללי, וכמו כן מדידת רמות LDL (הכולסטרול הרע) ו- HDL (הכולסטרול הטוב) וטיפול ברמות בלתי תקינות הם הרי גורל בהפחתת הסיכון למחלות לב חוזרות ונשנות  תזונה נכונה, פעילות גופנית מתונה וממושכת וטיפול תרופתי משפרים את רמות שומני הדם ומפחיתים באורח ניכר את הסיכון. מעקב אחר רמות CRP אף הוא אמצעי חשוב בהערכת סיכון עתידי למחלות לב. חלבון זה הוא סמן להופעת דלקת בגוף. בטרשת עורקים יש רכיב דלקתי מובהק. אם טרשת העורקים אינה מטופלת, יכולה להיגרם בעקבותיה מחלת לב. עליה ברמות CRP מצביעה על סיכון מוגבר לטרשת עורקים.