בדיקת צליאק

מהי המטרה של בדיקת צליאק?

המטרה של בדיקת צליאק היא לקבוע האם הנבדק סובל ממחלת צליאק, לנטר את היענותו לתזונה נטולת גלוטן ולהעריך את יעילותה של התזונה המיוחדת. בדיקת צליאק היא סדרת ניסויים שבעזרתה מאתרים נוגדנים שהגוף מיצר כחלק מן התגובה החיסונית לחלבונים מן התזונה (גלוטן וגליאדין) המצויים בחיטה, בשיפון ובשעורה. נוגדנים אלה גורמים לדלקת במעיים ולנזק לדפנות המעיים. מצב זה גורם לתסמינים של תת תזונה ותת ספיגה, כגון: שלשול, חולשה, ירידה במשקל, כאבי בטן, עייפות, כיבי פה, נטייה לדימומים, כאבי עצמות ומפרקים ואנמיה. מבוגרים הסובלים מן המחלה עלולים לחוות גם דיכאון והרגשה כללית של חולי. ילדים עלולים להיות חסרי מנוחה ואיטיים בהתפתחותם הגופנית.

הדרך היחידה, בעבר, לאבחן מחלת צליאק הייתה נטילת דגימה של רקמת המעי ובדיקתה תחת מיקרוסקופ. בדיקה זו היא עדיין האמצעי המדויק ביותר לאבחון המחלה, אך קיימות כיום שיטות פחות פולשניות שמצמצמות את מספר הביופסיות הנדרש לצרכי אבחון.

חלק מתסמיני מחלת צליאק אופייניים גם להפרעות אחרות לכן מקובל לבצע גם בדיקות אלרגיה במקביל לבדיקת נוכחותם של נוגדנים מסוימים בדם.

ישנם ארבעה נוגדנים הקשורים למחלת צליאק שניתן למדוד את כמותם בדם:

הנוגדן הראשון שנבדק נקרא טרנסגלוטמינז (Anti-Ttg). אם תוצאת הבדיקה היא חיובית, ישנה סבירות גבוהה שהנבדק סובל ממחלת הצליאק. אם תוצאת הבדיקה היא שלילית והרופא עדיין חושד שקיימת המחלה, הוא יבקש לבדוק את נוכחותם של שלושה נוגדנים נוספים:

נוגדנים לגליאדין (AGA). בדיקת נוגדנים אלה שימושית בילדים בעלי תסמיני המחלה ונוכחותם עלולה להצביע גם על מחלות אחרות. בדיקה זו משמשת גם לניטור היענותו של החולה לתזונה נטולת גלוטן.

נוגדנים הפוגעים בדפנות המעיים (EMA). בדיקה זו משמשת בעיקר לניטור הענות גופו של החולה לתזונה נטולת גלוטן.

נוגדנים לרטיקולין (ARA). נוגדנים אלה נמצאים אצל כ- 60% מחולי צליאק ואצל כ- 25% מחולי מחלת עור. בדיקה זו אינה ספציפית דיה ולכן היא נערכת לעיתים רחוקות.

מתי יש לבצע בדיקת מחלת צליאק?

כאשר קיימים תסמינים שיכולים להצביע על קיומה של מחלת צליאק, על תת תזונה ו/או על תת ספיגה, כגון: שלשול, חולשה, ירידה במשקל, כאבי בטן, עייפות, כיבי פה, נטייה לדימומים, כאבי עצמות ופרקים ואנמיה, תיערך הבדיקה. הבדיקה תוזמן גם כחלק מבחינת מצבי בריאות, כגון: אנמיה, אוסטיאופורוזיס (בריחת סידן), עקרות או התקפים. אצל ילדים מקובל לבצע בדיקת צליאק אם התפתחותם הגופנית מתעכבת, או שגופם קטן מן המקובל.

הבדיקה תיערך גם כאמצעי מעקב אחר יעילותה של תזונה נטולת גלוטן. ירידה ברמות הנוגדנים המסוימים עם התמעטותם של התסמינים תביא, ברבות הזמן לתיקון הנזקים בדפנות המעיים. אם התסמינים אינם מתמעטים, יחפש הרופא אחר גלוטן נסתר בתזונתו של החולה כדי להביא לשיפור במצב.

מהי משמעות התוצאות של בדיקת מחלת צליאק?

באופן כללי, אם תוצאת הבדיקה של הנוגדן טרנסגלוטמינז (Anti-Ttg) היא חיובית, ישנה סבירות גבוהה שהנבדק סובל ממחלת הצליאק. אם התוצאה היא שלילית, סביר להניח שאין הנבדק סובל מן המחלה. התוצאה עשויה להיות שלילית, גם אם המחלה קיימת, אך הנבדק מקפיד להימנע ממזונות המכילים גלוטן, כגון: חיטה, שיפון ושעורה.

אם נמצאו נוגדנים אחרים הקשורים למחלה בריכוזים גבוהים, ישנה סבירות שהנבדק סובל ממחלת צליאק. אם ריכוזם של הנוגדנים האחרים נמוך, ישנה סבירות שהתסמינים נגרמו על-ידי בעיה אחרת שיש להמשיך ולהיבדק בכדי לאתרה, או שיש לבצע ביופסיה בכדי לשלול או לאשש את קיומה של מחלת צליאק.

אם הנבדק אובחן כחולה צליאק והסיר מתזונתו את הגלוטן, רמות הנוגדנים בדמו צריכות לרדת. אם הן אינן יורדות והתסמינים אינם מתמעטים, אות הוא, כי קרוב לוודאי, שקיים גלוטן נסתר בתזונתו של החולה שיש לפעול להסרתו.