מהי המטרה של בדיקת בילירובין?
המטרה של בדיקת בילירובין היא לאתר הפרעות בתפקוד הכבד, כגון: צהבת (גוון צהבהב בעור ובלובן העין), או מחלות כבד, כגון: שחמת הכבד. בילירובין הוא צבען (פיגמנט) המצוי במרה. צבען זה נוצר כאשר המוגלובין, הפיגמנט האדום בתאי הדם האדומים שמוביל חמצן לרקמות, מתפרק. כמויות קטנות של בילירובין נמצאות דרך קבע בזרם הדם שמקורן בתאי דם אדומים שניזוקו או מתו.
בקרב ילודים (בני יום עד שלושה ימים), די שכיח לראות רמות גבוהות של בילירובין. בעת הלידה, אין במערכת העיכול של הילודים את החיידק הידידותי (ביפידו בקטריום). חיידק זה מסייע בעיבוד הבילירובין. החיידק מגיע למערכת העיכול של הילוד תוך ימים ספורים באמצעות חלב אם, ואז, בדרך כלל, יורדות רמות הבילירובין לתקנן.
מתי יש לבצע בדיקת בילירובין?
בדיקת בילירובין בדם היא חלק מבדיקות תקופתיות שמומלץ, לאנשים בריאים, לבצען אחת לשנה. בדיקה זו מבוצעת גם אם קיימים תסמינים שעלולים להצביע על הפרעה בתפקוד הכבד. אצל מבוגרים נלקחת דגימת הדם מוריד הזרוע ואצל ילודים נלקחת הדגימה מעקב הרגל.
מהי משמעות התוצאות של בדיקת בילירובין?
ריכוז גבוה של בילירובין בדם של ילודים שאינו מטופל, עלול לפגום בהתפתחות תאי מוחם ולגרום לפיגור שכלי, ללקויים גופניים ולעיוורון. כאשר רמת הבילירובין עוברת את הסף הקריטי נדרש טיפול מיוחד בכדי להורידה לרמה הרצויה. רמות גבוהות של בילירובין בקרב ילודים יכולות להיגרם כתוצאה מפירוק תאי דם אדומים בגלל חוסר התאמה ברכיב ה- RH בסוג הדם. (אם, למשל, לאם יש RH שלילי, ולאב יש RH חיובי, ולעובר יש גם RH חיובי, עלולה האם לפתח נוגדנים לתאי הדם האדומים של הילוד שיביאו להריסתם).
ריכוז גבוה של בילירובין בדמם של מבוגרים מצביע על אפשרות לקיומה של מחלת כבד. בכדי לדייק באבחון תתבצע בדיקה של רמות שני סוגי הבילירובין, בילירובין ישיר ובילירובין עקיף ובדיקת אנזימי הכבד. אם רמות בילירובין ישיר גבוהות, ישנה סבירות לחסימה בצינורות המרה, כנראה בגלל אבני מרה, דלקת כבד נגיפית, תופעת לוואי לתרופה או אלכוהוליזם ממושך. אם רמות בילירובין עקיף גבוהות, הסיבה היא, כנראה, פירוק בלתי רצוי של תאי דם אדומות.
צהבת נגרמת כתוצאה מרמות גבוהות של בילירובין בדם. רמות גבוהות של בילירובין עלולות להיגרם כתוצאה של בעיות בחילוף החומרים, כתוצאה מחסימה בדרכי המרה, מנזק פיסי או כימי לכבד (שחמת), או כתוצאה מתסמונות מורשות (תסמונת גילברט, תסמונת רוטר, תסמונת דובין-גונסון ותסמונת קריגלר-נגר).
