מחלת CIDP היא מחלה המתפתחת במהירות, ללא אזהרה מוקדמת, ועלולה לגרום לנכות קשה לסובלים ממנה. זו מחלה דלקתית כרונית שפוגעת בעצבים ההיקפיים בגפיים, שאחראיים על פעולת השרירים ועל התחושה. תפקיד העצבים הוא להעביר מסרים מהמוח לשרירים. מערכת העצבים המרכזית, שנמצאת במוח ובחוט השדרה, מעבירה מסרים לעצבים ההיקפיים הנמצאים בגפיים.
CIDP מחלה אוטו-אימונית
cidp מחלה אוטו-אימונית שבה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את העצבים מסיבה לא ידועה. כמו במחלות אוטואימוניות אחרות, כמו זאבת מערכתית או דלקות מפרקים, מדובר, ככל נראה, בנטייה גנטית. מדענים משערים שיתכן שיש גם מרכיב זיהומי שיכול לגרום להתפרצות המחלה.
בקרב מטופלים מסוימים, המערכת החיסונית תתקוף, בעת ובעונה אחת, גם איברים נוספים ותתפתחנה אצלם מחלות אוטואימוניות אחרות בנוסף ל- CIDP.
אנשים בעלי עבר משפחתי של מחלות אוטואימוניות נמצאים בסיכון ללקות במחלה. בישראל ישנם כ-400 חולים במחלה ובעולם כ-70 אלף חולים.
דר' רון דבי, מומחה לנוירולוגיה, מנהל המרפאה למחלות העצבים ההיקפיים והשרירים בבית חולים וולפסון, מסביר: אנשים עם CIDP מגלים את מחלתם, בדרך כלל, כשהם חווים נפילות פתאומיות או שומטים חפצים כתוצאה מחולשת שרירים. זהו התסמין הראשוני של המחלה.
תסמינים של cidp
חולשת שרירים תפגע קשות באיכות חייהם, תשבש את תפקודם היומיומי ויכולה אף להוביל להזדקקות לכסא גלגלים בגלל הקושי ללכת. תסמין נוסף שמופיע לעתים קרובות אצל חולי CIDP הוא הפרעה בתחושה. ירידה בתחושה משבשת את התפקוד מכיוון שהחולה אינו יכול להרגיש את החפצים שהוא מחזיק, ולכן אינו יכול להכין לעצמו אוכל או להתלבש בכוחות עצמו.
תחושה חשובה גם להליכה. התחושה שהרגליים מקבלות מהקרקע היא חלק ממנגנון שמסייע לקואורדינציה בזמן ההליכה.
הפרעת תחושה מגבירה סיכון לפציעות. תחושת כאב היא מנגנון אזהרה של הגוף מפני פציעות מסוכנות או מחלות שמתפתחות בו. כאשר מנגנון זה מנוטרל או משובש, יש סכנה שלא נשים לב לתמרורי אזהרה שמציב בפנינו הכאב, ויתפתחו מחלות או פצעים בלי שנדאג לטפל בהם.
הפרעות נוספות בתחושה באות לידי ביטוי בתחושות שריפה, נימול, רדימות או קור בגפיים מכיוון שהעצבים משדרים למוח תחושות ללא כל גירוי או סיבה. כמו במחלות אוטואימוניות אחרות, יתכן כי מתח נפשי עלול להחמיר את תסמיני המחלה, מומלץ לכן לא להיחשף לגורמי לחץ.
טיפול במחלת cidp
מטרת הטיפול במחלת CIDP היא לטפל הן בדלקת והן בתסמיני המחלה. הטיפול בתסמינים נעשה בעזרת תרופות לשיכוך כאבים שמונעות תחושות שריפה או קור בידיים. הטיפול בדלקת נעשה בעזרת תרופות מסוג IVIG, כגון גאמונקס או ויגאם, שהן נוגדנים שמועברים בעירוי לווריד, ומונעים מהמערכת החיסונית להמשיך ולתקוף את העצבים.
טיפול בתרופות מסוג IVIG צפוי לשפר את כוח השרירים ולהביא להפוגה במחלה. כאשר חולה אינו מגיב לטיפול ב-IVIG, ירשום הרופא, בדרך כלל, סטרואידים.
ישנה אפשרות נוספת לחולים שאינם מגיבים לטיפול והיא החלפת פלזמה. בתהליך זה נלקחת פלזמה מדמו של החולה, הנוגדנים שתוקפים את העצבים מוצאים ממנה ואז היא מוחזרת לדמו של החולה. במקרים חמורים ירשום הרופא תרופות כימותרפיות שמדכאות את המערכת החיסונית.
תסמונת גיליאן בארה
ישנה מחלה שדומה בתסמיניה ל-CIDP, זו היא תסמונת גיליאן בארה (GBS) . גם במחלה זו תוקפת המערכת החיסונית את העצבים ההיקפיים כתוצאה מזיהום, גורמת לחולשת שרירים, לפגיעה בתפקוד ואף לנכות. ההבדל בין המחלות הוא שתסמונת גיליאן בארה מדרדרת מהר יותר לנכות, אך הבשורות הטובות הן שרוב החולים בתסמונת גיליאן בארה משתפרים באופן משמעותי תוך מספר חודשים, והמחלה לרוב אינה חוזרת. טיפול ב- IVIG , חשוב לציין, מזרז את ההחלמה בתסמונת גיליאן ברה. מנגד, מחלת CIDP שמתפתחת לאט יותר מתסמונת גיליאן בארה נותרת מחלה כרונית.
ישנן מחלות נוספות שדומות בתסמיניהן ל-CIDP. במקרים בהם מחלת CIDP באה לידי ביטוי בחולשת שרירים, ללא הפרעות תחושה, אפשר לטעות בה כמחלת ניוון שרירים אחרת, כגון מחלת ALS. בדיקת EMG , בדיקת הולכה עצבית, אמורה לגלות מהי המחלה.
