שכחנות או שיטיון

כל אחד חווה, ללא קשר לגיל, פרצי שכחנות מזדמנים. אנשים רבים חוששים שמספרם העולה, עם הזמן, של פרצי שכחנות הוא סימן וודאי של מחלת אלצהיימר, אך ישנם הבדלים משמעותיים בין שכחנות לשמה לבין שיטיון. בין תפקוד תקין של יכולת הזיכרון לבין שיטיון קיים מצב ביניים שנקרא שיבוש קוגניטיבי קל. קיומו של שיבוש כזה מגביר את הסיכון להתפתחות שיטיון.

 

שכחנות רגילה אינה גורמת בהכרח שיטיון

שכחנות נורמלית אינה מצב שמתפתח או מצב שמנטרל. בעיות זיכרון כאלו מועדות להופיע במצבי עקה, עייפות, מחלה, הסחת דעת או עומס יתר. בדרך כלל נזכרים במידע שנשכח מאוחר יותר. רוב האנשים מתגברים על שכחנות באמצעות תזכורות כתובות או טכניקות אחרות שהם מאמצים לעצמם.

עלייה מסוימת בשכחנות היא כנראה תוצר לוואי תקין של הזדקנות והיא אולי תוצאה של שינויים במוח שמתחילים בגיל 50 שנים לערך, כמו אבדן הדרגתי של קולטנים בתאי המוח ודעיכה של ממסרים עצביים מסוימים. חוקרים חלוקים בדעתם עד מתי הידרדרות ביכולות המוח נחשבת עדיין לתקינה.

חשוב לציין שאבדן הזיכרון אינו בלתי נמנע. ישנם דברים רבים שניתן לעשות כדי לשמר או לחדד את הזיכרון, כולל טכניקות לשיפור הזיכרון, הפחתת עקות ושיפור בטכניקות של ארגון עצמי (ניהול יומן פגישות, קביעת מקום בולט להשארת חפצים כמו מפתחות או משקפיים ועוד). חשוב גם לאתגר באופן סדיר את המוח בפעילויות כמו קריאה, פתרון תשבצים, משחק שחמט או לימודים. מומחים מאמינים שסוג זה של פעילויות מסייע בבניה ותחזוקה של סינפסות במוח (מרווחים קטנים בין קצות נוירונים שמאפשרים תקשורת ביניהם).

רופאים משתמשים בקריטריונים הבאים כדי להבדיל בין הזדקנות תקינה לבין שיטיון:

 

שיבוש קוגניטיבי קל

שיבוש קוגניטיבי קל (MCI) נחשב למצב מעבר בין שכחנות נורמאלית לבין שיטיון. לפחות מקטע תפיסתי אחד, בדרך כלל זיכרון הוא מתחת למקובל כתקין או שנמצא בירידה.

אדם שלקה בשיבוש קוגניטיבי קל מסוגל לבצע מטלות שגרתיות ללא קושי, אך תת-קבוצה של מיומנויות תפיסתיות יכולה להיות מצומצמת. אדם שלקה בשיבוש קוגניטיבי קל יכול להפגין כמה מהסימנים הבאים:

• קושי מתגבר בזיכרון או, במקרים מסוימים, בעיות קלות בתחומים תפיסתיים אחרים כמו שפה, ריכוז, מיומנויות מרחביות ופתרון בעיות.
• אבחון וודאי של שיבוש במבחנים נוירו-פסיכולוגיים, שבא לידי ביטוי כקושי בלימוד ואיחור בהיזכרות במידע בהשוואה לאנשים אחרים בני אותו גיל ורמת השכלה. במקרים מסוימים, הזיכרון תקין אך סומכים עליו פחות מבעבר.

שיטיון 

בעת שיטיון, אובדן הזיכרון חמור דיו כדי לחבל ביכולת התפקוד החברתי וביכולת לעבוד. הסוג השכיח ביותר של שיטיון הוא מחלת אלצהיימר, אך קיימים גם סוגים רבים אחרים, כגון: התנוונות האונה הקדמית במוח, שיטיון וסקולארי (שנגרם ממקרי שבץ רבים שפוגמים בזרימת הדם במוח) ועוד. יש מספר סימנים לשיטיון:

התפקוד האינטלקטואלי יורד מתחת לרמתו הקודמת. שינוי זה ביכולת התפיסתית הוא המבדיל בין שיטיון לבין עיכוב או פיגור מנטלי.

הסובל מודע למצבו ודרוך, בניגוד לאדם שלוקה בהזיות שמנתקות את מודעותו מהמצב.

בנוסף לפגיעה ביכולת הזיכרון, נפגעים גם דפוסי חשיבה אחרים. לפחות אחד מן הדברים הבאים נפגע: אישיות, חשיבה מופשטת, כושר שיפוט, שימוש בשפה, יכולת לבצע מטלות פיסיות מורכבות, ויכולת לזהות חפצים או אנשים. פגיעה באחד מהדברים הללו אופיינית לשיטיון ומבדילה אותו משכחנות וגם מאמנזיה (איבוד הזיכרון בלבד) ומחוסרים בדיבור (כתוצאה משבץ למשל).