מחלת אלצהיימר זה הרבה יותר מ"מחלת שכחה"

דר' דיאנה פלאקו קרטס, מומחית לנוירולוגיה, מנהלת השרות הנוירולוגי ומרפאת הזיכרון בביהח אברבנאל, מספרת על מקרה שמבהיר: מחלת אלצהיימר זה הרבה יותר ממחלת שכחה

 

מחלת אלצהיימר – תיאור מקרה

שרה (שם בדוי), מורה במקצועה, שכל חייה אהבה מאוד לקרוא חשה לפתע שאין היא מצליחה להבין משפטים שלמים. תחילה ניסתה להתגבר על מה שנראה לה כבעיית ריכוז ולקרוא שוב, אך עם הזמן אבדה לה לגמרי היכולת להבין משפטים ואף מילים בודדות. לאחר תקופה של חוסר אונים החליטה לגשת לבדיקה רפואית שם נקבע כי היא סובלת ממחלת אלצהיימר בשלב מתקדם. היא לא האמינה שחלתה במחלה הנוראית הזו, בגלל שזיכרונה היה תקין והיא לא חשה בכל בעיה אחרת מעבר לקושי בקריאה ולקושי מסוים בדיבור.

אלצהיימר היא אחת המחלות הנפוצות בעולם, 30 מיליון מטופלים סובלים מהמחלה. בשלביה המתקדמים מביאה המחלה לאובדן תקשורת כמעט מוחלט עם המטופל בגלל ירידה ביכולת התפיסתית (קוגניטיבית). מחלת אלצהיימר, בשלביה המוקדמים, משפיעה באופן משמעותי על הזיכרון לטווח קצר. סימני מחלה ראשונים אלה, הם שמניעים את המטופלים להיבדק ומובילים לגילוי המחלה. רבים נוטים לחשוב שמחלת אלצהיימר היא מחלת שכחה בלבד, בגלל תפיסה שגויה זו היכולת לאבחן את המחלה מוקדם נמוכה. גם קשיי הסביבה להבין את התנהגותם של המטופלים בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, פוגעים ביכולת לאבחן את המחלה.

 מחלת אלצהיימר – קשיי אבחון

מחקר שנערך לאחרונה בספרד בדק 40 מקרים של מטופלים צעירים (לפני גיל 60) שהתגלו בדיעבד כחולי מחלת אלצהיימר בנתיחה שלאחר המוות. המחקר גילה כי 53% ממטופלים שסבלו ממחלת אלצהיימר בגיל צעיר לא אובחנו כלוקים במחלה בשלביה ההתחלתיים. הסיבה לכך היא שכיחות גבוהה יחסית של תסמינים ראשונים שאינם כוללים בעיות זיכרון דווקא, אלא בעיות התנהגות, ראייה או שפה, והתדרדרות בתפקוד ביצועי. נתון מפתיע עוד יותר שעלה במחקר הוא כי 47% מתוך אותה קבוצה של בלתי מאובחנים, לא אובחנו כחולים באלצהיימר עד יום מותם. ממצאי המחקר מצביעים על חשיבות אבחון מוקדם של מחלת אלצהיימר ועל חשיבות הגברת המודעות לסימני המחלה האחרים.

דר דיאנה פלאקו קרטס מסבירה: אבחון המחלה כולל בחינה של ארבעה פרמטרים. קיומו של אחד מהם יכול לרמוז על מחלת אלצהיימר או על שיטיון אחר.

פרמטר ראשון: בעיות זיכרון. תופעה נפוצה ביותר בשלבים מוקדמים.

פרמטר שני: שינויי אישיות קיצוניים. אדם הופך למבולבל, חרדתי, חשדן וכדומה.

פרמטר שלישי: קשיים פתאומיים בשפה שמתאפיינים בקושי בדיבור. לא מצליחים לשלוף את המילה המתאימה, ומתקשים בקריאה ובכתיבה.

פרמטר רביעי: חוסר יכולת זיהוי. לא מצליחים לזהות קרובי משפחה וחברים או מתקשים בזיהוי דברים מוכרים כמו מקומות, חפצים וכדומה.

 

מחלת אלצהיימר – תסמינים פחות מוכרים

בקרב חלק מן המטופלים דיכאון יכול להיות תסמין של מחלת אלצהיימר. אם, בעקבות טיפול בדיכאון, לא מושג שיפור או שהשיפור חלקי בלבד, ייתכן כי המטופל מצוי בשלבי שיטיון ראשוניים ונדרשת בדיקה נוספת של הנושא.

בשלבים מתקדמים יותר של מחלת אלצהיימר מתחילים להופיע תסמינים נוספים, פחות מוכרים, שהופכים את הטיפול למסע אל עבר הלא נודע. בקרב מרבית המטופלים מתרחשות, בשלב כזה או אחר של המחלה, התופעות הבאות:

• דיכאון וחרדות. מחלת אלצהיימר משפיעה על החלק במוח שאחראי על תחושות ורגשות. מטופלים נוטים לפתח תסמינים של דיכאון וחרדה. הטיפול במקרים אלה בתרופות אנטי דיכאוניות רגילות, בעיקר מעכבי ספיגת סרוטונין (SSRI) דוגמת ציפרלקס, רסיטל ועוד.
• התנהגות חברתית לא מותאמת. מטופלים רבים מתנהגים באופן בלתי צפוי בניגוד לכל נורמה חברתית. לדוגמה  שיטוט חסר תכלית ברחובות, יציאה מהבית בעודם עירומים או עם פיג'מה, הטרדה של אנשים אחרים ועוד.
• מחשבות שווא והזיות. מחשבות וחזיונות ללא אחיזה במציאות כגון: אמונה של המטופל שגונבים ממנו, שבת זוגו בוגדת בו, שהבית בו הוא נמצא אינו שלו ומחשבות אחרות. המטופל מדמיין שהוא רואה או שומע דברים שאינם מתרחשים.
• אגרסיביות ואלימות מילולית ופיזית. המטופלים עלולים לנהוג באלימות בהפתעה מוחלטת וללא כל סיבה נראית לעין, גם כלפי אנשים שאמורים להיות מוכרים כמו הצוות הרפואי וקרובי משפחה.
• הפרעות אכילה. מטופלים עם מחלת אלצהיימר מסרבים לעתים לאכול או במקרים אחרים כפייתיים לגבי מאכלים מסוימים בדגש על מאכלים מתוקים וחמוצים. הפרעות אלו גורמות במקרים רבים לירידה גדולה במשקל ולחולשה כללית.
• הפרעות שינה. מטופלים מאבדים את תחושת הזמן ואת מהלכו התקין של השעון הביולוגי. תופעות כמו שינה ביום וערנות מוגברת בלילה שכיחות ועלולות לשנות את סדר היום של המשפחה כולה. מטופלים רבים מקבלים תרופות מבוססות מלטונין ובמקרים קשים יותר גם בתרופות היפנוטיות שמשרות שינה.

חשוב לציין כי טיפול תרופתי מאט את קצב הידרדרות המחלה וממתן תופעות התנהגותיות שונות. דבר זה מאפשר שמירה על איכות חיים ועצמאות למטופלים ולבני משפחתם לפרק זמן ארוך יותר.

טיפול תרופתי וטיפול אחר במחלת אלצהיימר

הטיפול התרופתי בשלביה הראשונים של המחלה מתבסס על תרופות ממשפחת מעכבי האנזים כולינאסטרז. כאשר מופיעות בעיות התנהגות וירידה בתפקוד, מומלץ להוסיף לטיפול תרופה שמבוססת על החומר הפעיל ממנטין. כפי שהוכח במספר מחקרים קליניים, ממנטין מפגין יעילות בטיפול בבעיות התנהגותיות קשות שנלוות למחלה. במצבים בהם תרופות אלה אינן עוזרות ברמה מספקת, משלבים בטיפול גם תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור החדש במינון נמוך בהתאם לשיקולו של הרופא המטפל.

חלק מן התרופות שמשמשות לטיפול בבעיות שינה ובהפרעות התנהגות גורמות, בשימוש ממושך, להידרדרות תפיסתית (קוגניטיבית). אך מכיוון שבשלב מתקדם של המחלה, בעיות זיכרון הופכות להיות בעיות משניות ועיקר האתגר בטיפול מתרכז סביב בעיות התנהגות קשות, הבחירה בהמשך טיפול בתרופות אלו היא ברורה, הן לצוות הרפואי והן למשפחתו של החולה.

מרבית משפחות המטופלים מנסות ומצליחות לטפל בהם בביתם כשהמחלה עדיין בשלב קל עד בינוני. בשלביה הראשונים של המחלה שומרים המטופלים על רמת עצמאות מסוימת. בשלבים מתקדמים יותר של המחלה חווות המשפחות טלטלה משמעותית, שבמקרים רבים הן אינן מוכנות לה מראש.

בשלב זה זקוקים המטופלים להשגחה ולטיפול צמוד. בעיצומה של המחלה הם הופכים לנתמכים סיעודית ובחלק מהמקרים צריך להעבירם מביתם למוסדות סיעודיים שונים.

הקושי הגדול ביותר של המשפחות הוא לצפות באדם אהוב שהולך ונעלם לנגד עיניהם. אישיותו משתנה באופן משמעותי והוא בעצם מאבד את עצמו. התנהגויות שונות מעוררות לפעמים כעס בגלל חוסר יכולת להבין את המטופל ואת המניעים והסיבות להתנהגותו. מוכנות של המשפחה להתמודדות הקשה עם התופעות שתוארו תאפשר לתת את הטיפול הנכון ואת רגעי החסד המעטים במסע הקשה שסופו ידוע.