דיכאון וחרדה הן בעיות לא קלות, שמציבות בפני הסובל מהן דילמה אמיתית של חשיפת הבעיה ברבים. קשה לצאת מהארון כאדם שסובל מדיכאון, פחות בשל הבעיה עצמה, והרבה יותר בשל סטיגמה חברתית. קל יותר לאנשים להודות בכאב גופני, בקושי פיזי, מאשר בקשיים נפשיים בלבד. אנשים מתקשים יותר לספר לחבריהם שביקרו אצל הפסיכיאטר, מאשר לספר להם על ביקור אצל רופא המשפחה.
להתגבר קודם כל על סטיגמה חברתית בדרך לטיפול
גורמים רבים בחיינו, כמו למשל לחץ ומתח בעבודה, יכולים לעורר דיכאון וחרדה, גם אם תמיד האמנו כי לנו זה לא יקרה. אדם שסובל מדיכאון זקוק, במרבית המקרים, לתמיכה משולבת, תרופתית ומילולית, כדי שיוכל לתפקד, להרגיש טוב יותר ולשפר את הנאתו מחייו. בני משפחה, חברים, עמיתים לעבודה ומכרים יכולים להיות חלק חשוב מתהליך הטיפול, אפשר ואף רצוי להיעזר בהם.
דר' טלי וישנה, פסיכיאטרית בכירה בקופת חולים כללית, מפריכה כמה מיתוסים שקשורים בדיכאון ובחרדה. הפרכת המיתוסים תוכל להקל על הקשיים שכרוכים בחשיפת הבעיה ובבקשה לתמיכה:
סטיגמה ראשונה: אדם דיכאוני הוא חולה נפש.
רבים חושבים שדיכאון הוא מחלת נפש, אבל אין זה כך. מחלת נפש היא מצב שבו אדם מנותק מן המציאות, הוזה הזיות או מאמין בדברים לא מציאותיים. אין זה כך בעת דיכאון. מחקרים מראים כי במהלך החיים כ- 20% מהאוכלוסייה סובלים מדיכאון. כ- 25% מהנשים יסבלו מדיכאון לעומת 15% מהגברים. מספרים גדולים אלה, מעידים על כך שסביר להניח שכל אחד מכיר אדם שנפגע מדיכאון. דיכאון אינו מחלת נפש אלא מצב נפשי נפוץ למדי.
סטיגמה שנייה: טיפול פסיכיאטרי מיועד למשוגעים.
עזרה נפשית פסיכולוגית או פסיכיאטרית אינה מיועדת רק למשוגעים. רבים בוחרים בטיפול פסיכיאטרי ותרופתי ונעזרים בשיחות ומפגשים כדי להתמודד עם בעיות ממוקדות, לשפר את איכות חייהם, ולהמשיך בחייהם לאחר שמצבם ישתפר.
סטיגמה שלישית: דיכאון הוא גילוי של חולשה שצריך להתגבר עליה
דיכאון אינו חולף מעצמו. דיכאון שאינו זוכה לטיפול יכול להימשך זמן רב, אפילו שנה וחצי, ולגרום סבל, ייסורים וקשיים. היעדר טיפול מעלה את הסיכוי לפרץ דיכאון נוסף בעתיד. דיכאון לא חייב להימשך שנים. רצוי וכדאי לקבל עזרה ברגע שמזהים את התסמינים.
סטיגמה רביעית: טיפול בדיכאון זה לכל החיים
דיכאון אינו מחייב טיפול פסיכולוגי ארוך טווח. טיפול קוגניטיבי קצר ומוגבל בזמן יכול לסייע מאוד במקרי חרדה ודיכאון, במיוחד בשילוב עם תרופות נוגדות דיכאון.
סטיגמה חמישית: טיפול תרופתי לדיכאון ממכר.
תרופות נוגדות דיכאון אינן ממכרות: תרופות נוגדות דיכאון, כגון ציפרלקס או פרוזק, מעלות במוח רמות של סרוטונין. זהו מוליך עצבי שאחראי, בין היתר, על מצב הרוח הטוב. התרופות אינן ממכרות. תרופה ממכרת היא תרופה שדרוש מינון הולך ועולה שלה כדי להשיג את אותה השפעה, ושהפסקת נטילתה גוררת החמרה במצב. הפסקה של טיפול נוגד דיכאון אינה גורמת להחמרה במצב, ולאחר שנמצא המינון המתאים, אין צורך, בדרך כלל, להעלות את המינון.
סטיגמה שישית: דיכאון זה חלק מהזקנה בגלל המוות המתקרב
קשישים אינם סובלים מדיכאון ? הם פשוט זקנים. דיכאון אינו מצב טבעי בשום גיל. מספר גורמים בגיל השלישי משפיעים על מצבו של אדם, וחלקם יכולים לעורר הופעת דיכאון. דיכאון בגיל השלישי מתחבא, לעתים קרובות, מאחורי תסמינים גופניים אופייניים לגיל זה כמו כאבי מפרקים, נדודי שינה וכדומה. חשוב לכן לאבחן דיכאון גם בגיל השלישי ולתת טיפול תרופתי ופסיכיאטרי שיכול לסייע לאדם בכל גיל לחיות חיים מלאים ורבי סיפוק.
