המחקר המדעי יכול לומר לנו מדוע ואיך אנו מזדקנים, אך האם תובנות אלה מסייעות להישאר צעיר לנצח, או לפחות לזמן ארוך יותר? רוב המומחים יאמרו שלא. רבים מהם אוחזים בתפיסה שהזדקנותם של תאים, ושל יצורים רב-תאיים כמו בני האדם, היא בלתי נמנעת, ולכן ישנו גבול למשך חייהם של סוגי בעלי חיים אלו.
צעיר לנצח – עד 120 שנה
קיימת תיאוריה שגורסת שמהלך החיים הביולוגי של מיני היצורים החיים הוא באופן גס מכפלה בשש של משך הזמן שעובר בין לידה לבין הגעה לבגרות. לפי נוסחה זו, תוחלת החיים המרבית של בני אדם היא 120 שנים. ואכן, שיא אריכות החיים, שיש לו תיעוד אמין, הוא של אישה מצרפת שנפטרה בגיל 122 בשנת 1997.
כיום, לכמה מן החוקרים יש מחשבה שנייה בקשר לתוחלת החיים המרבית, ובקשר לטענה שתהליך ההזדקנות הוא בלתי נמנע. בעוד שנדמה שאין דבר בלתי נמנע יותר מהזדקנות וממוות בממלכת בעלי החיים, יש מספר בעלי חיים שאינם מזדקנים. הרבה דגי מי אוקיינוס קרים, כמה דו-חיים ולובסטר אמריקני אינם מגיעים לעולם לגודל סופי (הגעה לבגרות). הם ממשיכים להתפתח ולגדול, להתרבות ולחיות עד שדבר מה בדמות תאונה, טורף או מחלה קוטלים אותם.
ברור שהדבר אינו המקרה בכל הקשור בבני אדם. מדוע, אם כן, ישנם כמה מדענים שמשערים שביכולתנו להתגבר על חד כיווניותו של תהליך ההזדקנות? מחקרים שנערכו לאחרונה מצביעים שבעוד שהגנים שלנו אכן מתכנתים אותנו לתוחלת חיים מסוימת על-ידי השפעתם על מהירות הזדקנותם של התאים, ישנה גם האפשרות שאנו נלמד היטב כיצד הם פועלים ואיך פועל התכנות שלהם כדי שנוכל לשנותם.
האם צמצום קלורי הוא מתכון להישאר צעיר לנצח?
הטענה שתהליך ההזדקנות אינו חייב להיות בלתי נמנע, או לפחות יכול להיות אטי יותר, עלתה לפני כ- 70 שנים. מדענים גילו שכאשר חיות נאלצות להתקיים ב- 30%-40% פחות קלוריות ממה שהן צורכות בדרך כלל, דבר מה בלתי צפוי מתרחש, הן הופכות לעמידות מפני רוב המחלות הקשורות לגיל כמו סרטן, מחלת לב, סוכרת, מחלת אלצהיימר, ותוחלת חייהן מתארכת ב- 30% – 50% .
מאז עמלו המדענים להבין איזה גנים נכנסים לפעולה בעקבות צמצום הקלוריות. הבנה כזאת, כך סברו, תאפשר להם לפתח תרופות שתפעלנה את הגנים באופן דומה לזה המושג על-ידי צמצום קלורי (בלי הצורך לצמצם באופן דרסטי את צריכת המזון).
ב- 15 השנים האחרונות, מדענים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת הארוורד וחוקרים מהמכון הטכנולוגי היוקרתי MIT, זיהו משפחה של גנים שנקראים סירטואינים שאחראית לתועלות הבריאותיות של צמצום קלורי. המדענים פיתחו חומרי שפעול לגנים אלה שנקראים STACS אשר מכניסים לפעולה את הסירטואינים. החומר הראשון שפותח נקרא רסברטול ומקורו ביין אדום. נמצא שרסברטול יכול להאריך את תוחלת החיים של אורגניזמים פשוטים כמו שמרים, זבוב הפירות, תולעים ודגים.
בסוף שנת 2006 נמצא שרסברטול מאריך גם את תוחלת חייהם של עכברי מעבדה שהוזנו בתפריט עשיר בקלוריות ובשומן. לא רק תוחלת החיים התארכה בקרב חיות אלה, הן אף זכו בהגנה מפני מספר מחלות הכרוכות בזקנה ונשארו פעילות וחיוניות מבחינה גופנית עד לאחרית חייהן שהתארכו.
ניתן בקלות להבין מדוע ממצאי מחקר זה יכולים להיות רלוונטיים לבני האדם. בדומה לעכברים במחקר, רבים מאיתנו הם יונקים בגיל העמידה שצורכים תזונה עתירת קלוריות ושומנים. נכון הוא שתוצאות מחקר בעכברי מעבדה לא תמיד ישימות בקרב בני אדם, אך לעיתים די תכופות הן מתגשמות. עדיין ארוכה הדרך להשגת הידע על הביולוגיה של ההזדקנות שבסופה נדע האם ניתן להאריך את תוחלת חיי בני אדם, ושהשנים שתתווספנה תהיינה פעילות ומלאות חיות.
האם אנטיאוקסידנטים יאפשרו להישאר צעיר לנצח?
אם חומרי חמצון פוגמים בתאים ותורמים להזדקנות תאית, נראה לכאורה הגיוני שהעלאת רמות אנטיאוקסידנטים יכולה לעזור. כמה ויטמינים הם אנטיאוקסידנטים, ובמיוחד ויטמין E, ויטמין C ובטא קרוטן (צורה של ויטמין A). מזונות שעשירים בוויטמינים אלו נמצאו אכן ככרוכים בבריאות משופרת. דבר זה הוביל לפיתוחה של תיאוריה אטרקטיבית שהשלמות תזונתיות של ויטמינים אלו יכולות אף הן לסייע לבריאות. אך ההוכחות עד עתה מאכזבות. בו בזמן, ישנם רמזים שונים שמציאת דרכים אחרות לתגבור מערכות של אנטיאוקסידנטים בגוף יכולה להיות רבת ערך. לדוגמה: ישנן מוטציות גנטיות בתולעים שמובילות לייצור של שפע רב של אנזימי אנטיאוקסידנטים מסוג סופר-אוקסיד-דיסמיוטז (SOD) וקטלז. התוצאה היא הכפלת תוחלת חייהן של התולעים. אנזימים אלה פועלים בתיאום לנטרול חומרי חמצון ומסייעים במניעת נזקי חמצון לתאים.
חוקרים אחרים מצאו גן שמגביר את קצב ייצור האנזים SOD בקרב זבובי פירות פעילים יותר שהיו בעלי תוחלת חיים ארוכה מן הממוצע של בני מינם.
האם הפתרון להישאר צעיר לנצח הוא בגנים?
גנים מסוג DAF
לסדרות של גנים שמכונים DAF (גורם מאיץ ריקבון) בתולעים יש מקבילות בבני אדם. גנים אלה מסייעים בניהול רמות אינסולין ורמות של גורם גדילה שנקרא IGF-1. כאשר מדענים שיתקו באופן מכוון כמה גנים מסוג DAF בתולעים, תוחלת חייהן הוכפלה פי 5 והן המשיכו להיות פעילות ובעלות יכולת פריון עד לאחרית ימיהן הארוכים.
הגן איינדי (אני לא מת עדיין)
כאשר חוקרים צרפו למטען הגנטי של זבובי פירות כל אחת מחמש מוטציות של הגן איינדי (שקיבל את שמו משורה במערכון של מונטי פייטון – אני לא מת עדיין) תוחלת חייהם כמעט והוכפלה. בנוסף לכך, הזבובים ארוכי החיים נותרו נמרצים והמשיכו להתרבות עוד זמן רב. כאשר הוצאה המוטציה והמטען הגנטי שב למצבו הקודם, תוחלת חיי הזבובים התקצרה ושבה חזרה לתקנה. מחקר זה לא רק זיהה גן נוסף בעל חשיבות אפשרית בתהליכי הזדקנות, הוא אף הפגין שבמהלך גילוי גנים חדשים והמצאת שמות לא איבדו המדענים את חוש ההומור.
