דלקת התוספתן

דלקת התוספתן היא מצב שבו התוספתן נהיה דלוק ומתמלא במוגלה. התוספתן הוא כיס בצורת אצבע, שבולט מהמעי הגס, בחלק הימני התחתון של הבטן. לא ידוע מהו השימוש של איבר קטן זה, אך אין זה אומר שאיננו יכול לגרום לבעיות.
התסמין המרכזי של דלקת התוספתן הוא כאב שמתחיל, בדרך כלל, מסביב לטבור ויורד לכיוון הבטן הימנית התחתונה. כאב זה מחריף תוך 6 עד 12 שעות, ועלול להתפתח לכאב חמור מאוד.
כל אחד יכול לפתח דלקת התוספתן, אך בדרך כלל הוא מתרחש בין הגילאים 10 ל- 30 שנים. דלקת התוספתן היא הסיבוך הרפואי השכיח ביותר בעת הריון. הטיפול הסטנדרטי בדלקת התוספתן הוא ניתוח להסרת התוספתן.

תסמינים של דלקת התוספתן

דלקת התוספתן יכולה לגרום למגוון של תסמינים אשר עלולים להשתנות לאורך זמן.
התסמין המוקדם והנפוץ ביותר הוא כאב מסביב לטבור, אשר בדרכ יורד לכיוון הבטן הימנית.
כאשר הדלקת מתפשטת לרקמות סמוכות, הכאב יכול להיות חד וחמור יותר. בסופו של דבר הכאב נוטה להתמקם בחלק התחתון הימני של הבטן, ליד התוספתן, במקום המכונה McBurney point (נקודה אנטומית שנמצאת במרכזו של קו דמיוני שעובר מהטבור ועד לנקודה הבולטת של עצם האגן).
במהלך הריון, התוספתן ממוקם מעט גבוה יותר בחלל הבטן, לכן הכאב יורגש בבטן העליונה. אצל קשישים התסמינים פחות מורגשים, מכיוון שישנה פחות נפיחות. 

מה מחמיר את הכאב?
אם נפעיל לחץ עדין על האזור הכואב, נחוש שהוא רגיש למגע. כשנשחרר את הלחץ, במיוחד אם נעשה זאת בפתאומיות, תחושת כאב תהיה חריפה הרבה יותר. הכאב יחמיר גם בזמן שיעול, הליכה ובעת ביצוע תנועות פתאומיות. החמרה בכאב תתרחש במיוחד אם התוספתן המודלק נוגע בצפק, קרום רירי המכסה את חלל הבטן ועוטף את המעיים. הכאב עשוי לפחות במידה מסוימת כאשר שוכבים על הצד ומושכים את הברכיים לכיוון החזה. 

תסמינים אחרים מלבד כאב
בנוסף לכאב, יכולים להתקיים אחד או יותר מהתסמינים הבאים:

• בחילה ולעיתים הקאות.
• אובדן תאבון.
• חום נמוך אשר מתחיל לאחר הופעתם של תסמינים אחרים.
• שלשול או עצירות.
• חוסר יכולת לשחרר נפיחות.
• נפיחות בבטן.

גורמים לדלקת התוספתן

הגורם לדלקת התוספתן אינו תמיד ברור. לעתים מדובר בתוצאה של חסימה או זיהום:

• חסימה. פסולת מזון או חתיכה קשה של צואה (אבן צואתית) יכולה להילכד בפתחו של חלל התוספתן.
• זיהום. דלקת התוספתן יכולה להתרחש בעקבות זיהום, כמו למשל זיהום חיידקי של מערכת העיכול, או מסוגים אחרים של דלקות.

בשני המקרים, בסופו של דבר, יפלשו חיידקים לתוספתן, ויגרמו לו להיות מודלק ומלא במוגלה. אם התוספתן אינו מטופל באופן מיידי, הוא עלול להתפקע.

מתי יש להיוועץ ברופא?
קיים סיכון גבוה יותר להתפוצצות התוספתן אצל ילדים מאשר אצל מבוגרים. לילדים אין תמיד תסמינים אופייניים ברורים של דלקת התוספתן, ולכן ההורים עלולים לדחות את מתן הטיפול. מסיבה זו, אין להקל ראש בכאבי בטן. אפילו אם חושדים שכאב הבטן אינו רציני, יש להיוועץ ברופא על מנת לשלול או לאושש קיומה של דלקת התוספתן.
גם אצל מבוגרים קיים סיכון להתפוצצות התוספתן בשל דחיית הביקור אצל הרופא בעקבות כאב בטן.

בדיקות ואבחון של דלקת התוספתן

כאב שנגרם מדלקת התוספתן עלול להשתנות לאורך הזמן, לכן האבחון יכול להיות בעייתי לפעמים. בנוסף, כאב בטן יכול להיגרם כתוצאה מבעיות בריאות רבות אחרות. מצבים בריאותיים אחרים בהם מתרחשים כאבי בטן המזכירים דלקת התוספתן הם:

• הריון חוץ רחמי.
• ציסטות בשחלה הימנית.
• אבן בכליה. לפעמים אבן מהכליה הימנית עוברת לתוך השופכה, צינורית שמחברת בין הכליה לבין שלפוחית השתן, ונתקעת שם. מצב זה יכול לגרום כאב ניכר, שדומה מאוד לכאב דלקת התוספתן, בעיקר אצל מבוגרים.
• מחלת קרון. מצב רפואי זה, שהוא דלקת כרונית במעיים, יכול לגרום לכאב דומה לכאב של דלקת התוספתן.

אבחון
על מנת לבצע אבחון, יבדוק הרופא את ההיסטוריה של התסמינים ויבצע בדיקה מקיפה של הבטן. כשלחץ עדין על האזור הכואב משוחרר בפתאומיות, הכאב יתגבר בחדות, במיוחד אם הצפק הסמוך לתוספתן דלוק.
סימנים אחרים שהרופא יחפש כוללים בטן נוקשה ונטייה להקשיח את שרירי הבטן בתגובה ללחץ על התוספתן המודלק (התגוננות). בנוסף, הרופא עשוי להמליץ על ההליכים הבאים:

• בדיקות דם. מאפשרות לרופא לבדוק אם קיימות רמות גבוהות של כדוריות דם לבנות, דבר שיכול להעיד על זיהום.
• בדיקות שתן. מאפשרות לרופא לשלול זיהום בדרכי השתן או אבן בכליה כמקור הכאב. במקרה של אבן בכליות, תתגלה בבדיקה מיקרוסקופית של השתן נוכחות של כדוריות דם אדומות.
• בדיקות הדמיה. הרופא עשוי להמליץ על צילום רנטגן או הדמיית אולטרה-סאונד לאזור הבטן, על מנת לאשר קיומה של דלקת התוספתן או כדי למצוא גורמים אחרים לכאב. הדמיית אולטרה-סאונד משתמשת בגלי קול בתדירות גבוהה, אשר באמצעות מחשב יוצרים הדמיה של אברים פנימיים.
  במקרים רבים מתבצעת הדמיית CT כדי לאשש את האבחנה. הדמיית CT היא הדמיה אשר משתמשת בקרני רנטגן ממוחשבות כדי לספק תמונה מקיפה יותר של האברים הפנימיים מאשר התמונה שמתקבלת בשימוש בקרני רנטגן רגילות. הדמיה זו יכולה גם לסייע בחשיפת בעיות אחרות, אם התוספתן אינו מקור הכאב. מכיוון שסריקת CT מפיקה קרינה, נשים בגילאי הפריון צריכות לעבור בדיקת הריון לפני שהן מבצעות אותה.

סיבוכים של דלקת התוספתן

הסיבוך הרציני ביותר של דלקת התוספתן הוא מקרה שבו התוספתן מתפקע, והתוכן של המעיים ואורגניזמים מזהמים פולשים לחלל הבטן. מצב זה עלול לגרום לזיהום בדופן חלל הבטן (דלקת הצפק).
כאשר התוספתן פוקע, תיתכן לפתע תחושת הקלה. אך מיד אחריה תחל הבטן להתנפח מגזים ונוזלים ותהיה מכווצת, קשה ורגישה למגע. כאב, אשר לא יהיה ממוקד וחמור כמו כאב דלקת התוספתן, יופיע בכל הבטן. בנוסף, בשל הזיהום לא תתאפשר תנועת מעיים או יכולת לשחרר נפיחות. סימנים ותסמינים נוספים כוללים חום, צמא ותפוקת שתן נמוכה.
התפוצצות של התוספתן שכיחה יותר אצל קשישים, ילדים קטנים ובמהלך הריון.
זיהום בדופן חלל הבטן (דלקת הצפק) הוא מצב חירום רפואי. אם אתה או מישהו מבני משפחתך מפתחים סימנים לזיהום כזה, יש לגשת באופן מיידי לחדר המיון. גם אם זוכים לטיפול מיידי, עדיין דלקת הצפק יכולה להיות בעיה רפואית חמורה במיוחד.
לפעמים הזיהום ודליפת תוכן המעיים יכולים ליצור כיב – אזור מקורה של זיהום. הכיב יכול להיות קטן כאגוז או גדול כאשכולית. ללא קשר לגודלו, יש לטפל בכיב עצמו לפני שיתפקע ויגרום לדלקת הצפק.

תרופות וטיפול בדלקת התוספתן

ניתוח להסרת התוספתן הוא הטיפול היחיד בדלקת התוספתן.
המנתח יכול לערוך ניתוח פתוח מסורתי, באמצעות חתך אחד גדול בדופן הבטן, או לערוך ניתוח בפולשנות מזערית, שמחייב ביצוע חתכים קטנים ספורים.
בניתוח בפולשנות מזערית, מחדיר המנתח, דרך חתך קטן בדופן הבטן, לפרוסקופ. זוהי צינורית חלולה בעובי עיפרון עם פנס ומצלמת וידאו. מצלמת הוידיאו מספקת תצוגה מוגדלת של חלל הבטן על גבי צג. באופן זה יכול המנתח לצפות במהלך הניתוח בצורה מפורטת. כדי להסיר את התוספתן, ישתמש המנתח בכלים זעירים שיוחדרו דרך חתך קטן אחד או שני חתכים קטנים נוספים בדופן הבטן.
ניתוח בפולשנות מזערית מאפשר, בדרך כלל, החלמה מהירה יותר ועם פחות צלקות. אך אם התוספתן התפוצץ והזיהום התפשט מחוץ לתוספתן, יהיה צורך לבצע חתך גדול יותר, כדי שהמנתח יוכל לנקות את חלל הבטן. בנוסף, תינתן אנטיביוטיקה לווריד ויהיה צורך להישאר בבית החולים בזמן ההתאוששות. במקרים מסוימים יאלץ המנתח לעבור מניתוח בפולשנות מזערית לניתוח פתוח בהתאם לחומרת הזיהום והתפשטותו.

עדכון אחרון – 2/9/2010