אבעבועות רוח

אבעבועות רוח היא מחלת ילדות שכיחה, בעיקר בקרב ילדים מתחת לגיל 12. המחלה מופיעה כפריחה מגרדת של נקודות שנראות כמו שלפוחיות על כל הגוף, ומלווה בתסמינים דמויי שפעת. התסמינים חולפים בדרך כלל ללא טיפול, אך בשל היות המחלה מדבקת ביותר, רצוי להשאיר את הילד בבית עד שכל התסמינים חולפים (כשבוע בערך).
מחלת אבעבועות רוח נחשבה פעם כמחלה שרוב הילדים עוברים. לפני שחיסון למחלה הפך לזמין, חלו בה בארה"ב בכל שנה כ- 4 מליון ילדים ו- 11,000 מבוגרים שלקו במחלה נאלצו להתאשפז בבית חולים. שיעורי התמותה מאבעבועות רוח בארה"ב עמדו על כ- 100 אנשים בשנה. הודות לחיסון, ירד באופן משמעותי מספר מקרי המחלה והאשפוז בעקבות אבעבועות רוח.
המחלה מדבקת מאוד למי שאינו מחוסן נגדה. סביר מאוד לכן שאח או אחות לילד חולה ידבקו גם כן, התסמינים יופיעו אצל הילד השני כשבועיים לאחר הופעתם אצל הילד הראשון. על מנת למנוע הדבקה חשוב להקפיד על נטילת ידיים, במיוחד לפני האוכל ולאחר הביקור בשירותים. בנוסף רצוי לבודד, במידת האפשר, את הילד החולה מאחים או אחיות שלא חוסנו מפני אבעבועות רוח.
רוב האנשים מחשיבים אבעבועות רוח כמחלה קלה, וברוב המקרים אכן זה כך, אך אי אפשר לחזות באילו מקרים עלול הילד או המבוגר לפתח גרסה קשה של אבעבועות רוח.
למרבה המזל, החיסון מפני אבעבועות רוח הוא חיסון בטוח ויעיל במניעת המחלה וסיבוכיה האפשריים.

תסמינים (סימפטומים) של אבעבועות רוח

הסימנים הידועים ביותר של אבעבועות רוח הם:

• פריחה אדומה ומגרדת שיכולה להיראות בתחילה כמו פצעונים או עקיצות חרקים.
• שלפוחיות קטנות מלאות בנוזל, אשר מתפוצצות ומתכסות בקרום.

הפריחה באבעבועות רוח היא בת שלושה שלבים: תחילה, מופיעות גבשושיות ורודות או אדומות. לאחר מכן הופכות גבשושיות אלו לשלפוחיות מלאות בנוזל. לבסוף, מתכסות השלפוחיות בקרום ומגלידות. שלושת השלבים יתרחשו, לעתים, בו זמנית. בדרך כלל יופיעו יום-יומיים לפני הפריחה או במקביל אליה התסמינים הבאים:

 

• חום (37.7-38.8 מעלות)
• כאב בטן או איבוד תאבון
• כאבי ראש קלים
• תחושה כללית של חוסר נוחות או רגישות
• כאב גרון
• שיעול יבש
•  כאבי ראש חזקים

האזורים שבהם בדרך כלל מתחילה הפריחה הם הפנים, הקרקפת, החזה, הבטן והגב. הפריחה יכולה גם להתפשט על פני כל הגוף ואפילו לתוך הגרון, העיניים והנרתיק. נקודות פריחה נוספות תמשכנה להופיע למשך כמה ימים.
ילדים קטנים חווים בדרך כלל תסמינים קלים יותר ופחות שלפוחיות מילדים גדולים או ממבוגרים. אבעבועות רוח היא מחלה קלה עבור רוב הילדים הבריאים.

מתי להתקשר לרופא?

אם מתעורר חשד שאתם או ילדכם חליתם באבעבועות רוח, יש להיוועץ ברופא. הרופא יוכל לאבחן בקלות אבעבועות רוח על-ידי בדיקת המאפיינים של הפריחה והתסמינים הנלווים. במידת הצורך יוכל הרופא לרשום תרופות להפחתת חומרת המחלה ולטיפול בסיבוכים.

רצוי לקבוע את התור מראש על מנת למנוע שהייה ארוכה בחדר ההמתנה, שעלולה לגרום להדבקה.

בנוסף, חשוב ליידע את הרופא במידה והתרחשו אחד מהסיבוכים הבאים: 

• הפריחה התפשטה לאחת העיניים או לשתיהן.
• הפריחה נעשתה אדומה מאוד, חמה ורגישה. מצב זה עלול להעיד על זיהום חיידקי נוסף בעור.
• הפריחה מלווה בסחרחורות, תחושת חוסר התמצאות, דפיקות לב מהירות, קוצר נשימה, רעידות, איבוד קואורדינציה של פעולת השרירים, החמרה בשיעול, הקאה, צוואר נוקשה או חום גבוה (מעל 39.4 מעלות).

גורמי סיכון לאבעבועות רוח

אבעבועות רוח היא מחלה שנגרמת מנגיף שנקרא וריצלה זוסטר (varicella zoster). זו מחלה מדבקת ביותר עבור מי שאינו מחוסן מפניה. המחלה מתפשטת במהירות, במיוחד במקומות בהם נמצאים אנשים במגע קרוב, כמו בחיק המשפחה, גני ילדים ובתי ספר. הנגיף מועבר באמצעות מגע ישיר עם הפריחה או על-ידי רסיסי שיעול והתעטשות שמתפזרים באוויר.
חולה באבעבועות רוח יכול להפיץ את הנגיף עד ל- 48 שעות לפני הופעת הפריחה והמחלה נשארת מדבקת עד שכל השלפוחיות מתכסות בקרום. מי שחוסן נגד אבעבועות רוח מוגן בדרך כלל מפני הנגיף. כך גם מי שחלה באבעבועות רוח בעבר. מי שלא חוסן ולא חלה במחלה בעבר נמצא בסיכון להידבקות.

סיבוכי אבעבועות רוח

אבעבועות רוח היא מחלה קלה בדרך כלל, אך היא עלולה להחמיר ולגרום לסיבוכים בעיקר בקרב קבוצות הסיכון הבאות:

• תינוקות בני יומם ופעוטות שאמם מעולם לא חלתה או חוסנה נגד אבעבועות רוח
• בני נוער
• מבוגרים
• נשים הרות
• אנשים שהמערכת החיסונית שלהם נפגמה כתוצאה משימוש בתרופות (כמו למשל תרופות כימותרפיות).
• אנשים שנוטלים תרופות על בסיס סטרואידים כטיפול במחלה אחרת (למשל ילדים עם אסטמה).
• אנשים הסובלים מאקזמה במצב דלקתי.

אחד מהסיבוכים השכיחים של אבעבועות רוח הוא זיהום חיידקי של העור, העצמות או המפרקים. אבעבועות רוח יכולות לגרום גם לשני סיבוכים חמורים ביותר ? דלקת ריאות, ובמקרים נדירים, לאנצפליטיס (דלקת מוח).
ילדים בעלי מערכת חיסונית מתפקדת עלולים אף הם לעיתים לפתח סיבוכים, שהנפוץ בהם הוא זיהום בעור בסמוך לשלפוחיות.

אבעבועות רוח ושלבקת חוגרת (הרפס זוסטר)

כל מי שחלה באבעבועות רוח בעבר נמצא בסיכון להתפרצותה של מחלה רדומה בשם שלבקת חוגרת. חלק מנגיפי וריצלה זוסטר, שגרמו לאבעבועות רוח, עלול להישאר במצב רדום בתאי העצבים הסמוכים לחוט השדרה. שנים רבות לאחר מכן, עלול הנגיף להיות מופעל מחדש ולגרום לשלבקת חוגרת שבאה לידי ביטוי ברצועה של שלפוחיות כואבות. אחד מכל עשרה מבוגרים שחלו בעבר באבעבועות רוח יחוו שלבקת חוגרת. קיים סיכוי רב יותר שהנגיף יופיע מחדש אצל קשישים ואצל אנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת.
אחד הסיבוכים של שלבקת חוגרת הוא מצב שבו נשאר כאב לזמן רב גם לאחר שנעלמו השלפוחיות. סיבוך זה נקרא כאב עצבי (postherpetic neuralgia), והוא יכול להיות חמור.
חיסון מפני אבעבועות רוח אינו מונע את האפשרות להתפתחות שלבקת חוגרת.
טיפול בשלבקת חוגרת ניתן באמצעות תרופות אנטי-ויראליות, סטרואידים ומשככי כאבים. בשנת 2006 אישר ה- FDA (מינהל המזון והתרופות בארהב) מתן חיסון מפני שלבקת חוגרת לבני 60 שנים ומעלה.
אדם שלא חלה מעולם באבעבועות רוח יכול אף הוא להידבק בשלבקת חוגרת מאדם שלקה במחלה, אך לא יחלה במחלה עצמה, מכיוון ששלבקת חוגרת יכולה להתפתח, אך ורק מנגיף שהופעל מחדש, אצל אדם שחלה בעבר באבעבועות רוח.

אבעבועות רוח והריון

סיבוכים של אבעבועות רוח לפגוע בנשים הרות. הידבקות באבעבועות רוח בשלב מוקדם של ההיריון (במיוחד בעשרים השבועות הראשונים) עלולה לגרום לשורה של בעיות בילוד, כולל לידת תינוק בעל משקל גוף ירוד ומומי לידה כמו עיוות באברים. אם נדבקה האם במחלה כשבוע לפני הלידה, עלול הנגיף לגרום לזיהום שיעמיד את התינוק בסכנת חיים חמורה.
הידבקות במחלה בעת הריון יכולה להגביר את הסיכון של האישה ההרה לסיבוכים רבים יותר מאלה שהייתה חווה לו לקתה במחלה כשהיא אינה בהריון.
נשים הרות שאינן מחוסנות מפני אבעבועות רוח, צריכות ליידע את הרופא כדי שיוכל להעריך את הסכנות הכרוכות בכך לאם ולעוברה.
במקרה של שלבקת חוגרת במהלך ההיריון, אין סיכון לעובר.
אישה שחלתה באבעבועות רוח לפני כניסתה להיריון, תספק לתינוקה הגנה מפני מחלה זו בחודשים הראשונים לחייו, חסינותה של האם תועבר אליו באמצעות השלייה וחלב האם.
חיסון מפני אבעבועות רוח אינו מאושר עבור נשים בהיריון. לכן, אם מתוכנן הריון, יש להיוועץ ברופא שיתאם את זמני מתן שתי מנות החיסון עם מועד תחילת ההיריון המתוכנן.

טיפולים ותרופות לאבעבועות רוח

ילדים בריאים אינם זקוקים, בדרך כלל, לטיפול רפואי במקרה של אבעבועות רוח. הרופא יכול לרשום תרופה אנטי-אלרגית (אנטיהיסטמין) כדי להקל על הגירוד, אך ברוב המקרים, המחלה חולפת מעצמה ללא התערבות. במקרים בהם מתפתח זיהום חיידקי כתוצאה מגירוד השלפוחיות – מצב שכיח אצל ילדים אשר בדרך כלל מגרדים ומבקעים את השלפוחיות – ירשום הרופא אנטיביוטיקה.
אנשים בעלי סיכון גבוה ללקות בסיבוכים מאבעבועות רוח, יכולים לקבל מהרופא מרשם לתרופות אשר תקצרנה את משך המחלה ותעזורנה בהורדת הסיכון ללקות בסיבוכים:

• אציקלוביר (Acyclovir) – תרופה אנטי ויראלית.
• אימונו- גלובולין – תרופה שניתנת בעירוי לווריד בבית חולים (IGIV). זהו חיסון סביל (מעניק חסינות לתקופה קצרה ואינו גורם לייצור של נוגדנים בגוף) שמושג על-ידי מתן נוגדנים מוכנים נגד חיידקים או נגיפים מסוימים).

תרופות אלו יכולות להפחית את חומרת המחלה, כשהן ניתנות תוך 24 שעות לאחר הופעה ראשונית של פריחה על העור.
תרופות אנטי-ויראליות אחרות כגון ואלאציקלוביר (valacyclovir) ופאמציקלוביר (famciclovir), יכולות אף הן להפחית את חומרת המחלה, אך הן אושרו לשימוש רק בקרב מבוגרים.
במקרים מסוימים, ימליץ הרופא לקבל את חיסון נגד אבעבועות רוח גם לאחר חשיפה לנגיף, זאת כדי למנוע את המחלה או להחליש את חומרתה.
אם מתפתחים סיבוכים, יחליט הרופא מהו הטיפול המתאים. ניתן לתת טיפול באנטיביוטיקה נגד זיהום בעור ודלקת ריאות. טיפול באנצפליטיס (דלקת מוח) הוא בדרך כלל באמצעות תרופות אנטי-ויראליות. במקרים כאלה יתכן שיהיה צורך באשפוז בבית חולים.

אסור לתת לאף חולה באבעבועות רוח – ילד או מבוגר – שום תרופה שמכילה אספירין. זאת מכיוון שקיים קשר בין מחלת אבעבועות רוח לבין הופעתה של מחלת ריי (Reyes syndrome) במיוחד במקרים שטופלו באספירין.

שינויים באורח חיים

במקרה של מחלת אבעבועות רוח ללא סיבוכים, רצוי לנקוט באמצעים הבאים על מנת להקל על התסמינים:

• לא לגרד. גירוד יכול להותיר צלקות, להאט את תהליך ההחלמה ולהגדיל את הסיכון לזיהום בשלפוחיות. אם הילד אינו מצליח להפסיק להתגרד, ניתן לחבוש כפפות או גרביים על כפות ידיו, במיוחד בלילה. גזיזת הציפורניים ושמירה על ניקיונן תפחית את הנזק שעלול להיגרם מגירוד. אם תחושת הגירוד היא מציקה או מרגיזה במיוחד ואינה נשלטת, אפשר לבקש מהרופא מרשם לתרופה אנטי-אלרגית (אנטיהיסטמין) להקלה.
• אמבטיה. אמבטיות קרירות יכולות לסייע בהקלה על הגירוד ולהסיח את דעת הילד ממנו בדרך נעימה. אפשר לפזר במי האמבטיה סודה לשתייה, קמח שיבולת שועל, או שיבולת שועל בטחינה דקה שמיועדת לשימוש באמבטיה כדי להעניק הקלה נוספת. רחיצה באמבטיה אינה גורמת להדבקה. לאחר האמבטיה יש לנגב את הגוף בטפיחות ולא לשפשף את העור במגבת.
• שימוש בתרחיץ קלמין. הטפחה עדינה של צמר גפן טבול בתרחיץ קלמין על גבי הגבשושיות האדומות יכולה להקל על הגירוד. אין להשתמש בתרחיץ על עור הפנים, ובמיוחד לא ליד העיניים.
• מנוחה במיטה ומזונות רכים. הקפדה על מנוחה טובה במיטה יכולה לסייע להילחם בכל זיהום. במקרים שבהם מתפתחות שלפוחיות בפה, רצוי לאכול מזונות רכים או טחונים. אכילה של מזונות חריפים, חומציים, קשים או פריכים (כמו מיץ תפוזים או בייגלה למשל), יכולה ליצור גירוי בשלפוחיות שבחלל הפה.
• הורדת חום. תרופות להורדת חום מסוג פאראצטמול או איבופרופן לא ירפאו את מחלת אבעבועות רוח, אך יסייעו בהורדת החום. 

אסור לתת לחולים באבעבועות רוח אספירין, מכיוון שמתן תרופה זו בעת המחלה עלול להוביל למצב חמור שנקרא מחלת ריי (מחלה נדירה שפוגעת בכבד ובמוח ומופיעה בעיקר בילדים בני 6-14 שנים). בנוסף, אין לטפל בחום גבוה מבלי להיוועץ ברופא.

מניעה

חיסון נגד נגיף אבעבועות רוח הוא הדרך הטובה ביותר למנוע את המחלה. מומחים מהמרכז למניעה ופיקוח על מחלות בארהב (CDC) מעריכים כי החיסון מספק הגנה מלאה מפני הנגיף ל- 90% בקירוב מהילדים שמקבלים אותו. גם אם החיסון אינו מספק הגנה מלאה, הוא מפחית באופן משמעותי את חומרת המחלה.
מתן חיסון מפני אבעבועות רוח מומלץ:

• ילדים קטנים. בישראל ניתן החיסון בשתי מנות. המנה הראשונה מאושרת לשימוש מגיל שנה ומעלה. לילדים עד גיל 12 יש לתת את המנה השנייה לפחות 3 חודשים אחרי המנה הראשונה. לילדים מגיל 13 ומעלה, יש לתת את המנה השנייה במרווח זמן של 4-8 שבועות אחרי המנה הראשונה. מאמצע שנת 2008 ניתן החיסון בגיל שנה בתחנות טיפת חלב. החל משנת הלימודים 2009 ניתן החיסון לתלמידי כיתה א במסגרת שירותי הבריאות לתלמיד. משרד הבריאות ממליץ להורים לילידי השנים 2002-2006 לחסן באופן פרטי את ילדיהם במנה אחת. מנה שנייה הם יקבלו בכיתה א. מומלץ לחסן בשתי מנות ילדים שהיו בכיתה א ומעלה בשנת הלימודים 2008.
• ילדים גדולים יותר שטרם חוסנו. ילדים בני 7-12 שנים שטרם קיבלו חיסון נגד אבעבועות רוח, צריכים לקבל את שתי מנות החיסון בהפרש של לפחות 3 חודשים זו מזו. ילדים מגיל 13 ומעלה שלא חוסנו, צריכים לקבל את שתי מנות החיסון בהפרש של 4-8 שבועות בין המנה הראשונה לשנייה.
• מבוגרים שטרם חוסנו ומעולם לא חלו באבעבועות רוח, ונמצאים בסיכון להידבקות במחלה. הכוונה היא לעובדי שירותי הבריאות, מורים, עובדי רווחה, מטיילים, חיילים, מבוגרים המתגוררים עם ילדים צעירים ונשים בגיל הפוריות. במקרים כאלה יש לקבל את שתי מנות החיסון בהפרש של 4-8 שבועות בין מנה למנה. בדיקת דם תוכל לאושש או לשלול אם חליתם באבעבועות רוח או חוסנתם מפניה בעבר.

מי שחלה בעבר באבעבועות רוח, אינו זקוק לחיסון. אדם שחלה באבעבועות רוח מחוסן בדרך כלל מפני נגיף זה לכל החיים. אפשר לחלות באבעבועות רוח פעמיים, אך מצב זה נדיר. 

החיסון אינו מאושר ל-:

• נשים הרות.
• אנשים בעלי מערכת חיסונית חלשה, כמו נשאי וחולי איידס, או מי שמקבל תרופות לדיכוי המערכת החיסונית.
• אנשים בעלי אלרגיה לגלטין או לחומר האנטיביוטי נאומיצין (neomycin).
  אם איננו בטוחים שעלינו לקבל את החיסון, יש היוועץ ברופא. אם מתוכנן הריון, יש להיוועץ ברופא כדי לוודא שלא נוצרת בעיה בין זמני מתן שתי מנות החיסון לבין מועד תחילת ההריון המתוכנן.  

האם החיסון בטוח ויעיל?
הורים רבים תוהים האם החיסון נגד אבעבועות רוח בטוח לשימוש. מאז צאת החיסון לשוק, מחקרים שבים ומאוששים את יעילותו ובטיחותו של החיסון. תופעות הלוואי של החיסון הן קלות בדרך כלל וכוללות אדמומיות, רגישות, נפיחות ולעיתים נדירות גבשושיות במקום שבו ניתנה הזריקה.

עדכון אחרון – 22/3/09