אבחון מחלת אלצהיימר

אלצהיימר

מחלת אלצהיימר היא הצורה השכיחה ביותר של שיטיון בקרב קשישים. שיטיון או סניליות בשפת העם פירושה הפרעה מוחית הפוגמת באופן רציני ביכולתו של האדם לבצע פעילויות שגרתיות. מחלת אלצהיימר כרוכה בפגיעה בחלקים במוח המפקחים על מחשבה, זיכרון ושפה. למרות שהחוקרים לומדים יותר ויותר על המחלה מדי יום, נכון לעכשיו, אין הם יודעים עדיין את הסיבות להופעת מחלת אלצהיימר, ולא מצאו לה מרפא. המחלה נקראת על שמו של רופא גרמני, דר אלואיס אלצהיימר, שבשנת 1906 הבחין, בניתוח לאחר המוות, בשינויים ברקמות המוח של אישה שנפטרה ממחלה נפשית בלתי מוכרת. דר אלצהיימר מצא מארגים בלתי תקינים (הנקראים כיום רבדים עמילואידים) וצרורות סבוכים של סיבים (הנקראים כיום סבכים עצביים צרורים). הימצאותם של סבכים ורבדים אלה במוח, נחשבת כיום לסימני מחלת אלצהיימר.
מדענים מצאו גם שינויים אחרים במוחם של חולי אלצהיימר, בדמות תאי עצבים מתים באזורים במוח שחיוניים לזיכרון ולתפקודים תפיסתיים אחרים, וקשרים משובשים בין תאי העצבים. כמו כן נמצאו רמות נמוכות של חומרים כימיים המשמשים להעברת מסרים בין תאי העצבים. מחסור בחומרים אלה הוא הפוגם, כנראה, בחשיבה ובזיכרון בעת מחלת אלצהיימר.

מהי שכיחות מחלת אלצהיימר?

החוקרים משערים ש- 1.5% מכלל האוכלוסייה בעולם לוקה במחלה. המחלה מתחילה, בדרך כלל, לאחר גיל 60 שנים והסיכון הולך ומתגבר ככל שמזדקנים. בעוד שנדיר למצוא את המחלה בקרב אנשים צעירים, כ- 5% מבני 65-74, ובערך כמחצית מבני 85 שנים ומעלה לוקים בה. מחלת אלצהיימר היא מחלה אטית שתחילתה בעיות זיכרון קלות וסופה נזק חמור לרקמות המוח. קצב התפתחות המחלה משתנה מחולה לחולה. חולה במחלת אלצהיימר חי, בממוצע, 8-10 שנים לאחר שאובחן כלוקה בה, אך ישנם מקרים שהמחלה עלולה להמשך 20 שנים. חשוב לציין כי מחלת אלצהיימר איננה חלק בלתי נפרד מתהליך ההזדקנות.

מהו שיטיון?

המונח שיטיון (סניליות) מתאר קבוצה של תסמינים שנגרמים עקב שינויים בתפקוד המוח. תסמיני שיטיון יכולים לכלול חזרה שוב ושוב על אותן שאלות, הליכה לאיבוד במקומות מוכרים, חוסר יכולת לבצע הנחיות, איבוד תחושת הזמן, איבוד היכולת להתמצא ולזכור אנשים מוכרים, התעלמות משמירת הביטחון האישי, שמירת ההיגיינה ואכילה מסודרת.
חלק מן הסיבות לשיטיון הוא הפיך וחלקן האחר אינו הפיך. תסמיני שיטיון הנגרמים על-ידי חום גבוה, התייבשות, מחסור בויטמינים, תזונה לקויה, תופעות לוואי של תרופות, בעיות 
בבלוטת המגן ופציעות ראש קלות, מתפוגגים עם חלוף הבעיה לאחר שטופלה. לעומתם תסמיני שיטיון הנגרמים ממחלת אלצהיימר או משיטיון וסקולארי (בעיות באספקת דם במוח) הינם בלתי הפיכים ואין דרך לרפאם.
לעתים תכופות סובלים קשישים מבעיות רגשיות שעלולות בשוגג להיחשב כשיטיון. 
עצבות, בדידות, פחדים וחששות, ושעמום שכיחים יותר בקרב קשישים שיצאו לגמלאות או שצריכים להסתגל לחיים שלאחר מותו של בן הזוג או חבר קרוב. בעיות רגשיות אלה יכולות לגרום לקשיש להיות מבולבל או שכחן, אך תמיכה של בני המשפחה, החברים ומומחים לבריאות הנפש יכולה להקל ולסייע לחזור לשגרת חיים תקינה.

מהי ירידה בזיכרון שקשורה בגיל?

הממסד הרפואי רואה בירידה בזיכרון ובשאר היכולות המנטליות עם הגיל, חלק מתהליך הזקנה ולכן אינו מגדיר זאת כמחלה. לעומת זאת, מחלת אלצהיימר ושיטיון (סניליות) הן מחלות מוגדרות. קיים דמיון רב בתסמינים הראשוניים של מחלות אלה לתסמינים של ירידה בזיכרון וביכולת המנטלית הקשורה לגיל, וכתוצאה מכך, נגרמות תכופות טעויות באבחון הבעיה. הירידה ביכולות, שקשורה לגיל, היא הדרגתית בדרך כלל, בניגוד לירידה פתאומית ביכולת שאופיינית למחלת אלצהיימר. בחלק מן המקרים הירידה ביכולת המנטלית מתבטאת בבעיות זיכרון בלבד, בעוד ששאר היכולות כגון: ריכוז, למידה וחשיבה, אינן נפגעות.
התסמינים הראשונים של ירידה בזיכרון וביכולות מנטליות אחרות עם ההתקדמות בגיל, הם קושי הולך וגובר לחבר בין פרצוף לשם, קושי לזכור היכן הונחו חפצים הנמצאים בשימוש שיגרתי, ובהמשך קשיים בריכוז ובלמידה ובעיות בזיכרון לטווח קצר (דברים שקרו או נאמרו רק לפני פרק זמן קצר). במקרים חמורים, המוגדרים כבר כשיטיון (סניליות), ישנו איבוד קשר עם המציאות ושקיעה לפרטי פרטים מהעבר הרחוק.
אין כיום טיפול תרופתי תיקני לירידה בזיכרון הקשורה בגיל. יש מספר תרופות שאמורות לשפר את יכולת שכלית (קוגניטיבית) ואת הזיכרון במצב של שיטיון (סניליות), אך יעילותן טעונה עדיין בדיקה. מומחים לבעיות בזיכרון ממליצים על תרגול המוח במטלות שונות בהנחה שהתרגול יצור דפוסי הזכרות בפרטים נשכחים ויביא לפיתוח תבניות לשמירה על רעננות הזיכרון. יש הממליצים על משחקי קלפים ועיסוק בטריוויה כאמצעי לחידוד הזיכרון.
במחקר ראשוני נמצא קשר בין תזונה ים-תיכונית (עשירה באומגה 3) לבין הגנה מפני ירידה בזיכרון עם הגיל. פעילות גופנית מתונה וסדירה בקבוצות נמצאה כמשפרת באופן משמעותי את היכולות המנטליות. לאנשים פעילים יש יכולת תגובה מהירה יותר, קל להם יותר להתרכז ולחשוב וזיכרונם נפגע פחות.
במחקרים רבים נמצא שהשלמה תזונתית של פוספטידיל-סרין הביאה לשיפור ניכר ביכולת המנטלית ובזיכרון. פוספטידיל-סרין הוא חומר המצוי במוח שתפקידו לאפשר מעבר תקין של המסר העצבי.

מה גורם למחלת אלצהיימר?

מדענים אינם מבינים עדיין באופן מלא מה גורם למחלת אלצהיימר. סביר להניח שאין סיבה אחת למחלה, אלא מספר גורמים המשפיעים באופן שונה על כל אדם. גיל הוא גורם הסיכון הידוע החשוב ביותר למחלת אלצהיימר. מספרם של הלוקים במחלה מכפיל את עצמו מדי 5 שנים לאחר גיל 65.
עבר משפחתי הוא גורם סיכון נוסף. מדענים מאמינים שלגורמי תורשה יש חלק בהרבה מקרים של מחלת אלצהיימר. כמו בסוג נדיר של המחלה, שנקרא מחלת אלצהיימר משפחתית מוקדמת, שמופיע בין גיל 30 ל- 60 שנים, והוא מחלה מולדת (מחלה שעברה בתורשה). הסוג השכיח יותר של המחלה נקרא מחלת אלצהיימר מאוחרת. הוא מתחולל מאוחר יותר במהלך החיים, ואין לו תבנית תורשתית מובהקת ברוב המקרים.
גורם הסיכון הגנטי היחיד שזוהה עד היום למחלת אלצהיימר מאוחרת הוא גן הגורם ליצור מוטציה של חלבון הנקרא אפו-ליפו-פרוטאין E (ApoE). חלבון זה מצוי אצל כולנו ומסייע בניוד הכולסטרול בזרם הדם. רק ל- 15% מבני האדם יש את הצורה המסוימת של החלבון המגבירה את הסיכון למחלת אלצהיימר. סביר להניח כי גם גנים אחרים עלולים להגביר את הסיכון, אך הם טרם נתגלו.
מדענים חייבים עדיין לחקור לעומק את הסיבות למחלת אלצהיימר. בנוסף למחקר הגנטי והמחקר של ApoE בוחנים החוקרים את חלקן של ההשכלה, התזונה והסביבה בהתפתחותה של המחלה.
מדענים מצאו הוכחה מעניינת שכמה מגורמי הסיכון למחלות לב ולשבץ, כמו יתר לחץ דם, רמות גבוהות של כולסטרול ורמות נמוכות של חומצה פולית, עלולים אף הם להגביר את הסיכון למחלת אלצהיימר. ישנם ממצאים המצביעים על פעילויות גופניות, נפשיות וחברתיות כגורמים המעניקים הגנה מסוימת מפני המחלה.

מהם תסמיני מחלת אלצהיימר?

מחלת אלצהיימר מתפתחת באטיות. בתחילה, התסמין הראשון יכול להיות שכחנות קלה, אשר, לעתים תכופות, נראית בשוגג כירידה בזיכרון הקשורה לגיל. חשוב לזכור שלרוב רובם של הסובלים משכחנות קלה אין מחלת אלצהיימר.
בשלב המוקדם של מחלת אלצהיימר, עלולים החולים להתקשות בהזכרות באירועים שזה עתה קרו, בפעילויות, או בשמות של אנשים מוכרים או של חפצים מוכרים. הם עלולים שלא להיות מסוגלים לפתור בעיות מתמטיות פשוטות. קשיים כאלה מטרידים, אך בדרך כלל אינם רציניים דיים כדי לגרום לאותות אזהרה.
כאשר המחלה מתקדמת, התסמינים קלים יותר להבחנה והופכים לרציניים מספיק כדי לגרום לחולים באלצהיימר או לבני משפחתם לסור ולחפש סיוע רפואי.
השכחנות מתחילה לשבש את שגרת החיים. אנשים הנמצאים בשלבים האמצעיים של מחלת אלצהיימר עלולים לשכוח איך לבצע מטלות פשוטות כמו צחצוח שינים או סירוק שיער. מחשבתם אינה בהירה. הם עלולים להיכשל בזיהוי אנשים ומקומות מוכרים. בעיות של דיבור, הבנה, קריאה או כתיבה מתחילות להתעורר. מאוחר יותר, הופכים אנשים שלקו במחלת אלצהיימר לחרדתיים או לתוקפנים, ולעתים נעלמים לפתע מביתם. במצב זה זקוקים החולים להשגחה ולטיפול מלאים.

מהם שבעת אותות האזהרה של מחלת אלצהיימר?

מטרת רשימה זו היא להביא למודעות את סימני האזהרה הראשונים שעלולים להצביע על התפתחות מחלת אלצהיימר. אותות אזהרה אלה אינם מצביעים בהכרח על קיומה של המחלה, אך הופעת חלקם או רובם מחייבת בדיקה מקצועית כדי להפריך או לאשש את החשש למחלת אלצהיימר. אותות האזהרה הם:

  1. חזרה שוב ושוב על אותה שאלה.
  2. חזרה שוב ושוב ומילה במילה על אותו סיפור.
  3. שכחה איך לבצע פעילויות שנעשו קודם לכן בקלות ובאופן שגרתי, כגון: בישול, תיקונים, משחק קלפים וכדומה.
  4. אובדן היכולת לשלם חשבונות או לרשום המחאה.
  5. הליכה לאיבוד בסביבה מוכרת, או הנחת חפצי הבית שלא במקומם.
  6. התעלמות מהצורך להתרחץ או לבישת אותם הבגדים שוב ושוב, תוך התעקשות שכבר התרחצו או שהבגדים עדיין נקיים.
  7. הסתמכות על אדם אחר, כמו בן הזוג למשל, בקבלת החלטות או במענה לשאלות שקודם לכן נעשו באופן עצמי.

מהם שלבי מחלת אלצהיימר והתסמינים הנלווים להם?

מחלת אלצהיימר היא מחלה המתפתחת לאיטה ומקובל לחלק אותה לשלושה שלבים בהתאם לחומרת התסמינים – שלב קל, שלב מתון ושלב חמור.
בשלב הקל עלולים להופיע התסמינים הבאים: אובדן שמחת חיים, אובדן זיכרון לטווח קצר שאינו פוגם ביכולת השיחה, שיפוט שגוי בקשר לכסף, קושי בלימוד וביצירת זיכרונות חדשים, קושי במציאת מילים ושימוש בתחליפים בעלי צליל או מובן דומה להן, הימנעות משיחה כדי שלא לשגות, התקצרות משכי תשומת לב ממוקדת והתמדה בביצוע פעולות, הליכה לאיבוד במקומות מוכרים, התנגדות לשינויים ולחידושים, בעיות בארגון חשיבה לוגית, חזרה שוב ושוב על אותה שאלה, איבוד עניין רגזנות וחוסר רגישות לאחרים, אי קבלת החלטות, אטיות בביצוע מטלות שגרתיות, שכחה לאכול או אכילת סוג אחד בלבד של מזון או אכילה ללא הרף, הנחת חפצים במקומות מסתור או במקומות מוזרים שאינם הולמים, בדיקה כפייתית וחיפוש אחר דברים חסרי ערך.
בשלב המתון עלולים להופיע התסמינים הבאים: שינויים בהתנהגות ובעיקר בהקפדה על הופעה, היגיינה ושינה, בלבול בזהותם של אנשים קרובים, שיפוט לקוי שיוצר בעיות בנושאי בטיחות בבית ומחוצה לו, קושי בזיהוי אנשים מוכרים ונטילת חפצים ששייכים לאחרים, חזרה שוב ושוב ומילה במילה על אותם סיפורים, חוסר מנוחה וחזרה שוב ושוב על אותן תנועות, חוסר יכולת לארגן מחשבות או לעקוב אחר הסברים, קושי בהשלמת משימות כתובות, המצאת סיפורים להשלמת חללים בזיכרון, חוסר יכולת לספק תשובה נכונה לבקשה כתובה, האשמת הסובבים תוך איומים וקללות והתנהגות שאינה הולמת, איבוד נימוסים והליכות, ראיה, שמיעה, הרחה וטעימה של דברים שאינם קיימים, האשמות שווא של בני המשפחה בגנבה או בחוסר נאמנות, נמנמנות תכופה או יקיצה בלילה באמונה שיש ללכת לעבודה, קושי בישיבה על אסלת בית שימוש או על כיסא, הזדקקות לעזרה במציאת השירותים, ברחיצה ובהתלבשות, מחשבה שהדמות במראה עוקבת אחריו, התנהגות מינית בלתי הולמת במקומות ציבוריים ואי שמירה על פרטיות.
בשלב החמור עלולים להופיע התסמינים הבאים: חוסר זיהוי עצמי או של המשפחה הקרובה, דיבור חסר פשר או דיבור שקשה להבינו, סירוב לאכול או לבלוע, בכי ממושך וליטוף של כל דבר, אובדן שליטה על היציאות, ירידה במשקל ועור שנבקע בקלות, שכחה איך ללכת וחוסר יציבות בעמידה, התקפים, זיהומים תכופים ונפילות, אנחות בקול רם וצרחות, שינה מרובה.

איך מאבחנים מחלת אלצהיימר?

אבחון מוקדם ומדויק, עד כמה שאפשר, של מחלת אלצהיימר מסייע לחולים ולבני משפחתם לתכנן את העתיד. הוא מעניק להם זמן לשוחח על הטיפול העתידי כשהחולה עדיין יכול לקחת חלק בקבלת ההחלטות. אבחון מוקדם ייתן גם את הסיכוי הטוב ביותר לטפל בתסמיני המחלה.
נכון להיום, הדרך היחידה לאבחן באופן ודאי ומוחלט מחלת אלצהיימר היא למצוא האם קיימים סבכים ורבדים עמילואידים ברקמת המוח. הדרך היחידה כיום לבחון את רקמות המוח היא בניתוח שלאחר המוות. לכן האבחון האפשרי המרבי הוא בגדר אפשרות או סבירות גבוהה למחלת אלצהיימר כאשר החולה עדיין חי.
מומחים באבחון המחלה יכולים להגיע לדיוק של עד 90% באבחון. הכלים העומדים לרשות הרופא לשם השגת אבחון בסבירות גבוהה הם:

  • שאלות בקשר לבריאותו הכללית של הנבדק, עברו הרפואי ויכולתו לבצע מטלות שגרתיות.
  • מבחני זיכרון, פתרון בעיות, תשומת לב, ספירה ושפה.
  • בדיקות רפואיות כגון: בדיקות דם, שתן, נוזלי עמוד השדרה.
  • הדמיות ממוחשבות של המוח.

לעתים, תוצאות בדיקות מקיפות שכאלה עשויות לסייע לרופא במציאת סיבות אחרות לתסמיניו של הנבדק. לדוגמה: בעיות בבלוטת המגן, תופעות לוואי של טיפול תרופתי, דיכאון, גידולים במוח, מחלות כלי דם במוח הגורמות לתסמינים דמויי מחלת אלצהיימר. בחלק מבעיות אלה ניתן לטפל בהצלחה.

איך מטפלים במחלת אלצהיימר?

מחלת אלצהיימר היא מחלה המתפתחת לאיטה, תחילתה בבעיות זיכרון קלות וסופה בנזק חמור למוח. האופן בו מתנהלת המחלה וכמה מהר מתחוללים השינויים הוא אינדיבידואלי ומשתנה מחולה לחולה. בממוצע, חולי אלצהיימר חיים כ- 8-10 שנים לאחר שאובחנו כלוקים בה, אך יש גם חולים החיים עם המחלה כ- 20 שנים.
אין אף תרופה או טיפול שעוצרים את המחלה. למרות זאת, בקרב חולים מסוימים, בשלבים המוקדמים והאמצעיים של המחלה, תרופות מסוג טקרין, דונפזיל, ריבסטיגמין או גלנטמין עשויות לסייע במניעת החמרתם של התסמינים למשך זמן מוגבל.
תרופה אחרת מסוג ממנטין אושרה לטיפול במחלת אלצהיימר מתונה עד חמורה, למרות שיש לה השפעה מוגבלת. תרופות אחרות עשויות לסייע בתסמינים התנהגותיים נלווים של המחלה, כגון: נדודי שינה, עצבנות, בלבול, חרדה ודיכאון. טיפול בתסמינים אלה מקל, לעתים, על החולים ומאפשר השגחה וטיפול נוחים יותר.

תחומי מחקר חדשים במחלת אלצהיימר

מחקרים קליניים רבים נערכים בכדי ללמוד האם תרופות וטיפולים שנראו מבטיחים בתצפיות ובמחקרים בחיות מעבדה יהיו בטוחים ויעילים בקרב בני אדם.
מדענים שוקדים על שיכלול שיטות הדמיה ממוחשבת בכדי לאתר נזקים במוח לפני הופעת תסמיני אלצהיימר. שיכלול שיטות ההדמיה אמור לסייע בהחשת מחקרים קליניים ובמציאת דרכים חדשות לקביעת יעילותן של תרופות.
במקביל נערכים מחקרים גנטיים בכדי ללמוד יותר על גנים גורמי סיכון למחלה. בנוסף מתמקדים החוקרים בסוג של בעיית זיכרון הנקראת שיבוש תפיסתי קל (MCI) הנבדל ממחלת אלצהיימר ומירידה בזיכרון הקשורה לגיל. אנשים הלוקים בהפרעה זו סובלים אמנם מבעיות זיכרון שהולכות ומחריפות, אך אינם סובלים מבעיות כמו בלבול, בעיות ריכוז וקושי עם השפה. במחקר, שנערך כעת עם לוקים בשיבוש תפיסתי קל, נמצא (כתוצאת ביניים) שנטילת תרופה מסוג דונפזיל הפחיתה את הסיכון שההפרעה תתפתח למחלת אלצהיימר.
ישנן הוכחות לכך שדלקת במוח מגבירה את נזקי מחלת אלצהיימר. במחקרים שנערכים עכשיו נבדקות תרופות אנטי דלקתיות שעשויות להשפיע על מניעת המחלה או לעכב את התקדמותה. במחקרים אחרים נבדקת השפעת מתן אנטיאוקסידנטים על חולים שלקו במחלת אלצהיימר קלה עד מתונה. האנטיאוקסידנטים שנבדקים הם: ויטמין E, ויטמין C, חומצה אלפא ליפואית וקו-אנזים Q10. גם השפעתו של צמח המרפא גינקו-בילובה נבדקת על עיכוב בירידה תפיסתית או במניעת שיטיון בקרב קשישים.

התקדמות בהבנת מחלת אלצהיימר
המדענים עברו כברת דרך ארוכה בהבנתם את מחלת אלצהיימר. הממצאים שנאספו במרוצת שנות מחקר רבות מתחילים להבהיר את ההבדלים בין ירידה נורמלית בזיכרון הקשורה בגיל ובין שיבוש תפיסתי קל (MCI) ומחלת אלצהיימר. החוקרים התקדמו באופן מרשים ביכולתם להגדיר את השינויים המתחוללים במוח בעת המחלה, דבר שיאפשר להם להצביע ביתר דיוק על כיווני פיתוח חדשים לתרופות.

עדכון אחרון – 14/7/10