תיאוריה חדשה לדיסלקציה

מוחו של הלוקה בדיסלקציה מתקשה בקריאה משום שאפילו הסחת דעת קלה מסיטה אותו מן המסלול, כך עולה ממחקרים חדשים.מחקרים אלה סותרים את תיאוריה בת 30 שנים הטוענת כי דיסלקציה נגרמת בגלל מחסור עצבי הפוגם ביכולת עיבוד הצלילים המהירים של השפה, וגורסים כי לילדים הלוקים בדיסלקציה יש מסננים פגומים למיון מידע שאינו רלבנטי. כתוצאה מכך, הם מתקשים ליצור תבניות מנטליות מוצקות לזיהוי אותיות ולזיהוי צלילי מילים.ילדים אלה יכולים לשאוב תועלת מאימונים אינטנסיביים בתנאי רעש שיחזקו את התבניות המנטליות שלהם, כך טוען החוקר הראשי, דר זונג לין לו מאוניברסיטת דרום קליפורניה.במחקר, שהתפרסם בכתב העת למדעי הפסיכולוגיה, נטען שילדים הלוקים בדיסלקציה אינם סובלים רק מקושי לתרגם במוחם מראות למושגים מופשטים, אלא שיש להם גם קושי במיון הצלילים ההכרחיים היוצרים את השפה. קשה להם לתרגם באופן אוטומטי את אותיות הכתב לצלילי השפה כאשר יכולתם למיין את המידע הצלילי פגומה. נמצא כי תרגול של ילדים אלה בתנאי רעש גורם להם לפתח יכולת למיין טוב יותר את האותיות ואת צלילי האותיות ובכך להקל על הקושי בקריאה. סביבה רועשת מחייבת תשומת לב מרובה יותר שמקלה על הלימוד, משפרת את הריכוז ויוצרת, בסופו של תהליך, תבניות מנטליות מוצקות המאפשרות זיהוי אוטומטי של הקשר בין האותיות לבין אופן הגייתן בצורת מילים ומשפטים.