מהי המטרה של בדיקת שתן כימיה?
המטרה של בדיקת שתן (היבט כימי) היא לבחון את רמת החומציות של השתן ואת רמותיהם של החומרים הבאים: חלבון, סוכר, קטונים, אריתרוציטים (תאי דם אדומים), לויקוציטים, ניטריט, בילירובין ויורוביליגונן.
מתי יש לבצע בדיקת שתן כימיה?
בדיקת שתן – הבחינה הכימית היא חלק מבדיקות תקופתיות שמומלץ, לאנשים בריאים, לבצען אחת לשנה. מקובל לבצע בדיקה זו גם כאשר קיימים תסמינים לדלקות בדרכי השתן, כגון: כאבי בטן, כאבי גב, השתנה תכופה ומכאיבה, דם בשתן ועוד. הבדיקה משמשת אף כאמצעי מעקב אחר יעילות טיפול בדרכי השתן.
מהי משמעות התוצאות של בדיקת שתן כימיה?
חומציות השתן (pH). הכליות, בהן נוצר השתן, הן בעלות תפקיד מפתח בשמירת המאזן בין בסיס לבין חומצה בגוף. לכן כל מצב המביא ליצור חומצות או בסיסים בגוף ואכילת מזון חומצי או בסיסי, משפיעים באופן ישיר על חומציות השתן. הטווח התקין של חומציות השתן הוא בין 5 (חומציות קלה) לבין 8 (בסיסיות קלה).
חלבון. במצב תקין, אין נוכחות מובחנת של חלבון (בעיקר אלבומין) בשתן. כאשר רמות החלבון בשתן מוגברות זה עלול להיות סימן מוקדם למחלת כליות. מצבים נוספים שעלולים לגרום לרמות מוגברות של חלבון בשתן הם: הפרעות שבהן עולות רמות החלבון בדם, מצבים בהם נהרסים תאי דם אדומים, דלקת, ממאירות או פציעה בדרכי השתן, הפרשות מן הנרתיק המגיעות לשתן.
סוכר. בדרך כלל אין בשתן סוכר. נוכחות של סוכר בשתן עלולה להצביע על רמות גבוהות של סוכר בדם (למשל: חולי סוכרת שאינם מטופלים כיאות באינסולין), ובעיית כליות בה היכולת לספוג סוכר (גלוקוזה) נחלשת או נעלמת. בעת הפרעות הורמונליות, מחלת כבד, טיפול תרופתי והריון עלול להופיע סוכר בשתן. במקרים אלה יש צורך בבדיקות נוספות לאבחון הסיבה המדויקת.
קטונים. קטונים הם תוצר ביניים של תהליך פירוק השומנים. הגוף מפרק שומנים כאשר אין לו מספיק פחמימות (במקרים של רעב או דיאטה עתירת חלבונים), או במקרים בהם יש מספיק פחמימות, אך הגוף אינו מסוגל לנצלן כיאות (בעת סוכרת, למשל). במקרים כאלה מפרק הגוף שומנים (במקום פחמימות) כדי למלא את צרכי האנרגיה הנדרשת לתפקודו התקין. נוכחות של קטונים בשתן עלולה להיות אות מוקדם למחסור באינסולין אצל חולי סוכרת. תרגול גופני מוגזם, חשיפה לקור ואובדן של פחמימות (כתוצאה מהקאות תכופות, למשל) יגבירו את פירוק השומנים שיגרום לעליית רמות הקטונים בשתן.
אריתרוציטים. בבדיקה זו בוחנים נוכחות של המוגלובין (שמקורו מתאי דם אדומים) בשתן. במצב תקין יש נוכחות זעומה של תאי דם אדומים בשתן, ולכן התוצאה התקינה היא שלילית. כאשר נוכחותם של תאים אלה עולה, תוצאת הבדיקה היא חיובית. אפילו עליה קלה בכמות האריתרוציטים בשתן עלולה להיות משמעותית. מספר רב של מחלות כליה ומחלות דרכי השתן, וכמו כן זעזוע נפשי (טראומה), טיפול תרופתי, עישון ותרגול גופני מוגזם, עלולים לגרום להופעת אריתרוציטים בשתן. תוצאות הבדיקה אינן מצביעות על חומרת הבעיה או על מקורם של תאי הדם האדומים בשתן, אלא מחייבות בדיקות נוספות לשם השגת אבחון מדויק יותר.
לויקוציטים. בבדיקה זו בוחנים את נוכחותו של האנזים לויקוציט אסטרז בשתן. אנזים זה, המצוי ברוב תאי הדם הלבנים, הוא בעל נוכחות זעומה בשתן, ולכן התוצאה התקינה היא שלילית. נוכחות מוגברת של אנזים זה בשתן פירושה שבמקום כלשהו בדרכי השתן או בכליות מתחוללת דלקת. הסיבה השכיחה להופעת לויקוציטים בשתן היא זיהום של חיידקים בדרכי השתן, כמו בשלפוחית השתן למשל.
ניטריט. בעזרת בדיקה זו ניתן לזהות זיהומים רבים בדרכי השתן. חלק מהחיידקים, מחוללי הזיהומים, הופכים את הניטרט בגוף לניטריט, לכן נוכחותו בשתן מצביעה על קיומו של זיהום. לעיתים עלול להופיע זיהום בדרכי השתן, גם כאשר תוצאת הבדיקה של ניטריט היא שלילית. מצב זה אפשרי משום שלא כל החיידקים שמחוללים זיהום הופכים ניטרט לניטריט. דרכי השתן, במצב תקין, הינם מעוקרים (נטולי חיידקים ושאר מחוללי זיהום) ולכן, במצב זה, תוצאת בדיקת ניטריט היא שלילית.
בילירובין. אצל נבדקים בריאים אין נוכחות של בילירובין בשתן. בילירובין הוא צבען הנוצר בכבד כתוצאה מפירוק ההמוגלובין מתאי דם אדומים שסיימו את תפקידם. במצב תקין, הבילירובין מופרש דרך המעי ומעניק לצואה את צבעה הכהה. במספר מחלות כבד, כגון: אבנים בכיס המרה או דלקת כבד נגיפית, דולף הבילירובין חזרה לזרם הדם ומופרש דרך השתן. נוכחות של בילירובין בשתן היא אות מוקדם למחלת כבד ועלולה להתחולל לפני הופעתם של תסמיני מחלה מובהקים.
יורובילינוגן. חומר זה, הנוצר מבילירובין במעי, נמצא, במצב תקין, בריכוזים נמוכים בשתן. ריכוזים גבוהים שלו מסייעים בזיהוי מחלת כבד ובזיהוי הפרעות הקשורות בהרס מוגבר של תאי דם אדומים. כאשר רמות היורובילינוגן בשתן גבוהות גובר החשש למחלות כבד, כגון: שחמת או דלקת כבד נגיפית. כאשר אין נוכחות של יורובילינוגן בשתן או שרמותיו נמוכות, יש חשש לחסימת בדרכי המרה.
