שינה וזיכרון

נשירת שיער

מחלות ומצבים בריאותיים שונים, וכמו כן טיפוח שיער באמצעי שגויים, עלולים לגרום לנשירת שיער מוגברת. קצב נשירה של 50 עד 100 שערות ביום הוא נורמלי ומהווה חלק מתהליך התחלפות השיער הישן בשיער חדש. כאשר בעת סרוק השיער מבחינים בכמויות גדולות יותר של שיער הנותרות על המסרק או המברשת, או שהשיער הופך לדק יותר ונושר מעצמו רצוי להיוועץ ברופא עור כדי לאבחן את מקור הבעיה ולמצוא לה את הפתרון המתאים.

סיבות וגורמים לנשירת שיער

הסיבה הנפוצה ביותר לנשירת שיער מוגברת היא התקרחות תורשתית. סיבות נוספות לנשירת שיער, שחלקן גורם לנשירת שיער זמנית בלבד, הן:
טיפולים במחלת הסרטן, כגון הקרנות או תרופות כימותרפיות. מצב הנקרא אלופסיה ארטה, סוג של נשירת שיער שעלול להופיע בכל גיל ומתאפיין בטלאים בקרקפת בהם בלבד מופיעה הנשירה. שימוש מוגזם או שגוי בתכשירי שיער, החלקות שיער, חפיפת שיער תכופה מדי או סרוק מוגזם. בעיות בבלוטת המגן, לאחר לידה, ניתוח רציני, חום גבוה או זיהום חמור, ולפעמים בעקבות שפעת. מחסור בחלבון בתזונה או הפרעות אכילה כגון אנורקסיה או בולימיה. תרופות מרשם מסוימות (כגון: מדללי דם, תרופות לארטריטיס, תרופות לדיכאון, למחלת גאוט, בעיות לב ויתר לחץ דם, ועוד),שימוש בגלולות למניעת הריון. חוסר איזון הורמונלי (בעיקר אצל נשים), זיהום פטרייתי (בעיקר אצל ילדים). מצבנו הנפשי משפיע אף הוא על השיער. במחקרים נמצא שיש קשר בין הפרעות רגשיות, כגון: דיכאון וחרדה, לבין נשירת שיער מוגברת. גם המצאות במצבי עקה (Stress) עלולה לגרום לנשירה מוגברת של שיער. ירידה בהערכה עצמית, מופנמות קיצונית, תחושת דחייה ותחושת לחץ במגע עם ציבור עלולים להגביר את נשירת השיער.

תסמינים (סימפטומים) של נשירת שיער

ניתן, באופן גס, לחלק את נשירת השיער לארבעה סוגים שונים לפי הסיבה הגורמת לנשירת השיער:

  1. נשירה הנגרמת כתוצאה מהתקרחות תורשתית – אלופסיה אנדרוגנטית.
  2. נשירה הנגרמת מחוסרים תזונתיים.
  3. נשירה הנגרמת מבעיות שונות בעור הקרקפת.
  4. נשירה הנגרמת מטיפוח שגוי של השיער.

התסמין הראשון בו נבחין הוא התרבות כמות השיער שנותר על המסרק או בקרקעית האמבטיה. זהו תסמין כללי האופייני לכל סוגי נשירת השיער. לעיתים יופיעו טלאים קטנים בעור הקרקפת שרק מהם נושר השיער. בטלאים אלה עלולים להופיע אדמומית, גירוי ושמנוניות מוגברת. לעיתים נבחין כי השיער מאבד ברק, נעשה דק יותר ונוטה להישבר בקלות. בנשירת שיער תורשתית האופיינית לגברים, קו השיער המצחי נמצא בנסיגה, לעיתים מהירה ביותר, בעוד שהשיער ברקות ובעורף אינו נושר. בנשירת שיער תורשתית האופיינית לנשים, הדלדלות השיער היא בדרך כלל במרכז הקרקפת. 

טיפול בנשירת שיער

בנשירת שיער תורשתית מקובל לטפל בדרכים הבאות:

  • טיפול תרופתי חיצוני על-ידי מריחה ועיסוי עור הקרקפת בנוזל המכיל מינוקסידיל. טיפול מסוג זה מיועד לנשים ולגברים כאחד וב- 30% מן המקרים מועיל ברמות שונות בעיכוב המשך הנשירה ובצמיחה של פלומות שיער חדש.
  • טיפול תרופתי בכדורים המכילים פינאסטריד – לגברים בלבד. ב- 40% מן המקרים, לאחר טיפול ממושך של חודשים רבים, נצפית הטבה בצמיחת פלומות של שיער חדש ובהאטת הנשירה.
  • טיפול תרופתי חיצוני או פנימי על בסיס אסטרוגן ניתן לעיתים לנשים הסובלות מנשירת שיער תורשתית.
  • השתלת שיער. זהו ניתוח דרמטולוגי בו מביאים ושותלים קווצות שיער מאזורים שעירים בקרקפת (בעיקר מן העורף) באזורי הקרקפת הקרחים או דלילי השיער.
  • שזירת שיער. זהו תהליך טכני בו קושרים קווצות שיער הנמצאות בסביבת האזורים הקרחים בקרקפת זו לזו ויוצרים מראית עין של קרקפת עמוסה בשיער. רמת מיומנותו של מבצע השזירה קובעת את איכות מראית העין.
  • פאה נוכרית. יצירת פאה נוכרית, חלקית או מלאה, בעלת גוון ומרקם זהים למעט השיער שנותר (בדרך כלל בעורף) ובעלת מראה טבעי עשויה להסוות היטב ברוב המקרים את הקרחת. 

שינויים מומלצים בתזונה

חלק נכבד מנשירה זמנית מוגברת של שיער נגרם בגלל חוסרים תזונתיים. ההנחה המקובלת, על רוב המטפלים בנשירת שיער, היא שבעת מחסור ברכיבי תזונה (חלבונים, ויטמינים ומינרלים) האברים הראשונים שנפגעים הם העור, הציפורניים והשיער. חזרה לתזונה עשירה ומגוונת ושימוש מושכל בהשלמות תזונתיות עשויים, ברוב המקרים, לעצור את נשירת השיער הזמנית, ולהשיב לשיער את הברק והחוזק. דיאטות הרזיה חריפות בעוצמתן וחזרה עליהן גורמות לנשירה מוגברת של שיער. במחקרים נמצא שצריכה מוגברת של שומן מן החי מגבירה את רמות ה-DHT – נגזרת פעילה של הורמון הטסטוסטרון. נגזרת זו מצטברת, בין השאר, בזקיקי השיער וגורמת להתנוונותם.

שינויים מומלצים באורח חיים

חשיפה בלתי מבוקרת לקרני השמש, טיפולים כימיים מרובים בשיער, רחיצה במי ברכה עתירי כלור וברום, סרוק שיער מוגזם וכפייתי ורחיצה תכופה מדי של השיער בשמפו חריף, גורמים לנזקים בעור הקרקפת, מחלישים את זקיקי השיער וגורמים לנשירת שיער מוגברת. חשיפה מבוקרת לגורמי סיכון אלה לנשירה מוגברת של שיער תצמצם באופן ניכר את הקף הבעיה.

טיפולי רפואה משלימה בנשירת שיער

אחד המאפיינים הבולטים של התקרחות תורשתית היא פעילות יתר של הנגזרת הפעילה (DHT) של הורמון המין הגברי – הטסטוסטרון. התרופה היחידה הקיימת בשוק לטיפול בהתקרחות תורשתית של גברים – פינאסטריד, מעכבת את פעילות היתר של ה- DHT על ידי חסימת פעילות האנזים המשפעל אותו. חסימת פעילות האנזים מצמצמת את התקפת ה- DHT על זקיקי השיער (דבר הגורם להתנוונותם) ומצמצת גם את השפעתו על בלוטת הערמונית (דבר הגורם להתעבותה ולקשיים בדרכי השתן). צמח המרפא דקל ננסי, אף הוא בעל יכולת מוכחת בעיכוב פעילותו של האנזים ולכן מקובל להשתמש בו הן במקרים של בלוטת ערמונית מוגדלת והן במקרים של התקרחות גברית.
צמח המרפא פיגאום אפריקנום מסייע אף הוא, בדומה לדקל הננסי, בבעיות של בלוטת ערמונית מוגדלת ובהתקרחות גברית. החוקרים משערים שתרומתו לשיפור שני מצבי בריאות אלה מקורה בתכונתו האנטי דלקתית של צמח מרפא זה.
צמח הסירפד מקובל ברפואה הגרמנית כטיפול בבעיות של בלוטת ערמונית מוגדלת. מקובל ברוקחות הגרמנית הטבעית לשלבו עם דקל ננסי ופיגאום אפריקנום. ישנה סבירות גבוהה שמה שמועיל בבעיות בבלוטת הערמונית יועיל גם במקרים של התקרחות גברית. על סמך אותה לוגיקה טיפולית, יש הממליצים על תמצית זרעי דלעת ועל ליקופן (אנטיאוקסידנט שמקורו מעגבניות) כטיפול משלים להתקרחות גברית.

סיכום

נשירת שיער מוגברת היא אינה מחלה, אך במקרים מסוימים מצביעה על בעיות בריאות שיש הכרח להתמודד עימן. אם באופן עיקבי, כמות השיער הנותרת על המסרק, לאחר סרוק השיער, או בקרקעית האמבטיה, לאחר הרחצה, גדולה מ- 50 עד 100 שערות, אנו סובלים מנשירת שיער מוגברת שרצוי לברר את סיבתה אצל דרמטולוג. 
כ- 95% ממקרי הנשירה המוגברת של שיער הקרקפת מקורם בסיבות גנטיות כנראה והם נקראים אלופסיה אנדרוגנטית (נשירת שיער שבה מסיבות גנטיות הפעילות ההורמונלית פוגעת בזקיקי השיער, גורמת להתנוונותם, לפגיעה במראה השיער ועמידותו, ובסופו של תהליך מביאה להתקרחות חלקית או מלאה). 
השיער עלול לנשור באופן מוגבר גם כתוצאה מחוסרים תזונתיים חריפים שעלולים להיגרם מהפרעות אכילה כגון: אנורקסיה ובולימיה, או מדיאטות הרזיה חמורות. גם טיפוח שגוי של השיער וחשיפה מופרזת לקרני השמש עלולים להחמיר את הבעיה. נשירה מוגברת של שיער כתוצאה מחוסרים תזונתיים או טיפוח לקוי היא ברוב המקרים זמנית ושיפור התזונה תוך שימוש מושכל בהשלמות תזונתיות עשוי לפתור את הבעיה. 
בהתקרחות תורשתית מקובל לטפל בתרופה המעכבת פעילות יתר של נגזרת הטסטוסטרון. ההצלחה בטיפול זה היא חלקית (40%) ודורשת הרבה סבלנות ואמונה (רואים תוצאות אחרי כמה חודשים). צמח המרפא דקל ננסי הוא בעל פעילות דומה לתרופה ולכן לאלה המעדיפים פתרון טבעי עם פחות תופעות לוואי, כדאי לנסות, אך גם כאן דרושה סבלנות רבה ואמונה. 
פתרונות אחרים לקרחת הם השתלת שיער מהחלקים השעירים שבקרקפת (בעיקר העורף) באזורים נטולי השיער, שזירת שיער מן האזורים השעירים מעבר לאזורים הקרחים כך שהקרחת תוסווה, או פאה נוכרית עשויה היטב.

עדכון אחרון – 26/7/2010

 

 

אולי יעניין אותך...

בעיות עור נפוצות

בעיות עור נפוצות – חלק שני

העור שלנו הוא האיבר הגדול ביותר בגופנו. העור מספק לנו הגנה מפני מפגעים חיצוניים רבים …