מהי ביופסיה? ולשם מה נוטלים אותה?

ביופסיה היא הליך רפואי שכרוך בנטילת דגימה קטנה של רקמה כך שאפשר יהיה לבחון אותה תחת מיקרוסקופ למטרות אבחון שונות.

ביופסיה נוטלים כאשר, למשל, מתעורר חשש לסרטן. במקרה של הופעת סימנים ותסמינים מסוימים או כאשר הרופא מזהה אזור שמעורר חשש, נדרשת נטילת דגימה של רקמה כדי לקבוע האם מדובר בסרטן או בבעיה אחרת. בדיקה גופנית, הדמיה, אנדוסקופיה ובדיקות מעבדה יכולים להצביע על כך שדבר מה אינו תקין. אמצעי אבחון אלה מועילים לזיהוי בעיות ברמת הרקמה או האיבר, אך אינן יכולות להבחין בין תאי סרטן לבין תאים שאינם סרטניים. ברוב מקרי הסרטן, הדרך היחידה להשיג אבחון חד-משמעי היא ליטול דגימה של תאים לשם בחינתם מקרוב.

בעת ביצוע ביופסיה, הרופא מסיר דגימה של רקמה מאזור לא תקין או שהוא מסיר את כל הגידול. מומחה שהוכשר לבחון רקמות אלו נקרא פתולוג. הפתולוג בחון את הרקמה מתחת למיקרוסקופ. אם נמצאה נוכחות של סרטן, הפתולוג יכול, בדרך כלל, לומר מהו סוג הסרטן ויכול לקבוע מהי הסבירות שתאים אלה יתפתחו לאיטם או שמא יתפתחו במהירות.

 

למה משמשת ביופסיה?

ביופסיה משמשת לזיהוי תאים בלתי תקינים. ממצאי הביופסיה יכולים לסייע לרופא לאבחן קשת גדולה של בעיות בריאות כמו סרטן, כיבים במערכת העיכול, דלקת בכבד, מחלת כליות ועוד. ביופסיה יכולה לשמש גם כאמצעי לקביעת חומרתה של בעיית הבריאות. לדוגמה, כמה חמורה היא הדלקת בכבד.

שימוש שכיח בנטילת דגימה של רקמה היא לבדוק האם גוש בשד הוא שפיר (לא סרטני) או ממאיר (סרטני).

התאים שנלקחו נבדקים בקפידה תחת מיקרוסקופ כדי לראות האם הם תקינים והאם פעילותם היא כשורה. אפשר לבחון, בעזרת כימיקלים שונים מהן תגובותיהם של התאים. ביצוע בדיקות אלו תלוי בבעיה הבריאותית שחושדים בקיומה.

 

סוגי ביופסיה

דגימה של רקמה יכולה להילקח כמעט מכל מקום בגוף, כמו העור, הקיבה, הכליות, הכבד, הריאות ועוד. אפשר להשתמש בסוגים שונים של ביופסיה כדי לסייע באבחון קשת רחבה של מצבי בריאות שונים. סוגי הביופסיה השונים כוללים:

ביופסיה של מוח עצם

נטילת דגימה של מוח עצם מומלצת אם נצפתה אי-תקינות בבדיקת דם. מוח העצם הוא האתר שבו מייצר הגוף תאי דם. ניתוח של ממצאי דגימה של מוח העצם יכול לגלות מהו הגורם לבעיית הדם.

ביופסיה של מוח העצם נערכת ממספר סיבות נוספות כמו כמות בלתי תקינה של תאי דם אדומים (אנמיה), כמות בלתי תקינה של תאי דם לבנים (לויקמיה) או כמות בלתי תקינה של טסיות דם (בעיות בקרישת דם).

נטילת ביופסיה של מוח עצם משמשת גם כדי לבחון את יעילותו של הטיפול בלויקמיה (סרטן במוח העצמות ובתאי דם לבנים), או כדרך לקביעת התקדמותם של סוגי סרטן מסוימים.

במהלך ביופסיה של מוח עצם, הרופא נוטל דגימה מעצם הירך בעזרת מחט ארוכה. המטופל מקבל הרדמה מקומית לפני ההליך כדי למזער את אי-הנוחות במהלכו.

ביופסיה אנדוסקופית

בהליך שנקרא אנדוסקופיה מוחדרת לגוף צינורית דקה וגמישה שבראשה פנס זעיר ומצלמה כדי לראות מבנים בתוך הגוף. אפשר להעביר מכשור זעיר דרך הצינורית ובעזרתו ליטול דגימות של רקמה לשם בדיקתה.

סוג הביופסיה האנדוסקופית תלוי במקום הימצאו של האזור שמעורר חשש. אפשר לבצע נטילת דגימה אנדוסקופית דרך חלל הפה, החלחולת (הקטע האחרון של המעי הגס לפני פי הטבעת), דרכי השתן או על-ידי חתך קטן ברקמת העור. להלן דוגמאות של הליכים אנדוסקופים:

ציטוסקופיה. הליך לנטילת דגימה מחלל שלפוחית השתן.

ברונכוסקופיה. הליך לנטילת רקמה מתוך הריאות.

קולונוסקופיה. הליך לנטילת דגימה מתוך המעי הגס.

דגימת הלקט

ביופסית הלקט היא חלופה לביופסיה אנדוסקופית. משתמשים בה לאיסוף דגימה מדפנות המעי הדק. המטופל מתבקש לבלוע צינורית דקה וגמישה שבראשה הלקט (קופסית) קטן. הרופא מנווט את דרכו של ההלקט במעי בעזרת הדמיה של קרני רנטגן, ובהגיע ההלקט לנקודה הנכונה יוצרים תת-לחץ בצינורית ופיסה קטנה של דופן המעי נשאבת לתוך ההלקט. 

דגימת מחט

במהלך ביופסיה מסוג זה משתמשים במחט מיוחדת כדי ללקט תאים מאזור שמעלה חשש. ביופסיה באמצעות מחט משמשת לנטילת דגימה מגידולים שניתן לחוש בהם דרך העור, כמו גושים חשודים בשד ובלוטות לימפה נפוחות. נטילת דגימה באמצעות מחט משולבת עם הדמיית רנטגן משמשת לאיסוף תאים חשודים מאזורים שלא ניתן לחוש בהם דרך העור. הליך דגימה בעזרת מחט כולל:

• שאיבה באמצעות מחט עדינה. בהליך זה מוחדרת מחט ארוכה ודקה לאזור החשוד. בעזרת מזרק שואבים נוזלים ותאים לשם בדיקתם. נטילת דגימה מגושים חשודים בשד נעשית בהליך זה.
• דגימת ליבה. בהליך זה משתמשים במחט גדולה יותר שחודה הקטום מאפשר נטילה של פיסת רקמה מהאזור החשוד.
• דגימה בסיוע תת-לחץ. בהליך זה מוצמד למחט אביזר יניקה שמגדיל את כמות הנוזלים והתאים שנלקחים מהאזור החשוד. היניקה מאפשרת הפחתה של מספר הפעמים בהן צריך להחדיר את המחט כדי לאסוף דגימה מתאימה.
• ביופסיה מונחית הדמיה. בהליך זה משלבים בין הליך הדמיה, כמו קרני רנטגן, הדמיה ממוחשבת (CT), הדמיית על-קול (אולטרה-סאונד), עם שימוש במחט. שיטה זו מאפשרת גישה לאזורים חשודים שלא ניתן לחוש בהם דרך העור, כמו הכבד, הריאות או בלוטת הערמונית. שימוש בהדמיה בזמן אמת מאפשרת לרופא להגיע עם המחט במדויק לנקודה הנכונה.

לפני נטילת הדגימה ניתנת הרדמה מקומית כדי לאלחש את האזור שנבדק ולמזער את הכאב. בעת נטילת ביופסיה מאברים כמו הכבד או הכליות, משתמשים במחט חלולה עבה יותר. המטופל מתבקש לנשום עמוק ולעצור את הנשימה למספר שניות כאשר המחט מוחדרת דרך חלל הבטן אל האבר. משתמשים בהליך זה בהרדמה מקומית מכיוון שהמטופל צריך להיות ער כדי לנשום ולעצור את הנשימה לפי הנחיות הרופא.

גריפת תאים

במקרים מסוימים, גריפת תאים מהמעטה החיצוני של הרקמה, כמו מתוך חלל הפה, יכולה להספיק כדי לקבל דגימה נאותה לשם אבחון. גריפת תאים יכולה לעורר אי-נוחות, אך היא אינה מכאיבה ואין לכן צורך בהרדמה.

נטילת דגימה של משטח צוואר הרחם היא הליך שבו בעזרת אביזר דמוי מרית או מברשת קטנה נוטלים בעדינות דגימה של תאים מהמעטה החיצוני של צוואר הרחם. התאים שנאספו נבחנים תחת מיקרוסקופ כדי לזהות שינויים בלתי תקינים כלשהם. אם נמצאו שינויים בלתי תקינים סימן שהתאים הם טרום סרטניים או סרטניים ומתגברת הסבירות להתפתחות בעתיד של סרטן צוואר הרחם.

דגימת עור

נטילת ביופסיה מהעור משמשת לאבחון בעיות עור, כולל מקרי סרטן כמו מלנומה. סוג הביופסיה תלוי בסוג הסרטן או הבעיה החשודים וכמות התאים החשודים כבלתי תקינים. נטילת דגימת עור כוללת:

דגימת גריפה. מכשיר דמוי תער משמש לגריפת תאים מעל פני העור. אין צורך, בדרך כלל, בתפרים לאחר הליך זה.

דגימת ניקוב. אביזר בעל סכין מעגלית משמש לנטילת מקטע קטן של שכבות עור עמוקות. עומק הניקוב הוא עד 8 מילימטרים ויש צורך בתפרים כדי לסגור את הפצע.

דגימת חיתוך. אזמל ניתוחים קטן משמש להסרת אזור קטן של העור. הצורך בתפרים בהליך זה תלוי בכמות העור שהוסרה.

דגימה פנימית. זהו ניתוח קטן שבו מסירים את כל הגידול או את כל האזור שאינו תקין. יש צורך בתפרים כדי לסגור את אזור הניתוח.

לפני ביצוע ההליך מקבל המטופל הרדמה מקומית כדי לאלחש את אתר נטילת הדגימה. בדגימת גריפה מספיק לעיתים לאלחש את האזור עם תרסיס מאלחש. בדגימות הפולשניות יותר נעשה האלחוש על-ידי הזרקה תת-עורית של חומרי הרדמה מקומית.

ביופסיה בניתוח

אם לא ניתן להגיע לתאים החשודים בהליכי ביופסיה אחרים או אם ממצאי ביופסיה אחרת אינם חד-משמעיים, מומלץ לבצע ביופסיה בהליך ניתוחי. בהליך זה מבצע המנתח חתך בעור כדי להגיע לאזור של התאים החשודים כבלתי תקינים. דוגמאות להליך כזה הן הסרת גוש מהשד למטרת אבחון סרטן השד או הסרת בלוטת לימפה לשם אבחון לימפומה. כמה מהליכי ביופסיה ניתוחית מצריכים הרדמה כללית ואשפוז בבית חולים להשגחה לאחר ביצוע ההליך.

ביופסיה בעת הריון

בדיקות לאבחון בעיות בריאות מולדות (גנטיות) מסוימות יכולות להתבצע על-ידי נטילת דגימה קטנה של השלייה (השק בו נמצא העובר ברחם אימו) ו/או מי שפיר (נוזלי השלייה בהם צף העובר). בהליך זה שנקרא CVS מחדירים מחט עדינה מאוד דרך חלל הבטן ודופן הרחם בשילוב עם הנחייה של הדמיית אולטרה-סאונד. הדגימה שנלקחת מאפשרת לקבוע ברמה די גבוהה של דיוק את קיומן של בעיות גנטיות בעובר ויכולה לשמש את ההורים להחליט האם ברצונם לסיים את ההריון או להמשיך בו.

 

פענוח ממצאי ביופסיה

לאחר שהתקבלה דגימה של רקמה, היא נשלחת למעבדה לבדיקה מדוקדקת. הדגימה תטופל באופן כימי או תוקפא כדי לפרוס אותה לנתחים דקים מאוד. הפיסות הזעירות של הדגימה יונחו על לוחיות זכוכית ויצבעו על-ידי צבענים מיוחדים כדי להגביר את הניגוד (קונטרסט). הדגימות הצבועות תבחנה על-ידי פתולוג (רופא מומחה לבחינה רקמות הגוף) או המטולוג (רופא מומחה לבחינת דם ורקמות יוצרות דם) או על-ידי שניהם.

ממצאי הבדיקה יסייעו בקביעה האם התאים הם סרטניים. אם נמצא שהתאים סרטניים, יוכלו הממצאים להצביע על מקום היווצרם ועל סוג הסרטן.

ביופסיה יכולה לסייע לרופא לקבוע כמה אלים הסרטן ובאיזה שלב הוא נמצא. השלבים מקבלים, בדרך כלל, ביטוי מספרי על סולם של 1 עד 4.

מקרי סרטן בשלב 1 הם, בדרך כלל, פחות אלימים, ומקרי סרטן בשלב 4 הם האלימים ביותר. מידע זה יכול לסייע בבחירת אפשרויות הטיפול במשולב עם בדיקות נוספות.

במקרים מסוימים, בוחן הפתולוג מיד, עוד במהלך הניתוח, דגימה של תאים והממצאים זמינים למנתח תוך פרק זמן קצר. אבל ברוב המקרים ממצאי ביופסיה זמינים רק לאחר יום או יומיים.