רופאים מזניחים בריאות הנפש של עצמם

טיפול בדיכאון

מקור ההזנחה של בריאות הנפש  – סטיגמה מקצועית מקובלת, ופחד מהשלכות על הקריירה שמעכבים פנייה לטיפול, כך נטען במחקר

הימנעות מסטיגמה שכרוכה באבחון בתחום בריאות הנפש והמחיר שיכול להיות לאבחון כזה על קריירה רפואית גורמים, במקרים רבים, לרופאים להימנע מקבלת עזרה במקרים של דיכאון ובעיות נפשיות אחרות, כך נטען במחקר חדש שבו סקרו מדענים יותר מ- 2,000 רופאות כדי להעריך חסמי טיפול נפשי.

כמעט מחצית מהנסקרות חשבו, בשלב זה או אחר בקריירה הרפואית שלהן, כי מצבן הנפשי מתאים להגדרה של מחלה נפשית, אך הן לא פנו לקבלת עזרה.

משתתפות רבות בסקר טענו שהרגישו כי על אף הבעיה הנפשית ביכולתן להתמיד בעבודתן בכוחות עצמן או שלא מצאו את הזמן לפנות לקבלת עזרה.

אבל, כאשר החוקרים בחנו את מכלול הסיבות להימנעות מטיפול, יותר מ- 66% מהסיבות היו קשורות בסטיגמה. רופאות רבות אמרו שאבחון של מחלה נפשית יכול לגרום למבוכה או לבושה, או שהן סברו שהן תישפטנה על-ידי אחרים, שיתויגו אותן כבלתי כשירות, או שפרטיותן תפגע.

"חשדתי באופן ודאי שאנשים רבים חוששים מסטיגמה, אבל הייתי ממש המומה לגלות כמה גבוהים היו המספרים במציאות" אומרת פרופסור קתרין גולד, מהפקולטה לרפואת משפחה, מיילדות וגניקולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת מישיגן שבארה"ב, שהובילה את המחקר.

החוקרים טוענים שזהו המחקר הראשון ששאל רופאים את אותן השאלות בתחום בריאות הנפש שנשאלות באופן שגרתי לפני קבלת רישוי רפואי ממשלתי.

הרופאות, לדברי עורכי המחקר, היו מודאגות מכך שחלק מדרישות הדיווח הממשלתיות הוא כה גורף שחייב חשיפה גם של מחלות מהעבר שחלפו לגמרי כמו למשל, דיכאון לאחר לידה או מצבים נפשיים שנשלטים כעת היטב.

במחקר אמנם נבדקו רק רופאות, אך פרופסור גולד אומרת: "סטיגמה ודילמות בנושאי דיווח על בריאות נפשית קיימים אצל גברים ואצל נשים כאחד. אני חושדת שרופאים מהססים עוד יותר מרופאות לבקש עזרה בנושאי בריאות הנפש בגלל דאגות שכרוכות בסטיגמה חברתית ומקצועית".

רופאות שהיו חברות בקבוצת פייסבוק סגורה הוזמנו להשתתף בסקר. החוקרים בחרו בקבוצה לא בגלל שהיו בה רק נשים, אלא מכיוון שהיו בה קרוב ל- 57,000 חברות, כולן אימהות שייצגו מגוון רחב של התמחויות.

הסקר האנונימי התקיים בין חודש פברואר 2016 לחודש אפריל 2016. הסקר כלל 20 שאלות סגורות ו- 4 שאלות פתוחות בקשר לטיפול במחלות נפש ודיווח על בעיות נפשיות. יותר מ- 2,100 רופאות מכל המדינות בארה"ב השתתפו בסקר.

אחת מכל שלוש נשים אמרה כי אובחנה עם בעיה בבריאות הנפש בנקודת זמן כלשהי מאז שסיימה את לימודי הרפואה, אך רק 6% מאלה שאובחנו או טופלו בגלל בעיה נפשית דיווחו על בעייתן לרשויות המדינה, כך עולה מממצאי הסקר.

"רופאות מסוימות סיפרו כי פנו לקבלת עזרה נפשית בערים מרוחקות או במערכת בריאות אחרת, שילמו במזומן עבור תרופות לטיפול בבריאות הנפש או רשמו לעצמן את מרשמי התרופות, ותמיד חששו (במהלך הסקר) שהמידע אודות בעיותיהן הנפשיות יתגלה והעובדה שאובחנו או טופלו תגרום להן נזק". מספרת פרופסור גולד. 75% מהרופאות שאובחנו או טופלו אמרו שמצבן הנפשי לא היווה גורם סיכון פוטנציאלי למטופליהן.

דר' קריסטין מוטייר, המנהלת הרפואית של הקרן האמריקנית למניעת התאבדויות, אומרת: "טיפול בבעיות נפשיות של מטופלים היא הדרך הטובה ביותר לשמירה על בטיחות הטיפול ועל כשירות המטפל. אבל הדרך שבה הנהלות רפואיות מבררות בקשר לבריאות נפשית של רופאים בהשוואה לברור שנערך בקשר לבריאות גופנית אינה דרך הולמת. האופן שבו מוצגות השאלות, אפילו על מצבי בריאות נפש מטופלים היטב, יוצר איום על האופק התעסוקתי של הרופאים. זה מוביל רופאים מסוימים להימנע מטיפול או לחפש פתרונות בלתי ראויים".

מסכמת פרופסור גולד: "אפשר שהממצאים שלנו מוגבלים בגלל גודל המדגם, בנוסף הגיל הממוצע של הנבדקות היה צעיר מעט מהממוצע של רוב הרופאים המטפלים. אך עדיין, הממצאים מעלים דאגות אתיות בקשר לדרישות הדיווח שדוחקות ברופאים לוותר על טיפול הכרחי. אנחנו מבינים לנפשם של הרופאים, אך בו בזמן עלינו גם לנסות לשבור את הסטיגמה לטובת הציבור הרחב. על אף שהרופאות לא אמרו זאת, שאלות בקשר למחלות נפש שאינן פוגעות ביכולת לתפקד הן בניגוד לחוק של אנשים עם מוגבלויות".

המחקר התפרסם בכתב העת לפסיכיאטריה בבתי חולים כלליים.

עוד על דיכאון