בדידות חברתית – האם רשתות חברתיות גורמות לכך?

בדידות חברתית

שימוש ממושך באתרים וביישומים כמו טוויטר, אינסטגרם ופייסבוק קשור בתחושה של בדידות חברתית מתגברת, כך נטען במחקר.

צעירים שמשקיעים זמן רב במדיה חברתית, שמטרתה המוצהרת היא לקרב בין אנשים, חשים בדידות חברתית יותר מתמיד, כך עולה ממחקר חדש.

למרבה האירוניה, החוקרים מצאו שהמשתמשים הכבדים ביותר  במדיה חברתית מועדים פי 2 להרגיש מבודדים מבחינה חברתית  בהשוואה לחבריהם שמחוברים פחות לרשת האינטרנט.

דר' בריאן פרימק, מהמרכז לחקר מדיה, טכנולוגיה ובריאות באוניברסיטת פיטסבורג שבארה"ב, שהוביל את המחקר אומר: "הממצאים שבים ומזכירים לנו כי מדיה חברתית אינה התרופה המוחלטת עבור אנשים שמרגישים מבודדים מבחינה חברתית. מחקרי עבר טענו כי אנשים שמרבים להשתמש במדיה חברתית הם מבודדים במיוחד, אך מחקרים אלה בחנו כמות קטנה של אנשים. מחקרנו החדש הוא הניתוח הראשון שבחן מדיה חברתית ומה שנקרא בדידות חברתית, על קבוצה גדולה של נבדקים מכל רחבי ארה"ב".

במחקר נבחנו קרוב ל- 1,800 אנשים בני 19-32 שנים. משתתפי המחקר התבקשו לענות על שאלון מקוון במהלך שנת 2014. כמחצית המשתתפים היו נשים ו- 58% היו לבנים. הכנסתם השנתית של יותר משליש המשתתפים הייתה 75,000$ לפחות.

החוקרים שאלו על רמת הבדידות שחשו המשתתפים ובאיזו תכיפות נהגו להשתמש בפייסבוק, טוויטר, גוגל פלוס, יוטיוב, לינקדאין, אינסטגרם, פינטרסט, טמבלר, סנפצ'ט ורדיט.

נבדקים שהרבו להשתמש בשירותים אלו הן במספר הפעמים שהשתמשו בהם והן בזמן הכולל ששהו בהם, היו מועדים יותר לדווח על תחושות בדידות  מאנשים אחרים, כך עולה מהממצאים.

דר' פרימק אומר: "בהשוואה לנבדקים שהיו ברבע התחתון של תכיפות השימוש במדיה חברתית, אלה שנמצאו ברבע העליון היו מועדים פי 3 לחוות תחושת בדידות חברתית מוגברת". נבדקים שמיעטו להשתמש במדיה חברתית ביקרו פחות מ- 9 פעמים בשבוע באתרי מדיה חברתית. לעומתם, אלה שהרבו להשתמש במדיה חברתית ביקרו באתרי מדיה חברתית 58 פעמים ויותר בשבוע.

זמן השהייה הממוצע במדיה חברתית עמד על 61 דקות ביום. אנשים ששהו יותר מ- 121 דקות ביום במדיה חברתית היו מועדים כמעט פי 2 לחוש מבודדים בהשוואה לאלה ששהו פחות מ- 30 דקות ביום במדיה חברתית, כך עולה מהממצאים.

החוקרים מציינים כי היו למחקר מגבלות. מגבלה אחת הייתה שהמחקר לא תוכנן כדי להוכיח יחסי סיבה ומסובב, ולכן לא ברור מה בא קודם, שימוש במדיה חברתית או תחושות של בידוד.

מגבלה נוספת הייתה שבמחקר נבדקו אנשים בני 32 שנים ומטה, כך שאפשר שהממצאים בקרב אנשים מבוגרים יותר יהיו אחרים לגמרי.

דר' פרימק מצביע גם על כך שהמחקר בחן שימוש של אנשים במדיה חברתית כמכלול ולא שימוש באתרים ספציפיים. אין דרך לדעת אם אנשים שקראו פוסטים בפייסבוק שמהללים חופשות מושלמות של חבריהם הם יותר מבודדים או אולי פחות מבודדים מאלה שהעדיפו לצפות בסרטוני חתולים ביוטיוב או אלה שהתווכחו מרות בקשר לפוליטיקה בטוויטר.

מוסיף דר' פרימק: "אם קיים קשר בין שימוש במדיה חברתית לבין בידוד חברתי, מה קורה פה? אפשר שאנשים שמרגישים מבודדים יותר מבחינה חברתית מרבים להשתמש במדיה חברתית כדי לנסות ולהרחיב את חוג חבריהם. אפשר שזה פועל בשני הכיוונים. אנשים שמרגישים מבודדים מבחינה חברתית אפשר שייפנו למדיה חברתית כדרך של ריפוי עצמי, אבל התוצאה תהייה הגברת התחושה של בדידות חברתית. מהממצאים עולה כי אנשים שמרגישים מבודדים, אינם מסוגלים, בדרך כלל, למצוא קשרים חברתיים דרך מדיה חברתית. התשובה לבעייתם נמצאת כנראה מחוץ למדיה החברתית. דרך רבת ערך יותר לטפל בתחושות של בידוד חברתי היא, קרוב לוודאי, לטפח יחסים חברתיים בעולם האמיתי. ברור שמדיה חברתית היא כלי בעל פוטנציאל רב כעזר לפתח יחסי חברה, אך אינה יכולה להיות תחליף מלא לדבר האמיתי".

על אף האמור לעיל, לפחות מומחה אחד למדיה חברתית טוען כי המחקר מותיר יותר מדי שאלות שאין להן תשובות, ולכן אין במחקר עצות מעשיות.

פרופסור אנטולי גרוזד מהמחלקה ללימודי מדיה חברתית באוניברסיטת ריירסון שבקנדה סבור כי המחקר מוגבל מדי.

אומר פרופסור גרוזד: "אי אפשר להשתמש בממצאי המחקר כדי להפיק מהם מסקנות מעשיות לגבי בידוד חברתי ושימוש במדיה חברתית. ישנן יותר מדי שאלות שלא נענו והרבה משתנים שלא נבדקו. למשל: פעילות בפייסבוק יכולה להצביע על סוג אחד של התנהגות ופעילות בסנפצ'ט יכולה להצביע על סוג אחר לגמרי של התנהגות. המחקר גם אינו לוקח בחשבון את סוג ההשתתפות במדיה החברתית ואת רמת ההשתתפות. לדוגמא: ישנם כאלה שמבלים שעות בפייסבוק רק בצפייה בתמונות שהעלו אנשים אחרים, וישנם אחרים שבאותו פרק זמן מתכתבים ויוצרים קשר עם אנשים אחרים בטוויטר".

המחקר התפרסם בתאריך 6.3.2017 בכתב העת האמריקני לרפואה מונעת.

עוד על חרדה חברתית