הרפס

איפור קבוע

הרפס השפתיים או בשמו העממי פצעי קור נגרם על-ידי נגיף ההרפס, ובעיקר מנגיף מסוג הרפס סימפלקס 1. פצעים אלה הם מדבקים ומתאפיינים בשלפוחיות מלאות נוזלים בקצות השפתיים. השלפוחיות בשלב מסוים מתבקעות ומותירות גלד לפני ההחלמה. מקרים חוזרים ונשנים של הרפס השפתיים הם נפוצים ביותר ועלולים להתגבר כתוצאה ממתח נפשי, חשיפה לשמש, מחלה או מחזור. הרפס באברי המין (הנגרם בדרך כלל על-ידי הנגיף הרפס סימפלקס 2) הוא תופעה דומה שדרך הטיפול בה דומה. זוהי בעיה שטרם נמצאה לה תרופה, והטיפול המקובל לסוגיו מעניק הקלה בלבד.

תסמינים (סימפטומים) של הרפס

פצעי קור (הרפס השפתיים) עלולים להופיע במשולב עם הצטננות, חום גבוה, חשיפה לשמש או בתקופת מחזור. הבעיה נעלמת מעצמה בדרך כלל תוך שבועיים. לפני הופעת הפצעים עצמם ישנה תחושת דגדוג או כאב קל בקצות השפתיים. לאחר מכן מופיעות השלפוחיות המכילות בתחילה נוזל צלול שהופך להיות עכור. עם התקדמות המחלה מתבקעות השלפוחיות ונוצר גלד המתייבש בהדרגה ונושר. בשלב התבקעות השלפוחיות ישנה סכנה מוחשית להדבקה, הן של אברים אחרים, כגון עפעפי העיניים או הנחיריים (על-ידי מגע), והן של הסובבים את החולה.

טיפול בהרפס

משחות לטיפול חיצוני המכילות חומר אנטי-וירלי הן הדרך המקובלת להקלת הכאב המקומי הנגרם מהרפס השפתיים. כמו כן רצוי לעתים להשתמש בתרופות להקלת תסמיני הצטננות, כגון מורידי חום, משככי כאבים ומפחיתי גודש.

שינויים מומלצים בתזונה

נגיף ההרפס זקוק למינונים גבוהים של חומצת האמינו ארגנין ואילו חומצת האמינו ליזין מחלישה את פעילותו. לכן לא מומלץ להשתמש במזונות מסוימים, כגון: אגוזים, בוטנים ושוקולד בהם היחס בין חומצות האמינו הוא לטובת הארגנין. צריכה של יוגורט דל שומן מעשירה את כמות הליזין בתזונה.

טיפולי רפואה משלימה בהרפס

סיכום

הרפס השפתיים היא מחלה הנגרמת על-ידי נגיף, שאין לה תרופה מובהקת. המחלה מתאפיינת בשלפוחיות מלאות נוזלים המופיעות בקצות השפתיים. כאשר השלפוחיות מתבקעות ישנה סכנה מוגברת להדבקה במחלה. הרפס השפתיים חולף מעצמו תוך כשבועיים. הטיפולים הקיימים מפחיתים את עוצמת התסמינים, מקצרים את משך המחלה וחלקם מקטין את הישנות הבעיה. 

עדכון אחרון – 22/7/2010