בעיות עור נפוצות – חלק שני

בעיות עור נפוצות

העור שלנו הוא האיבר הגדול ביותר בגופנו. העור מספק לנו הגנה מפני מפגעים חיצוניים רבים ונחשב לקו ההגנה הראשון של המערכת החיסונית. העור חשוף לשינויי מזג אוויר, לזיהום סביבתי ולמחוללי מחלות. להלן פירוט של בעיות עור נפוצות נוספות.
  1. פסוריאזיס Psoriasis

פסוריאזיס היא מחלת עור מולדת, שכיחה יחסית, שמאופיינת בהתחלקות נמרצת מדי של שכבות העור. 1%-2% מהאוכלוסייה הכללית לוקים בבעיית עור זו. הגורם המדויק לפסוריאזיס אינו מובן במלואו, אך התקדמות במחקרים בשנים האחרונות הראתה שבעיות תורשתיות בתפקוד המערכת החיסונית בעור הן ללא ספק בעלות תפקיד כלשהו בהופעת פסוריאזיס.

מקומות שכיחים של הופעת פסוריאזיס בגוף הם הקרקפת, המרפקים, הברכיים והעכוז. טלאי טיפוסי של פסוריאזיס יכול להיות עגול או אובלי או חסר צורה מוגדרת. צבעו של הטלאי הוא אדום או אדום עמוק ויש עליו קשקשים עבים בגוון צבע כסף. כאשר מסירים קשקש, אפשר לראות אזורים זעירים מדממים בגודל ראש סיכה. פסוריאזיס שמופיע בעכוז, בבתי השחי או באזור החלציים נראה כאזור אדום ללא קשקשים רבים. טלאים של פסוריאזיס נוטים להישאר ללא שינוי במשך חודשים.

פסוריאזיס דמוי נטיפים הוא צורה שכיחה של פסוריאזיס שמופיעה, לעתים קרובות, בעקבות זיהום של חיידקים בגרון או זיהום של נגיפים בדרכי הנשימה העליונות. זו, באופן כללי, התפרצות של חטטים רבים בצבע וורוד-אדום בגודל שבין ראש סיכה לסנטימטר מרובע שמכוסים בקשקשים.

סוגים מסוימים של דלקות מפרקים יכולים להופיע במקביל לטלאים של פסוריאזיס בעור. גורמים שיכולים לעורר פסוריאזיס או להחמיר או הם טראומה בעור, זיהום חיידקים בגרון, תרופות מסוימות, רמות נמוכות של סידן ועקה (סטרס).

מטפלים בפסוריאזיס בקרמים לשימוש מקומי, תרופות לבליעה ובקרינה אולטרה-סגולה. הטיפול המדויק נקבע לפי סוג הפסוריאזיס והיקף הבעיה על פני העור.

במקרים של פסוריאזיס מוגבל בהיקפו ירשום הרופא:

  • משחות עם קורטיזון לשימוש מקומי
  • משחה לשימוש מקומי עם ויטמין D
  • תכשירי זפת
  • ג'ל על בסיס נגזרת של ויטמין A.

אם טיפולים מקומיים אלה אינם פועלים או שהיקף הבעיה על פני העור הוא משמעותי, ימליץ הרופא על נטילת תרופות בבליעה ועל טיפול בקרינה אולטרה סגולה בשילוב עם תרופה שמפחיתה עוצמות של טלאים של פסוריאזיס על העור.

ישנן תרופות ספציפיות לפסוריאזיס שמופיע בקרקפת, הטיפול כולל:

  • שמפו תרופתי שמכיל זפת או חומצה סליצילית
  • שמן תינוקות שנמרח לשעות הלילה כדי לשחרר קשקשים
  • תכשירים על בסיס קורטיזון לשימוש מקומי.

פסוריאזיס נוטה להיות מצב כרוני. על אף שהבעיה בעור מגיבה בדרך כלל לטיפול, היא חוזרת ונשנית באופן תדיר.  שימוש לסירוגין במבחר הטיפולים יכול לעזור בהשגת שליטה טובה יותר בבעיית עור עיקשת זו.

 

  1. פיטיריאזיס רוזאה Pityriasis Rosea

פיטיריאזיס רוזאה היא בעיית עור שמופיעה, בדרך כלל, בקרב מבוגרים צעירים. הסיבה המדויקת להתפרצותה של הבעיה אינה ידועה. התסמין הראשון הטיפוסי לפיטיריאזיס רוזאה הוא טלאי בודד על העור שקוטרו בין 2.5 סנטימטרים ל- 7.5 סנטימטרים. צורתו עגולה או אובלית, צבעו וורוד ובמרכזו מעין צווארון זעיר של קשקשים. נגע מבודד וראשוני זה, שנקרא הטלאי המבשר, יכול להופיע בכל מקום שהוא על גבי העור, אך הוא שכיח יותר בחזה, בזרועות וברגליים.

מספר ימים או שבועות לאחר הופעתו של הטלאי המבשר, טלאים דומים לטלאי המבשר, אך קטנים יותר פורצים בכל רחבי הגוף, הידיים והרגליים, לפעמים בתבנית שמזכירה עץ אשוח. (פיטיריאזיס רוזאה, בדרך כלל, אינה מופיעה על הפנים). רוב הטלאים שמופיעים אינם גורמים לאי-נוחות כלשהי, אבל לפעמים הם מלווים בתחושת גרוד קלה.

מחלת עור זו נמשכת בין 4 שבועות ל- 12 שבועות. אין צורך בטיפול ספציפי, אבל במקרים של גרוד חמור ימליץ רופא העור על שימוש מקומי במשחות עם קורטיזון או על טיפולי קרינה של אור אולטרה סגול.  

 

  1. דרמטוזיס פאפולוזה ניגרה Dermatosis Papulosa Nigra

דרמטוזיס פאפולוזה ניגרה היא בעיית עור שפירה לגמרי שהרבה אנשים שחורי עור לוקים בה. הבעיה מאופיינת בחטטים רבים דמויי בליטות וגבשושיות בצבע שחור או חום, שצורתם כגרגרי דוחן שמתפתחים על עור הפנים והצוואר. הדרך הקלה ביותר לטפל בבעיית עור זו היא לקרצף בעדינות את החטטים. רופאים מסוימים מעדיפים לשרוף או להקפיא את החטטים, אך קרצוף עדין שלהם, עד לשכבת האפידרמיס בעור, מצמצמת את הפיגמנטציה של העור, או חמור מכך, הופעת כתמי עור לבנים.   

 

  1. בהרת (ויטיליגו) Vitiligo

ויטיליגו היא הפרעה די שכיחה של אובדן צבען העור (פיגמנט העור) שיש לה השפעה חברתית ניכרת. אנשים שלוקים בבעיה מפתחים טלאים לבנים על העור במקומות שבהם נהרסו המלנוציטים, אותם תאים שמיצרים את הפיגמנט של העור.

בגלל הדמיון בין בהרת לבין כמה סוגים של צרעת, במקומות מסוימים בעולם רווחת הטעות שמדובר במחלה העתיקה המדבקת. במקרים כאלה, הסטיגמה החברתית שקשורה זה אלפי שנים בצרעת מחוברת בשוגג לאנשים עם ויטיליגו (בהרת).

מקובל לשער שבהרת היא מחלה אוטואימונית. בדרך כלשהי מתחולל בגוף תהליך שבו המערכת החיסונית הורסת מלנוציטים. בגלל טבעה של המחלה שבה המערכת החיסונית תוקפת את תאי הגוף, ישנה סמיכות בהופעת בהרת עם מחלות אוטואימוניות אחרות כמו אנמיה חרמשית או מחלות בבלוטת המגן.

ויטיליגו שפוגעת בכל האוכלוסיות, נראית באופן ברור יותר בקרב אנשים בעלי עור כהה. הבעיה מתחילה באופן פתאומי בצורת טלאים לבנים על העור. הטלאים מתפתחים על הידיים, הרגליים, אזור החלציים והפנים. הם מופיעים גם על הלחיים, סביב לעיניים ובקרבת הפה. בהרת יכולה להופיע בחלק אחד של העור כמו על יד אחת או על רגל, או שהיא יכולה להיות כללית ולהופיע על פני כל הגוף.

ויטיליגו מופיע תחילה בילדות. גרוד יכול להיות תסמין מוקדם, וזהו כנראה סימן ראשון שתאי המערכת החיסונית נאבקים עם המלנוציטים (תאים שמפיקים את פיגמנט העור). בגלל העומס הרגשי שנגרם ממחלה זו, זה מתסכל במיוחד שהרופא אינו יכול לחזות בקלות את מהלך המחלה או לשלוט בה.

הטיפול המקובל במשחות עם קורטיזון לשימוש מקומי אינו מספק בדרך כלל. מכיוון ששיזוף העור בשמש ממריץ את יצור הפיגמנטים בעור, זהו אחד המקרים המעטים בהם רופאי עור, באופן מפוקח ומוקפד, עושים שימוש בקרינה אולטרה סגולה שמשולבת עם חומר שנקרא פסורלן.

ניתן להרבות מלנוציטים בטלאי ויטיליגו מתאי פיגמנט ששרדו בזקיקי שיער ומתאי עור תקינים שנמצאים בסמוך לטלאי של בהרת.

אנשים רבים שמחלה זו מתסכלת אותם מנסים קעקועים, הליכים ניתוחיים וכיסוי קוסמטי כדי להסתיר את הכתמים הלבנים שעל עורם. אף אחת מהדרכים האלה, לרוע המזל, אינה מצליחה לפתור את הבעיה.

אם הטלאים הלבנים של בהרת מכסים יותר ממחצית משטח פני הגוף, מומלץ לעתים לעבור תהליך של הבהרת כל העור (דה-פיגמנטציה) כדי להשיג גוון אחיד לכל העור. זהו צעד בלתי הפיך. אם לא אוהבים את התוצאה, אין דרך חזרה להשבת הפיגמנט לעור. תרופה לשימוש מקומי שנקראת מונובנזון בטיפול יומיומי גורמת לדהייה הדרגתית של הפיגמנט בעור.

ניתוחים להשתלת עור תקין עם פיגמנטים באזורים חסרי פיגמנט הם בעלי הצלחה חלקית בלבד ולכן אינם נפוצים. התוצאה בחלק לא קטן של הניתוחים היא מראה של עור דמוי קונפטי כלומר כתמים קטנים בעלי גוונים שונים. מראה לא מלבב.

 

  1. יתר פיגמנטציה ותת-פיגמנטציה

    Hyperpigmentation and Hypopigmentation

השפעה של טראומה על עור של אנשים כהי עור ברורה וניכרת לעין יותר מאשר בקרב בהירי עור. הגורמים השכיחים ליתר-פיגמנטציה הם אקנה, חתכים וצלקות בעור, אקזמה ואפילו תגובה לתרופות שנקראת התפרצות תרופתית קבועה. התפרצות זו יכולה להתפתח כתגובה לתרופות כמו אמפיצילין, טטרציקלין, סולפה ותרופות נוספות. במקרה כזה טלאי מעגלי שצבעו שחור דהוי יכול להתפתח בקרב אנשים כהי עור ולהישאר למשך חודשים, עם החמרה כאשר נחשפים לתרופה שמעוררת תגובה.  

יתר-פיגמנטציה שמקורה בתהליך הדלקתי יכולה להתפתח לאחר פציעת עור, משריטה, מפריחה או מחבלה כלשהי של פני העור. כאשר שכבת האפידרמיס בעור נפגעת ישנו מעבר מוגבר של מולקולות מלנין שמקיפות את תאי האפידרמיס. כאשר שכבת הדרמיס בעור נפגעת גם היא, תאים קוטלי תאי פיגמנטים מתמקמים בשכבת הדרמיס לפרקי זמן ארוכים, וכתוצאה מכך דהיית גוון העור נשארת לשנים רבות.

אין בנמצא טיפול מושלם ביתר-פיגמנטציה שלאחר דלקת. המצב משתפר במשך הזמן לכן נדרשת סבלנות רבה. משחות עם קורטיזון לשימוש מקומי יכולות לעזור במקרים מסוימים. צמצום חשיפה לשמש אף הוא חשוב. 

תת-פיגמנטציה יכולה לקרות מאותן סיבות שגורמות ליתר-פיגמנטציה ונדרשים סבלנות וזמן עד שהמצב משתפר. מכיוון שתת-פיגמנטציה מייצגת רק ירידה בפיגמנטציה ולא העלמות מלאה של פיגמנטים מהעור, אפשר לצפות להחלמה מהמצב כאשר תאי פיגמנטים מאזורי עור סמוכים נכנסים לתמונה.

 

  1. כתמי לידה Birthmarks

כתמי לידה, שנקראים על-ידי רופאים המנגיומה, הם גידולי שפירים של כלי דם שמופיעים בעובר או בילוד מיד לאחר הלידה. חלק מכתמי הלידה נעלם מעצמו במרוצת הילדות. לפני שנבחן כמה סוגים שכיחים של כתמי לידה ואת אפשרויות הטיפול בהם, ראוי להבהיר ולנפץ כמה מיתוסים בקשר לגורמים לכתמי לידה.

אין קשר בין הופעת כתמי לידה בילוד לבין המזון שצרכה האימא בזמן ההריון, או המחשבות שחלפו בראשה, או בעיות בזמן הלידה. גידולים שפירים (שאינם ממאירים) אלה מומרצים לפעמים על-ידי נוכחות של אסטרוגנים. זו הסיבה, כנראה, שכתמי לידה הולכים ונמוגים ככל שחולף הזמן מהלידה. ברבות הזמן, רמות אסטרוגן אצל הילד משתנות וגם נוכחותם של קולטני אסטרוגן משתנה.

 

המנגיומה דמוית תות Strawberry Hemangiomas

המנגיומה דמוית תות היא סוג שכיח של כתם לידה שמופיע אצל ילדים, שמתפתח זמן קצר לאחר הלידה. כתם לידה זה מתחיל, בדרך כלל, כגבשושית אדומה קטנה שצומחת במהירות תוך חודשיים או שלושה חודשים. גדילת הגבשושית נעצרת ומתחיל תהליך של התנוונות שבו הולך ומתכווץ הכתם דמוי התות. ברוב המקרים נותרת הוכחה זעירה על פני העור שאכן היה שם כתם לידה.

המנגיומה דמוית תות היא אדומה או ארגמנית במעטה החיצוני שלה והיא עולה ומתפתחת מעל לפני העור. תוכן הכתם מתחת לפני העור יכול, לפעמים, להיות בעל נפח. אם המנגיומה דמוית תות בעלת נפח ממוקמת בסמוך לצוואר או לפה היא יכולה להפריע לתנועת הראש או לאכילה. אם היא נמצאת בסמוך לעיניים היא יכולה להפריע לראייה ובעקבות כך לפגוע בהתפתחות התקינה של הראייה של התינוק. כל המנגיומה בסמוך לפה, בתוך הפה או בסמוך לאף מדאיגה במיוחד. המנגיומה כזו, על אף שהיא נדירה, יכולה להיות אות מבשר על התפתחות של גידול דומה בגרון. כל חשש להמנגיומה בסמוך לפה או לאף חייב להיבדק על-ידי רופא מומחה לבעיות אף, אוזן וגרון.

ברור שהורים מודאגים עם הופעתה של המנגיומה דמוית תות אצל ילדם. דאגה זו יכולה לגרום, לפעמים, למחלוקות לגבי דרכי הטיפול.

ידוע שרוב מקרי המנגיומה דמוית תות נעלמים מעצמם. 10% מהם נעלמים בגיל שנה, ו- 90% נעלמים עד גיל עשר שנים. אך מה בקשר למקרים שאינם נעלמים או אלה שנפתרים לאט מדי?

רוב ההורים והרופאים היו מרוצים לו נעלם כתם לידה דמוי תות בהגיע הילד לגיל 4 או 5 שנים, גיל בו הוא מתחיל ללכת לגן חובה ופוגש בחברים חדשים.

רופאים רבים מתנגדים להסרת גידולים אלה בניתוח בדרך המסורתית או בניתוח בעזרת לייזר, מכיוון שהכתמים  יכולים להיות גדולים וניתוח להסרתם עלול להותיר צלקות קבועות שתהפוכנה להיות בעיה קוסמטית חמורה יותר מכתם הלידה המקורי.

הסרה חלקית של המנגיומה יכולה להביא להופעה חוזרת של הכתם ברקמה המצולקת, דבר שהוא בעייתי עוד יותר. חשוב ביותר שלא להסיר המנגיומה בשלב הגידול המהיר שלה.

אם כתם לידה דמוי תות נמצא במקום חיוני, טיפול בתרופות עם קורטיזון לבליעה לתקופה מוגבלת של חודש או חודשים או הזרקה ישירה של קורטיזון על-ידי רופא מומחה יכולה להאט את הגידול המהיר ואפילו להפוך את המגמה. במקרים נדירים, מסכני חיים, אפשר להשתמש באינטרפרון שמשפיע על המערכת החיסונית.

ההחלטה להסיר המנגיומה בהליך ניתוחי צריכה להיעשות בהתייעצות בין רופא ילדים, רופא עור, רופא אף, אוזן וגרון ומומחה להמנגיומה. ההמלצה המקובלת היא להיות שמרנים ככל האפשר. אם תפקוד חיוני יכול להיפגע, כאשר כתם לידה דמוי תות נמצא בסמוך לעיניים, לאף או לפה, צריך להיות אגרסיביים. כאשר מדובר במצב ביניים, רצוי להתייעץ עם מנתח פלסטי מה עדיף הסרה של הכתם והותרת צלקת תמידית או הותרת כתם לידה שילך ויעלם בדרך הטבעית ברבות הזמן.

 

ארוזיה (סחיפה) Erosions

בעיה שכיחה שמופיעה בשלב ההתנוונות של המנגיומה היא התפרקות פני העור שגורמת לשקיעה או לסחיפה של פני העור. בעיה זו יכולה להיות מכאיבה מאוד לילד. טיפול הולם בפצע יכול לזרז את החלמתו ולהעלים את הכאב. הרופא ימליץ על שימוש בקרם אנטיביוטי ובכיסוי האזור הפגוע בחבישה שאינה נדבקת. במקרים חמורים יותר מקובל להשתמש בחומרי חבישה שמכילים חומר דמוי ג'לטין שמרגיע את הפצע. כדאי להקפיא את החבישה המיוחדת כך שתעניק גם תחושה קרירה ומרגיעה. אסור להשתמש באלכוהול או בפרוקסיד לניקוי הפצע, זה ממש שורף ולא מועיל. במקום זאת מי ברז וסבון עדין יעשו את עבודת החיטוי היטב. משחה מאלחשת לשימוש מקומי יכולה לסייע בהפחתת הכאב.

כתמי יין אדום Port Wine Stains

כתמי יין אדום הם סוג שכיח נוסף של כתמי לידה. אלה הם שינויים שטוחים בגוון העור בצבעי אדום או ארגמן שאפשר להבחין בהם כבר בלידה. כתמי יין אדום יכולים להיות קשורים לתסמונת בשם סטרגה-וובר. רופא הילדים אמור לדעת מתי יש צורך בבדיקות נוספות בהתאם לגודל הכתם ולמיקומו.

בעבר קיוו רופאים כי בעזרת לייזר ניתן יהיה להסיר כתמי לידה במלואם. כיום ידוע שטיפול בלייזר בכתמי יין אדום יכול להביא שיפור של 50% עד 80%, העלמה מוחלטת של כתמי לידה מסוג זה אינה אפשרית תמיד.

האם תרופה גרמה לי לפריחה?

שלושה מכל אלף מרשמים גורמים לתגובה אלרגית כלשהי. אמנם לכל התרופות מצורף עלון עם רשימה ארוכה ביותר של תופעות לוואי אפשריות, אבל חשוב לזהות האם מדובר בתגובה אלרגית אמתית לתרופה, כי נטילה חוזרת של אותה תרופה יכולה לגרום לעוד ועוד בעיות.

מועיל לדעת להבחין בין רגישות למינון של התרופה לבין אלרגיה אמתית לתרופה. פחות מ- 10% מתופעות הלוואי שכרוכות בנטילת תרופות מקורן באלרגיה אמתית לתרופה. תגובה אלרגית פירושה שהמערכת החיסונית שלנו מזהה רכיב בתרופה כחומר זר ומעוררת תגובה לחומר זר זה, בדרך כלל חלבון. תגובה זו מתחוללת בכל פעם שנוטלים את התרופה.

הסוגים השכיחים ביותר של תופעות לוואי מתרופות אינם אלרגיות אלא סוגים של אי-סבילות. לדוגמא, אם תרופה אנטיביוטית בשם אריתרומיצין נלקחת על קיבה ריקה היא יכולה לגרום לבחילות ולהקאות. זו אינה תגובה אלרגית, זו תופעת לוואי לתרופה שנלקחה באופן שהגוף לא יכול לעמוד בו. דוגמא נוספת, נשים רבות שנוטלות אנטיביוטיקה מגלות שלקו בזיהום של שמרים. שוב, זו אינה תגובה אלרגית, זו תופעת לוואי שנגרמת בגלל שינויים באוכלוסיית החיידקים במעיים. אנטיביוטיקה קוטלת חיידקים ללא הבחנה, וירידה במספרם של חיידקים "טובים" יכולה לגרום לעליית כוחם של שמרים מזיקים.

כאשר תרופה גורמת לתגובה בעור, תבוא התגובה לידי ביטוי על פני אזורים נרחבים של העור. יהיה גם מתאם בין זמן נטילת התרופה לבין זמן תחילתה של התגובה.

אקסנטמה (אבבית). כמחצית מתופעות הלוואי של תרופות בעור נקראות אקסנטמה (אבבית). אבבית היא סוג של פריחה אדומה בצורת כתמים שמתפזרים על אזורי עור שאינם נגועים. אוסף הכתמים האדמדמים יכול לכסות את רוב הגב, הרגליים ואפילו הפנים, אך כפות הידיים וכפות הרגליים אינן נפגעות בדרך כלל. סוג זה של פריחה מתחיל תוך 10 ימים מנטילת תרופה חדשה, ואנשים מסוימים אף יפתחו חום עם הופעת הפריחה בעור. התרופות הנפוצות שגורמות לסוג זה של פריחה בעור הן תרופות אנטיביוטיות שונות. הפריחה חולפת מעצמה תוך שבוע עד שבועיים מהפסקת הטיפול האנטיביוטי. לאחר שתחלוף האדמומית יופיעו קשקשים וקילופים בעור.

סרפדת. סרפדת אף היא תופעת לוואי שכיחה לנטילת תרופות. התגובה האלרגית בעור מתחוללת תוך 36 שעות מתחילת הטיפול התרופתי. גם כאן אנטיביוטיקה היא הנאשם השכיח ביותר. אדם אחד מתוך 50 שנוטלים אמוקסיצילין או אחד מכל 100 שנוטלים אמפיצילין יפתחו סרפדת. עם הפסקת השימוש בתרופות התגובה האלרגית בעור תעלם תוך 7-14 ימים ולפעמים מהר הרבה יותר.

קרינה אולטרה סגולה. השמש יכולה גם היא לגרום למספר תופעות לוואי שכרוכות בתרופות. כאשר תרופה נספגת בגוף היא מתפזרת דרך רקמות שונות, כולל רקמת העור. כאשר עור רווי תרופה נחשף לקרינה אולטרה סגולה מקרני השמש יכולים להופיע סוגים מסוימים של פריחות מגרדות בחלקי עור שאינם מוגנים. תרופות שיכולות לגרום לפריחה כזאת הן:

  • תרופות שמכילות סולפה
  • תרופות לסוכרת
  • תרופות ממשפחת טטרציקלינים לבעיות בבריאות הנפש
  • תרופות אנטי דלקתיות מסוימות
  • תרופות מסוימות נגד פטריות.

פריחה כתוצאה מנטילת תרופות שמתחוללת בקרב ילדים, וכמו גם בקרב מבוגרים, כמעט תמיד חולפת עם גמר הטיפול התרופתי או הפסקתו. במקרים נדירים מאוד מתפתחת פריחה חמורה בעור כתוצאה מנטילת תרופות שמצריכה טיפול רפואי. במידה ומפתחים פריחה בעת נטילה של יותר מתרופה אחת, צריך לעבור תהליך בירור מסודר לקביעת התרופה שגרמה לפריחה. תהליך זה מתבצע בעצה אחת עם הרופא המטפל.

 

פטריה או סרטן – סיפורה של לימפומה של העור

קבוצה של פריחות בעור שנראות כמו תחילתה של פסוריאזיס או אקזמה קלה יכולה להיות סימן מוקדם של לימפומה ישירה, סוג של סרטן בתאי דם לבנים. חשוב לדעת על בעיית בריאות רצינית זו מכיוון שהיא יכולה לקרות באזור שאינם חשופים לשמש ולהיחשב בטעות כאקזמה או כפסוריאזיס. סרטן מסוג זה יכול להתפתח בגיל הנעורים.

באופן כללי, אם פריחה בעור אינה חולפת גם לאחר טיפול מקומי במשחה עם קורטיזון, רצוי שרופא העור ייטול ביופסיה (דגימה קטנה של הרקמה החשודה) כדי לאושש או להפריך את החשש ללימפומה. סוג סרטן זה עובר כמה שלבים. שלב שטוח, שלב עם אזורים מוגבהים עם קשקשים, ושלב של גידול שבו יש גושים קטנים על פני העור. בקרב מספר קטן של אנשים הפריחה תגיע אל זרם הדם ולבלוטות הלימפה.

שחקן המפתח של לימפומה של תאי T עורי (CTCL) הם תאי T (סוג של תאי דם לבנים). כאשר תאים אלה מתחילים להתרבות בעור באופן לא מבוקר או נשלט, הם יכולים לגרום לכמה סוגים שונים של פצעים בעור. בשלבים המוקדמים אפשר לטפל בלימפומה של העור בטיפולים מקומיים, כולל קורטיזונים רבי עוצמה, טיפולי הקרנות או טיפולי אור אולטרה סגול.  

"תרופת סבתא" לעור שלך

דרך מצוינת להרגיע ולהבריא עור יבש או מגורה היא להניח עליו מטליות לחות, לפי ההוראות הבאות:

  • הרטב צמר גפן או ממחטה במי ברז פושרים.
  • סחוט אותם כך שיישארו עדיין לחים.
  • הנח אותם באזור הפגוע והשאר אותם במקומם ל- 10-15 דקות.
  • הסר את צמר הגפן או הממחטה ומרח קרם לחות.
  • חזור, לפי הצורך, על התהליך מספר פעמים ביום.

תיקון אצבעות סדוקות, פתרון לא שגרתי

אצבעות סדוקות יכולות להיות בעיה גדולה, כדאי לנסות למרוח עליהן משחה סמיכה שתעניק להן לחות. אם טיפול זה אינו מצליח, או שחפצים מתחילים להחליק לנו בין האצבעות, ישנם רופאי עור מקוריים, שממליצים למרוח על הסדקים שכבה דקה של דבק מגע. כך נוצרת שכבה עמידה למים באצבעות שנושרת לאחר שמתחדשת השכבה הראשונה של תאי אפידרמיס. אבל חייבים להיות מאוד זהירים בשימוש בדבק זה, מכיוון שבאופן רשמי זה אינו השימוש המומלץ, והדבק יכול, אם לא נשגיח היטב, להדביק לנו את האצבעות זו לזו. חייבים להיות זהירים! 

עוד על כתמי לידה

עוד על פסוריאזיס