זריקות בוטולינום טוקסין לטיפול בבריחת שתן אצל נשים

זריקות בוטולינום טוקסין (בוטוקס) עדיפות על שתל בטיפול בעיות של בריחת שתן אצל נשים, לשני הטיפולים יש תופעות לוואי שיכולות להשפיע על הבחירה בטיפול המועדף, כך טוענים החוקרים.

זריקות בוטולינום טוקסין יכולות לעזור טוב יותר מאביזר מושתל שמעניק גירוי עצבי, להשגת שליטה בבריחת שתן בקרב נשים שסובלות מהבעיה ושאינן מגיבות לטיפול תרופתי או לטיפולים אחרים, כך נטען במחקר חדש.

שני הטיפולים החדשים נמצאו יעילים, טוענים רופאים שמטפלים בבריחת שתן אצל נשים, אך בבדיקה השוואתית נמצא כי נשים שטופלו על-ידי זריקות בוטולינום טוקסין חוו, בממוצע, ירידה של ארבעה מקרי בריחת שתן לעומת ירידה של שלושה מקרים בקרב נשים שטופלו בעזרת שתל. נשים שטופלו באמצעות זריקות בוטולינום טוקסין דיווחו גם על הפחתה רבה יותר בתסמינים וגם על שביעות רצון גדולה יותר מהטיפול, כך טוענים החוקרים.

החוקרת הראשית, פרופסור סינדי אמונדסן, מהפקולטה למיילדות וגניקולוגיה באוניברסיטת דיוק שבארה"ב, אומרת: "נשים רבות סובלות מבריחת שתן ואינן מוצאות מענה נאות לבעיותיהן בטיפול תרופתי או בשינויים התנהגותיים. שני הטיפולים שנבחנו נמצאו כחלופות טובות מאוד עבור נשים. ההבדלים ביעילות שבין זריקות בוטולינום טוקסין "בוטוקס" לבין השתל של "אינטרסטים" קטנים מאוד אך משמעותיים מבחינה סטטיסטית".

בריחת שתן דחופה נגרמת מצורך פתאומי וחזק להשתין. בעיה בריאותית זו נקראת גם פעילות יתר של שלפוחית השתן. זו תופעה שכיחה. 17% מהנשים מעל לגיל 45 שנים סובלות מהבעיה, וכך גם 27% מהנשים מעל לגיל 75 שנים.

זריקות בוטולינום טוקסין גורמות להרפיית השרירים בשלפוחית שתן בעלת פעילות יתר, שהיא הגורם לבעיה. השתל עושה את אותו הדבר על-ידי שליחת אותות חשמליים לעצבים בחוט השדרה.

ממצאי מעקב שערכו הנשים אחר בריחת השתן שלהן במשך 4 חודשים לפחות, הראו כי יותר נשים שטופלו על-ידי זריקות בוטולינום טוקסין "בוטוקס" דיווחו על הפחתה של 75%-100% בתסמינים של דחיפות במתן שתן, בהשוואה לנשים שטופלו ב"אינטרסטים".

"על אף שנראה כי זריקות בוטולינום טוקסין פעלו טוב יותר מהשתל, נשים שקיבלו זריקות היו בעלות סיכון רב יותר לזיהומים בדרכי השתן, בהשוואה לנשים שטופלו עם השתל, 35% סיכון מול 11% סיכון בלבד. בנוסף, יותר נשים שטופלו בזריקות נזקקו לשימוש בצנתר כדי לפתור בעיות של עצירת שתן. על אף זאת, תופעות לוואי אלה לא השפיעו במיוחד על דעתן החיובית של נשים שטופלו בזריקות" כך אומרת דר' אמונדסן.

תופעת הלוואי השכיחה ביותר בקרב נשים שקיבלו את השתל הייתה הצורך להסיר אותו ולשתול אותו מחדש, דבר שהיה נחלת 3% מהמטופלות בשתל.

נשים שטופלו ב"בוטוקס" נזקקו לעיתים ליותר מזריקה אחת בשנה. החוקרים ממשיכים כעת במעקב אחר המטופלות במשך שנתיים נוספות כדי לבחון גם את היעילות הכלכלית של הטיפולים.

במחקר, שהתפרסם ב- 4.10.16 בכתב העת של האגודה האמריקנית לרפואה נבדקו 400 נשים שטופלו באופן אקראי בזריקות בוטולינום טוקסין "בוטוקס" או בשתל של "אינטרסטים". כל המטופלות סבלו במשך 6 חודשים לפחות מבריחת שתן כתוצאה מפעילות יתר של שלפוחית השתן שנמשכה 3 ימים רצופים. כל המשתתפות לא טופלו בדרכים אחרות לבד מהטיפולים שנחקרו. המחקר כלל גם מעקב בן 6 חודשים אחר המטופלות.

מסכמת פרופסור אמונדסן: "ישנם שני סוגים של בריחת שתן, בריחת שתן בגלל פעילות יתר של שלפוחית השתן ובריחת שתן בגלל עקה (סטרס). כ- 80% מהמטופלות משתלטות על בריחת שתן בעזרת טיפול תרופתי. 20% הנותרות שאינן מגיבות לטיפול תרופתי יכולות לבחור בין זריקות בוטולינום טוקסין לבין שתל. במידה ואין הצלחה בטיפול מסוים אפשר להחליף בין הטיפולים. ישנם גם הבדלים בתופעות הלוואי של הטיפולים ועל המטופלות להחליט איזה מתופעות הלוואי הן מוכנות לסבול. מכיוון ששני הטיפולים טובים, ההבדל ביניהם מסתכם בעיקר ביחס לתופעות לוואי".

עוד על בריחת שתן אצל נשים