שעלת

שעלת היא זיהום מדבק במיוחד בדרכי הנשימה. על אף שבתחילה נדמה המצב להתקררות רגילה, יכולה המחלה להתפתח למצב חמור, בעיקר אצל תינוקות. בשלבים מתקדמים של המחלה, ניתן לזהותה על-ידי שיעול יבש חמור שמלווה, לאחר השיעול, בקולות צפצוף בזמן שאיפת האוויר.
שיעור מקרי מחלת השעלת גבוה בעיקר בקרב ילדים קטנים שטרם השלימו את מערך החיסונים, ובני נוער שמערכת החיסון שלהם נחלשה.
באמצעות טיפול ראוי, רוב בני הנוער והמבוגרים מצליחים להתגבר על שעלת בלי סיבוכים. שעלת חמורה יותר בקרב ילדים, בעיקר תינוקות מתחת לגיל 6 חודשים.

תסמינים (סימפטומים) של שעלת

תסמינים מוקדמים
מרגע ההדבקה בחיידק שגורם למחלת השעלת, חולפים 3-21 ימים עד להופעתם של התסמינים. בשלביה הראשונים של המחלה התסמינים מתונים ומזכירים תסמיני התקררות רגילה כמו:

  • אף נוזל
  • גודש באף
  • התעטשויות
  • עיניים אדומות ודומעות
  • חום בינוני
  • שיעול יבש
  • הרגשה כללית לא טובה וחוסר תאבון

תסמינים מאוחרים
לאחר כשבוע עד שבועיים, מחריפים התסמינים:

  • השיעול היבש מתפתח להתקפי שיעול קשים, שנמשכים לפעמים יותר מדקה וגורמים להפרשה של לחה.
  • שאיפות האוויר בין התקפי השיעול מלוות בקולות של צפצוף.
  • התקפי השיעול, בקרב ילדים, עלולים להוביל להקאה ומרוב מאמץ יכולים פניו של הילד להאדים או להכחיל.
  • תשישות כתוצאה מהשתעלות מאומצת.

משך המחלה הוא, בדרך כלל, כ- 6 שבועות, אך יכול גם להתארך מעבר לכך. התאוששות מהמחלה, כלומר היעלמות הדרגתית של התסמינים, יכולה לקחת כמה חודשים.

מאפייני השיעול

סימני השיעול והתסמינים, בקרב מבוגרים, דומים לברונכיט – זיהום בדרכי הנשימה שגורם לשיעול טורדני. לעתים יכול להופיע שיעול ממושך, ללא התקפי שיעול או קולות צפצוף. תינוקות ופעוטות שלקו בשעלת יכולים שלא להשתעל בכלל, או לא בקול רם כמו ילדים גדולים יותר. חלק מהילדים שסובלים משעלת עלולים לחוות התקפי שיעול שיגרמו לפניהם להאדים בגלל הקושי לנשום לאחר שיעול מאומץ. לעתים הנשימה נפסקת למספר שניות במהלך התקף שיעול קשה במיוחד. בין התקפי השיעול הילד מרגיש בדרך כלל טוב.
שיעול חמור עלול לגרום להופעתן של נקודות אדומות בפלג הגוף העליון כתוצאה מפקיעה של נימי דם קטנים שעל פני העור. בנוסף עלולים להופיע גם דימומים קלים בלובן העין. אם התקפי השיעול הם חמורים במיוחד אפשר אפילו לפצוע או לשבור צלע. השיעול נוטה להיות חמור יותר בשעות הלילה.

מהם גורמי השעלת?

שעלת היא סוג של זיהום בדרכי הנשימה אשר משפיע בעיקר על קנה הנשימה והסמפונות שמסתעפות ממנו. הזיהום נגרם על-ידי חיידק שנקרא בורדטלה פרטוסיס (Bordetella pertussis), אשר מועבר באוויר ברסיסי שיעול או עיטוש של אדם שנגוע בזיהום.
שעלת מדבקת במיוחד בשלבים הראשונים של המחלה (כשבועיים לאחר תחילת השיעול), אך האפשרות להדבקה יכולה להישאר גם עד להחלמה מלאה. טיפול באנטיביוטיקה מקצר את משך התקופה המדבקת לכ- 5 ימים מתחילת הטיפול.
מעת שחדר החיידק לדרכי הנשימה, הוא מתחיל להתרבות ולייצר רעלים שמקשים על סילוק החיידקים מדרכי הנשימה. כתוצאה מכך מצטברת לחה סמיכה בדרכי הנשימה שיכולה לגרום לשיעולים בלתי נשלטים.
החיידק אף מעורר דלקת שגורמת להצרות של דרכי הנשימה בריאות. הצרות זו מביאה להשתנקות, כך שלאחר כל התקף של שיעול, שאיפת האוויר מלווה בקול צפצוף גבוה.

מהם גורמי הסיכון לשעלת?

אנשים רבים מאמינים, ששעלת היא מחלת ילדות שפסה מן העולם, כמו פוליו, הודות לחיסונים. אך המחלה לא נעלמה לחלוטין. נהפוך הוא, מספר מקרי השעלת המדווחים בארהב נמצא בעלייה (מ- 1,000 מקרים בלבד בשנת 1976 ליותר מ- 25,000 מקרים בשנת 2004 – מספר מקרי השעלת הגדול ביותר מאז שנות החמישים של המאה הקודמת).
ישנן שתי סיבות משוערות לעלייה במספר מקרי השעלת:
1. החיסון מפני שעלת אשר ניתן בילדות, מאבד עם הזמן את השפעתו ומשאיר בני נוער ומבוגרים רבים חשופים לסיכון מוגבר להידבק במחלה במקרה של התפרצויות, אשר עדיין מתחוללות מדי פעם.
2. ילדים אינם מחוסנים לגמרי מפני שעלת לפני שקיבלו לפחות שלוש זריקות. עובדה זו משאירה תינוקות בני 6 חודשים ומטה בסיכון גבוה להידבק במחלה.

מתי לפנות לרופא
יש ליצור קשר מיידי עם הרופא, במידה וישנם התקפי שיעול ארוכים וחמורים, במיוחד אם התקפים אלה גורמים להאדמה או הכחלה של הפנים, להקאה, או שהשיעול מלווה בקולות צפצוף בעת שאיפה. אם נחשפנו לאדם שחולה בשעלת, ועל אף שאנו מחוסנים רצוי לפנות לרופא. סביר שבמקרה כזה יינתן, לפי הצורך, טיפול מונע באנטיביוטיקה, או חיסון תומך לשעלת, כדי למנוע הידבקות במחלה.

בדיקות ואבחון של שעלת

אבחון של שעלת בשלבים המוקדמים של המחלה יכול להיות בעייתי, מכיוון שהתסמינים דומים מאוד לתסמיני מחלות נפוצות אחרות בדרכי הנשימה כמו התקררות, שפעת או ברונכיט. כדי לאבחן שעלת, הרופא ישאל על תסמינים ויקשיב לשיעול. יתכן ותידרשנה בדיקות מעבדה כדי לאושש את האבחון. בדיקות אלה כוללות:
בדיקת תרבית 
משטח גרון או אף.
בדיקת דם. מטרת הבדיקה לגלות עליה במספרם של 
תאי דם לבנים, שתפקידם להילחם בזיהומים, כמו שעלת. מספר גבוה של תאי דם לבנים מצביע על קיומם של זיהום או דלקת. זוהי בדיקה כללית והיא אינה ספציפית לשעלת.
הדמיית רנטגן של החזה. מטרת הבדיקה היא לאתר הצטברות של נוזלים בריאות. נוזלים נוטים להצטבר בריאות כששעלת או זיהומים אחרים בדרכי הנשימה מסתבכים ומתפתחים לדלקת ריאות.
אם מתברר שאכן מדובר בשעלת, ימליץ הרופא למנוע מגע של החולה עם אנשים אחרים, בשל הסיכון הרב להידבקות במחלה. מאותו הטעם לא מומלץ לחזור לעבודה או לשלוח את הילד לגן או לבית הספר לפני קבלת אישור של הרופא שסכנה ההדבקה חלפה.

סיבוכים ממחלת השעלת

בני נוער ומבוגרים
בני נוער ומבוגרים מחלימים, בדרך כלל, משעלת ללא סיבוכים. התקפי שיעול חמורים יכולים להוביל לסיבוכים הבאים:
– צלע חבולה או שבורה.
– 
בקע – צניחה לא תקינה של חלק מהמעי דרך הצפק בגלל היחלשות של שרירי בטן.

ילדים
ילדים הסובלים משעלת עלולים גם:
– לפצוע את שריר החזה.
– לפתח בקע.

תינוקות
אצל תינוקות, ובמיוחד תינוקות מתחת לגיל 6 חודשים, סיבוכי שעלת עלולים להיות חמורים ולכלול:
– 
דלקת אוזניים
– דלקת ריאות – בערך אחד מכל חמישה ילדים מתחת לגיל שנה עלול לפתח דלקת ריאות כשהוא חולה בשעלת.
– האטה או עצירה בנשימה
– התייבשות
– פרכוסים 
– נזק מוחי
מכיוון שתינוקות ופעוטות מועדים יותר לסיבוכי שעלת, הם נזקקים לעתים קרובות לאשפוז בבית חולים.  כ- 75% מהתינוקות מתחת לגיל 6 חודשים יתאשפזו בבית חולים במקרה של שעלת, מכיוון שעבורם הסיבוכים יכולים להיות מסכני חיים.

טיפולים ותרופות לשעלת

מתן טיפולים שונים לשעלת, תלוי בגיל ובחומרת התסמינים:

ילדים, בני נוער ומבוגרים
כאשר אובחנה שעלת בקבוצת גיל זו, ימליץ הרופא על מנוחה במיטה ומתן טיפול אנטיביוטי מסוג אזיתרומיצין או אריתרומיצין. למרות שאנטיביוטיקה אינה מרפאה שעלת, היא יכולה לקצר את משך המחלה ואת משך הזמן שבו קיים סיכון להדביק אחרים במחלה. במידה ויש אבחון ברור של שעלת, אך התגובה לטיפול באנטיביוטיקה איטית, יהיה צורך להמשיך את הטיפול באנטיביוטיקה למשך שבועיים לפחות ואף ליותר.
טיפול באנטיביוטיקה יעיל במיוחד בשלב הראשון של המחלה, לפני שמתחילים התקפי השיעול.
אם המחלה מתפתחת לנקודה בה התקפי השיעול חמורים, הטיפול באנטיביוטיקה אינו יעיל במיוחד, אך עדיין חשוב לקבל אותו מכיוון שהוא יכול לעצור את הפצת המחלה לאחרים.
למרבה הצער אין פתרונות רבים להקלה על תסמיני המחלה. למשל, תרופות לשיעול ללא מרשם רופא יעילות במידה מועטה בלבד במקרה של שעלת.
משך ההחלמה משעלת הוא כ- 6 שבועות, אך עלול להימשך גם יותר מכך. התאוששותם של ילדים מהמחלה, כלומר היעלמות הדרגתית של התסמינים, יכולה לארוך כמה חודשים.

תינוקות ופעוטות
כמעט כל התינוקות מתחת לגיל 3 חודשים שחלו בשעלת, ואף תינוקות גדולים יותר, נאלצים להתאשפז בבית החולים על מנת להקטין את הסיכון לסיבוכים רציניים. רוב התינוקות שמקבלים טיפול לשעלת מצליחים להתגבר על המחלה ללא סיבוכים, אך קיים סיכון לסיבוכים כל עוד לא חלף הזיהום.
בבית החולים יקבלו התינוקות אנטיביוטיקה בעירוי על מנת לטפל בזיהום, ואולי אף תרופות על בסיס קורטיזון, אשר מסייעות בהפחתת הדלקת בקנה הנשימה. לעתים שואבים מקנה הנשימה של הילד את הלחה שחוסמת אותו. אופן הנשימה של הילד נמצא תחת פיקוח ובהשגחה למקרה שבו יהיה צורך במתן חמצן.
הזנה לווריד עשויה להיות הכרחית במקרה בו הילד מראה סימני התייבשות או סובל מקושי לאכול. במקרים מסוימים, מתן משככי כאבים במרשם יוכל לעזור לילד לנוח. 
בכל מקרה יושם הילד בבידוד על מנת למנוע הדבקה.

מניעה של שעלת

מחלת השעלת קטלה, לפני פיתוח חיסון למחלה, כ- 5,000-10,000 איש בשנה בארה"ב בלבד. כעת צמצם החיסון את מספר מקרי המוות מהמחלה לפחות מ- 30 בשנה.

חיסון בילדות (DTaP – חיסון שעלת לא תאי)
הדרך הטובה ביותר למניעת שעלת היא באמצעות חיסון מפני שעלת, אשר ניתן, בדרך כלל, בשילוב עם שני חיסונים נוספים נגד מחלות ילדות רציניות – דיפטריה וטטנוס. חיסון משולש זה ידוע בשם DTaP. זוהי גרסה חדשה ובטוחה יותר של החיסון DTP. החיסון החדש נמצא בשימוש בישראל כבר משנת 2002.
רופאים ממליצים להתחיל בחיסון זה בגיל הינקות. החיסון כולל סדרה של 5 זריקות, שניתנות בזרוע בגיל חודשיים, 4 חודשים, 6 חודשים, 12-18 חודשים ובין גילאי 4-6 שנים. דרושות לפחות 3 זריקות של חיסון זה על מנת לספק לילד הגנה מלאה מפני שעלת, אך מומלץ לקבל את כל חמש הזריקות עד לגיל 6.

חיסון תומך בגיל ההתבגרות (Tdap)
מכיוון שההגנה שמספק החיסון מפני שעלת, נוטה להיחלש בגיל 11 שנים, ובשל העלייה במקרי שעלת בקרב מתבגרים בגילאי 11-18 שנים, ממליצים רופאים לקבל חיסון תומך. חיסון זה כולל גם חיסונים נגד טטנוס ודיפטריה, ומומלץ לקבל אותו בגיל 11-12 שנים. חיסון משולש זה מחליף את החיסון שניתן, בדרך כלל, בגיל זה נגד טטנוס ודיפטריה.

חיסון תומך למבוגרים (Tdap)
הוועדה המייעצת לרפואה חיסונית של המרכז לניטור ולמניעת מחלות בארהב (CDC), ממליצה למבוגרים לקבל חיסון Tdap נוסף כל 10 שנים, במקום חיסון Td (טטנוס ודיפטריה בלבד). חיסון זה מסייע להפחית את הסיכון של מבוגרים אלה להעביר את הזיהום לתינוקות. מבוגרים שנמצאים או עתידים להימצא בקרבת תינוקות מתחת לגיל 12 חודשים צריכים אף הם לקבל את החיסון.

תופעות לוואי של החיסון
תופעות לוואי ממתן החיסון יכולות לכלול: חום, רגזנות, הקאה או רגישות במקום הזריקה. יש סיכוי רב יותר שתופעות לוואי אלו תתרחשנה לאחר הזריקה הרביעית או החמישית בסדרה. חלק מהילדים יכולים לפתח נפיחות ביד או ברגל שבהן ניתנה הזריקה, בעקבות קבלת החיסונים המאוחרים יותר בסדרה. במקרים כאלה יש להתייעץ עם הרופא על מנת להקל על תופעות הלוואי שחווה הילד.
במקרים נדירים, יכולות להופיע תופעות לוואי חמורות כמו:
– תגובה אלרגית חריפה, שבה תוך דקות לאחר מתן הזריקה מתפתחת פריחה או אדמומיות.
– חום גבוה במיוחד (41 מעלות)
– התקפים, הלם או תרדמת.
ישנם אנשים שחוששים שחיסון מפני שעלת יגרום לליקוי עצבי, מכיוון שקיימות עדויות על ילדים שפיתחו נזק מוחי בסמוך לזמן קבלת החיסונים. עד עתה לא נמצא במחקרים קשר מוגדר וברור בין חיסון מפני שעלת לבין נזק מוחי. מחקרים בנושא זה עדיין נמשכים. ילדים שסובלים מהתקפים או מהפרעה מוחית אחרת אינם מועמדים טובים לקבלת החיסון.

חיסונים חלופיים
ישנו שילוב נוסף של חיסון לשעלת (Pediarix), אשר בנוסף לחיסון מפני שעלת, דיפטריה וטטנוס, יש בו גם חיסון מפני פוליו ודלקת כבד נגיפית מסוג B. מכיוון שחיסון זה מגן מפני 5 מחלות, יש צורך בפחות זריקות, אבל לחיסון זה מגוון רחב יותר של תופעות לוואי מאשר לחיסון המשולש (DTaP). על מנת לבחור את האפשרות המתאימה ביותר לילד, מומלץ להתייעץ עם רופא ילדים.

אנטיביוטיקה
מומחים מאמינים שישנו סיכוי של עד 80% לאדם שאינו מחוסן להידבק בשעלת, אם הוא נמצא בסמיכות לאדם חולה. מסיבה זו, במקרה שאחד מבני המשפחה חלה בשעלת, סביר להניח שהרופא ירשום אנטיביוטיקה לכל המשפחה על מנת למנוע התפשטות של הזיהום. גם במקרה של מגע קרוב עם אדם שחלה בשעלת, רצוי לקבל טיפול באנטיביוטיקה. תינוקות וילדים קטנים שעדיין לא השלימו את חמשת הזריקות, יידרשו אולי לקבל חיסון תומך במקרה שנחשפו לבן משפחה חולה.

התמודדות עם התקפי שיעול

להלן מספר עצות להתמודדות עם התקפי שיעול, שרלוונטיות עבור כל מי שמטופל בבית:
הקפד על מנוחה. חדר שינה שקט וחשוך יכול לעזור להירגע ולנוח בצורה טובה יותר.
שתה הרבה נוזלים. מים, מיץ ומרק הם אפשרויות טובות. יש לשים לב, במיוחד אצל ילדים, לסימני התייבשות כמו שפתיים יבשות, עור יבש, בכי ללא דמעות, עיניים שקועות, חוסר מנוחה, רגישות והשתנה לא תכופה.
אכול ארוחות קטנות יותר. כדי למנוע הקאה לאחר השתעלות, רצוי לאכול ארוחות קטנות ותכופות יותר, במקום ארוחות גדולות.
השתמש במכשיר אדים. מכשיר אדים עוזר בהרגעת ריאות מגורות ובהקלה על הפרשת לחה מקנה הנשימה. יש להקפיד בעת שימוש במכשיר אדים על ניקיונו על פי הוראות השימוש. אם אין מכשיר אדים, מקלחת או אמבטיה חמה יכולות אף הן לעזור בניקוי הריאות ובהקלה על הנשימה.
טהר את האוויר. יש לשמור על בית נקי מגירויים שיכולים לגרום להתקפי שיעול כמו עשן סיגריות, תרסיסים, עשן מבישול וכדומה.
מנע הדבקה. יש לכסות את הפה בזמן השתעלות ולשטוף את הידיים בתכיפות.

עדכון אחרון – 29/7/2010