פרכוסים אצל ילדים

פרכוסים אצל ילדים הוא מונח כוללני שמתאר כשל תפקודי פתאומי במוח שיכול לגרום לילדים מסוימים להתמוטט,  להיטלטל או לחוות הפרעה זמנית אחרת בתפקודו התקין של המוח. פרכוסים אצל ילדים מלווים, לפעמים, באובדן ההכרה או בשינוי הכרתי אחר. 

מה קורה בתוך המוח של ילדך בזמן פרכוסים?

פרכוסים אצל ילדים – הנה הסבר פשטני: המוח עשוי ממיליוני תאי עצבים שנקראים נוירונים, ותאים אלה מתקשרים זה עם זה באמצעות מטעני חשמל זעירים. כאשר מספר גדול של תאי עצבים שולח בבת אחת הרבה מטענים חשמליים, מתחולל פרכוס. גל אינטנסיבי ולא תקין זה של "סערה חשמלית" מהמם את המוח וגורם לפרכוס שיכול להתבטא בעוויתות שרירים, באובדן הכרה, בהתנהגות מוזרה, או בתסמינים נוספים אחרים.

בנסיבות מסוימות, כמו למשל: חום, מחסור בחמצן, פגיעה בראש או מחלה שאחד מתסמיניה הוא פרכוסים, אפשר לחוות פרכוסים. אנשים מאובחנים כחולי אפילפסיה כאשר הם חווים יותר מפעם אחת פרכוסים בלי סיבה מוגדרת. לא ניתן לזהות את הגורם לפרכוסים בשבעה מכל עשרה מקרים. פרכוס שאין אנו יודעים מה הגורם להופעתו נקרא פרכוס קריפטוגני, ההשערה המקובלת היא שפרכוס כזה יכול לנבוע מנחשול בלתי נשלט של מטענים חשמליים שפורץ בבת אחת מנוירונים רבים במוח.

פרכוסים מוגדרים, באופן מסורתי, בהתאם לאופן שבו הם נראים למתבונן מהצד ולפי צורתם של גלי מוח כפי שהם נרשמים במכשיר EEG. מחקרים שבודקים את הגנטיקה של פרכוסים מנסים לתעד את המאפיינים הספציפיים של סוגים שונים של פרכוסים, בתקווה שניתן יהיה בעתיד להתאים טיפול מדויק וייחודי לכל סוג של פרכוס שגורם לאפילפסיה.

אבחון של פרכוסים אצל ילדים

אבחון של פרכוסים אינו דבר של מה בכך. פרכוסים חולפים כל כך מהר עד שסביר מאוד שהרופא לעולם לא יראה את הילד שלך בזמן שהוא חווה פרכוסים. דבר ראשון שעל הרופא לעשות, בבואו לאבחן פרכוסים, הוא לשלול את קיומם של מצבים אחרים, כמו פרכוסים שאינם אפילפטיים. פרכוסים כאלה נדמים כפרכוסים אבל הם נגרמים, ברוב המקרים, על-ידי סיבות אחרות כמו נפילה ברמות סוכר בדם או צניחה בלחץ הדם, שינויים בקצב הלב או מועקה ולחצים רגשיים.

התיאור שלנו של אופי הפרכוסים שחווה הילד חשוב ביותר כדי לסייע לרופא להגיע לאבחון מדויק. יש הגורסים שתיעוד של פרכוסים בעזרת מצלמת וידאו יאפשר, עם כל הקושי ואי-הנעימות שבדבר, להביא לאבחון נכון יותר של הפרכוסים.

פרכוסים מתחלקים, על סמך אופי ההתנהגות ולפי תיעוד הפעילות המוחית, לשתי קטגוריות עיקריות: פרכוסים כלליים ופרכוסים חלקיים.

פרכוסים כלליים

פרכוסים כלליים נוצרים על-ידי מטענים חשמליים שעוברים בכל רחבי המוח.

ישנם ששה סוגים של פרכוסים כלליים:

  1. פרכוס גרנד-מל הוא השכיח והדרמטי ביותר. בסוג פרכוס זה מאבדים, בדרך כלל, את ההכרה ומתמוטטים. בעקבות אובדן ההכרה כל הגוף הופך נוקשה למשך 30-60 שניות (השלב הטוני של פרכוסים) ואחריו מופיעים עוויתות וטלטולים אלימים למשך 30-60 שניות בערך (השלב הקלוני של פרכוסים) שאחריהם שוקע הילד בשינה עמוקה. במהלך פרכוס גרנד-מל יכולות להיגרם פציעות ותאונות כמו נשיכת לשון או בריחת שתן.
  2. פרכוסי היעדרות גורמים לאובדן הכרה קצרצר (לשניות ספורות) ואין להם כמעט תסמינים ניכרים לעין. הילד מפסיק לפתע את פעילותו ובוהה. פרכוסי היעדרות מתחילים ונגמרים באופן מפתיע ויכולים להתחולל כמה פעמים ביום. המטופלים אינם מודעים, בדרך כלל, לעובדה שחוו פרכוס, פרט לכך שהם שמים לב שאבד להם זמן.
  3. פרכוסי טלטולים לסירוגין הם עוויתות שמופיעות באופן מזדמן ופזור, בדרך כלל בשני צדי הגוף. ילדים מתארים עוויתות אלה כסדרת מכות חשמל קצרות. כאשר העוויתות אלימות יכול הילד ליפול או להשליך דברים באופן בלתי רצוני.
  4. פרכוסי טלטולים הם עוויתות קצביות חוזרות ונשנות שמופיעות בו זמנית בשני צדי הגוף.
  5. פרכוסי התקשות מאופיינים בנוקשות של השרירים.
  6. פרכוסי התרככות מאופיינים באובדן פתאומי וכללי של המתח השרירי (טונוס) בעיקר בידיים וברגליים, דבר שיכול לגרום לנפילות.

פרכוסים חלקיים

פרכוסים חלקיים נוצרים (או לפחות מתחילים) באזור קטן יחסית של המוח.

ישנם שלושה סוגים של פרכוסים חלקיים:

  1. פרכוסים חלקיים פשוטים (בהם המודעות נשמרת ולא מאבדים הכרה)  שמתחלקים לשלושה סוגי משנה בהתאם לאופי התסמינים:

תסמינים מוטוריים (תסמיני תנועה) שכוללים עוויתות, נוקשות שרירים, התקפי עוויתות והטיית ראש.

תסמינים סנסורים (תסמיני חישה) תחושות מוזרות שמשפיעות על חמשת החושים שלנו (ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש).

תסמינים פסיכולוגיים כמו בעיות בזיכרון והפרעות רגשיות.

  1. פרכוסים חלקיים מורכבים (בהם המודעות משובשת אך לא מאבדים הכרה) גורמים למטופלים להיראות מנותקים ובוהים בחלל. המטופלים יכולים גם לחוות תסמינים אוטומטיים שמורכבים מתנועות בלתי רצוניות אך מתואמות שנוטות לחזור על עצמן ולהיות חסרות מטרה ברורה, כמו מצמוץ שפתיים, לעיסה, תנועה עצבנית והליכה לשום מקום.
  2. פרכוסים חלקיים שהופכים להיות פרכוסים כלליים. התסמינים בתחילה כרוכים בשימור ההכרה ועם החרפת המצב מגיע אובדן הכרה, בעקבותיו נוקשות של כל הגוף, עוויתות נמרצות ובסופן שינה עמוקה.

מהם הסיכונים של פרכוסים אצל ילדים?

פרכוסים אינם גורמים כאבים על אף שהם נראים מכאיבים. אבל הם יכולים להיות מפחידים לילדים ולאנשים שנמצאים בסביבתו של ילד שחווה פרכוסים. פרכוסים מפחידים במיוחד הם אלה שבהם הילד חווה תחושה פתאומית ומשתקת של אימה נוראית.

אחת הבעיות בפרכוסים חלקיים מורכבים היא שאין לילד שליטה על פעולות, דבר שיכול לגרום לו לעשות דברים מוזרים שאינם הולמים ולהרגיז ולהביך את האנשים סביבו. ילדים יכולים גם לפצוע את עצמם אם ייפלו בזמן פרכוסים או ייתקלו בחפצים. פרכוסים שלעצמם אינם מזיקים.

מומחי רפואה אינם יודעים באופן מושלם מהן ההשפעות ארוכות הטווח של פרכוסים על המוח. רוב המדענים בעבר סברו שפרכוסים אינם גורמים לנזק כלשהו במוח ואם נצפה נזק מוחי, הם ייחסו אותו למחלות רקע של הילד. כיום מתחילים להתעורר ספקות בקשר לקביעה שאין כל נזק למוח כתוצאה של פרכוסים. מדענים מציינים, בקשר לנזק מוחי אפשרי בקרב ילדים, שצריך לזכור שמוחם של ילדים מאוד גמיש ומשתנה ומתפתח בהתמדה, ולכן, ככל הנראה, ילדים הם האחרונים לסבול מנזק כלשהו למוח כתוצאה מפרכוסים.

האם ישנם פרכוסים שמסכנים חיים אצל ילדים?

על אף שרוב הפרכוסים אינם מסוכנים ואינם מחייבים תשומת לב רפואית מידית, סוג מסוים של פרכוסים מחייב טיפול מידי. סטטוס אפילפטיקוס הוא מצב מסכן חיים שבו הילד חווה פרכוס ממושך או פרכוס אחר פרכוס מבלי שיחזור להכרה בין פרכוס למשנהו. סטטוס אפילפטיקוס אמנם שכיח יותר בקרב חולי אפילפסיה, אבל כשליש מאלה שמפתחים מצב מסכן חיים זה לא חוו קודם לכן אף פרכוס. לכן אם הפרכוסים נמשכים יותר מ- 5 דקות יש להזעיק בדחיפות אמבולנס.