דלקת הלחמית

קונגנקטיויטיס או בשמה הנפוץ עיניים אדומות היא דלקת בלחמית. הלחמית היא קרום שקוף המכסה את לובן העין ומרפד את המעטה הפנימי של העפעפיים. דלקת בלחמית נפוצה בקרב ילדים, ובדרך כלל אינה מהווה סכנה לראיה של הילד. לדלקת בלחמית יכולות להיות סיבות רבות, והנפוצות שבהן הן זיהום, אלרגיה או גירוי.

דלקת לחמית זיהומית נגרמת על ידי חיידקים או נגיפים. החיידקים הגורמים למחלות מין עלולים לזהם את העין ולגרום לדלקת הלחמית. זיהומים נגיפיים עלולים לקרות גם בעקבות הצטננות או שפעת. במקרים נדירים יותר, עלולים זיהומי הרפס, זיהומי טפילים וזיהומי פטריות לגרום לדלקת בלחמית. דלקת בלחמית הנגרמת מאלרגיה מקורה ממחלות אלרגיות כגון: קדחת השחת, בה פולן (אבקני צמחים) מעורר תגובה אלרגית בעונת הפריחה. גורמים אחרים שעלולים לעורר תגובה אלרגית במשך כל השנה הם אבק, פרוות חיות הבית ואקרית הבית. בעוד שדלקת לחמית זיהומית מתחילה, בדרך כלל, בעין אחת, דלקת לחמית אלרגית מתחילה בו זמנית בשתי העיניים. דלקת בלחמית שמקורה מגירוי נגרמת הכימיקלים כגון: כלור וסבון או זיהומי אוויר כגון עשן. דלקת בלחמית אצל ילודים בני פחות מחודש עלולה להיגרם כתוצאה מחסימה בצינור הדמעות. ניתן לשחרר חסימה זו על-ידי עיסוי עדין באזור שבין העין לאף.

תסמינים (סימפטומים) של דלקת הלחמית

התסמינים הנפוצים לדלקת בלחמית הם אי-נוחות וכאב בעין המתבטאים, בדרך כלל, בתחושה שיש חול או גוף זר בעין. אצל ילדים רבים מופיעה אדמומית בעין בחלקו הפנימי של העפעף. לעתים מתנפחים העפעפיים וישנה רגישות לאור בהיר. עיניים מגורות ודומעות אופייניות לדלקת לחמית אלרגית. בדלקת לחמית זיהומית מופיעה, בדרך כלל, הפרשה סמיכה שצבעה נע מלבן לצהבהב. לעתים עלולה ההפרשה לגרום להדבקות העפעפיים. בדלקת לחמית אלרגית ההפרשה סמיכה פחות ושקופה בדרך כלל. דלקות אוזניים עלולות להופיע בעקבות דלקת בלחמית שמקורה מחיידקים. דלקת בלחמית שמקורה מנגיפים עלולה להוביל להצטננות ולנזלת.

האם דלקת הלחמית מדבקת?

כל סוגי הדלקת הזיהומית בלחמית הם מדבקים ויעברו מעין לעין באמצעות מגע. אפשר להידבק בדלקת לחמית כתוצאה ממגע עם ילד הסובל מן הבעיה או מגע עם חפצים שהילד החולה נגע בהם. הזיהום עלול גם להתפשט על-ידי עיטוש או שיעול, ובעונת הקיץ על-ידי שחיה בברכה מזוהמת בחיידקים. זמן הדגירה של דלקת לחמית זיהומית הוא עד שבוע שלאחריו מופיעה המחלה. דלקת לחמית אלרגית אינה מדבקת.

שינויים מומלצים באורח חיים

כדי למנוע הופעת דלקת בלחמית או לצמצם את היקפה, יש להקנות לילד מגיל צעיר, ככל האפשר, הרגלי ניקיון אישיים הכוללים רחיצת ידיים במים ובסבון ואי שימוש משותף בחפצים אישיים של ילד אחר. אם הילד לקה בדלקת יש להקפיד במשנה תוקף על נטילת ידיים  שלו ושל הוריו ולהפריד בין חפציו האישיים לבין חפצי שאר בני המשפחה.

אם הילד מועד לדלקת לחמית אלרגית יש לצמצם את חשיפתו למעוררי האלרגיה, כגון: פולן, פרוות חיות הבית ואבק.

טיפול בדלקת הלחמית

הטיפול הרפואי המקובל בדלקת לחמית זיהומית מורכב מטיפות עיניים או משחות אנטיביוטיות שאותן ירשום הרופא. התרופות ניתנות למשך שבוע בדרך כלל. 
למרות שזיהום נגיפי אינו מטופל, בדרך כלל, באנטיביוטיקה, עשוי הרופא, בכל זאת, לרשום טיפול אנטיביוטי כדי למנוע התפתחות עתידית של דלקת לחמית שמקורה בחיידקים. הטיפול מתקבל, ברוב המקרים, היטב על ידי הילדים למרות הקושי בהזלפת הטיפות לעין או משיחת המשחה במקום הרצוי. למרות שברוב המקרים, דלקת לחמית זיהומית חולפת מעצמה ללא טיפול רפואי, ממליצים הרופאים על הטיפול כדי להחיש את ההחלמה ולצמצם את הסיכון להדבקה. דלקת לחמית אינה, בדרך כלל, בעיה רצינית, אך במקרים נדירים עלול להגרם נזק קבוע לראיה או אפילו עיוורון, ולכן יש לפעול בקפדנות בהתאם להנחיותיו של הרופא המטפל.
אם הרופא המטפל חושש שילדך לקה בדלקת לחמית אלרגית הוא ירשום לו תרופות אנטי-אלרגיות או טיפות עינים מתאימות. כדי להקל על הילד בעת הדלקת  ניתן להניח על העין רטיה קרה או פושרת ולתת תרופות לשיכוך כאבים לפי הצורך. אם ישנה הדבקות עפעפיים כתוצאה מהפרשה, רצוי לנקות את העפעפיים עם רטיה מושרת במים פושרים.
חשוב לזכור שלבעיות עיניים חמורות יש בתחילתן תסמינים הדומים לדלקת לחמית, לכן חשוב לגשת לרופא, מיד עם הופעת התסמינים, כדי לשלול את קיומן או לטפל בהן מוקדם ככל האפשר.

עדכון אחרון – 22/7/2010