תרופות נגד דיכאון וחרדה – איך הן פועלות?

טיפול בדיכאון

מוגש באדיבות www.mymood.co.il טיפול עצמי בדיכאון ובחרדה

שילוב של תרופות נגד דיכאון וחרדה עם טיפול פסיכולוגי דוגמת טיפול קוגניטיבי התנהגותי נחשב כדרך יעילה לשיפור במצבו של המטופל. טיפול תרופתי יכול להועיל לדיכאון מתון עד חמור, לכמה סוגי חרדה ולהפרעות מצב רוח דומות בחומרתן. להלן תיאור איך תרופות אנטי-דיכאוניות פועלות, מה הן עושות והיכן אפשר למצוא מידע נוסף עליהן ועזרה.

איך פועלות תרופות נגד דיכאון וחרדה?

מחקרים מראים שצורות חמורות של דיכאון כרוכות בשינויים ספציפיים במוח, וביניהם שינוי ברמות הורמונים ובמערכות תקשורת כימיות במוח. בצורות אלה של דיכאון, מופיעים שינויים בפעילות המוח באזורים שנמצאים תחת השפעתם של ממסרים עצביים שנקראים סרוטונין ונוראדרנלין. שינויים אלה יכולים לגרום לפרצי דיכאון רציניים, שכרוכים בתסמינים קשים ובמוגבלויות שנצפות בעת דיכאון. תרופות אנטי-דיכאוניות מסוימות מגבירות רמות של סרוטונין ונוראדרנלין בכמה אזורים במוח. אין להסיק מכך באופן פשטני שדיכאון הוא בעיה שנגרמת ממחסור בכימיקלים אלה ותו לא. סוגים אחרים של תרופות אנטי-דיכאוניות פועלים בדרכים שונות במעט, אך לכולם ישנה השפעה על אזורים במוח שנמצאו קשורים ברגשות ובמוטיבציה.

מתי משתמשים בתרופות נגד דיכאון וחרדה?

תרופות אנטי-דיכאוניות ניתנות, במקרים רבים, במקביל לטיפול פסיכולוגי, כאשר מטופל חווה פרץ מתון עד חמור של דיכאון ו/או חרדה. לפעמים רושמים אותן כאשר טיפולים אחרים אינם מועילים.

איזה תרופות נגד דיכאון וחרדה הן המועילות ביותר?

ההחלטה מהי התרופה הטובה והמועילה ביותר עבור מטופל היא מורכבת. החלטה זו צריכה להיעשות לאחר הערכה ושיקול זהירים. מטופלים יכולים לעזור להערכה של הרופא באמצעות מתן מידע רב ככל האפשר על עצמם ועל עברם הרפואי.

יש לשקול את הדברים הבאים לפני שמתחילים בטיפול בתרופות אנטי-דיכאוניות.

  • גיל. דיכאון הוא תופעה שכיחה שיכולה לפגוע באנשים בכל הגילאים. טיפול תרופתי אינו מומלץ, בדרך כלל, כאפשרות ראשונה לטיפול בדיכאון בקרב ילדים ואנשים צעירים. בארצות רבות לא מומלץ, הן על-ידי הגופים שמפקחים על תרופות והן על-ידי היצרנים, להשתמש בתרופות אנטי-דיכאוניות בצעירים מתחת לגיל 18 שנים. זאת על אף שאין איסור ממשלתי לרשום תרופות אלו לצעירים ואי-אפשר למנוע מרופאים לרשום אותן אם הם מחליטים שזהו הטיפול הנדרש לצעירים מתחת לגיל 18 שנים. ישנו חשש שאחוז קטן של אנשים צעירים עד לגיל 24 שנים שנוטלים תרופות מסוג SSRI, יחוו עלייה במחשבות ובהתנהגות אובדניות. המחקרים הראו שהסיכון הוא של 4% בהשוואה ל- 2% בקרב אלה שקיבלו במחקר פלסבו (תרופת דמה שאין בה חומר פעיל). באף אחד ממחקרים קליניים אלה לא נרשם מקרה של מוות כתוצאה של התאבדות. בכל מקרה, צריך לשים מטופלים צעירים תחת פקוח רפואי הדוק יותר ולעקוב באופן סדיר אחר מצבם בשלבים הראשונים של הטיפול, במידה ונרשמו להם תרופות אנטי-דיכאוניות.
  • מחלה כרונית. תרופות אנטי-דיכאוניות, כמו כל תרופה שהיא, יכולות לגרום לתופעות לוואי בלתי רצויות. במקרים מסוימים, נטילת תרופות אנטי-דיכאוניות יכולה להשפיע על תסמינים קיימים או על טיפול במחלות אחרות. חשוב שאנשים יאפשרו לרופא לדעת על כל מחלה שיש להם ועל כל תרופה שהם נוטלים.
  • הריון והנקה. ההחלטה לקחת תרופה במהלך הריון או הנקה היא אינדיבידואלית. ההחלטה צריכה להתקבל תוך התייעצות ברופא לאחר שנשקלו הסיכונים והתועלות הן לאם והן לתינוק. אם מדובר באם שמניקה, עדיף לקחת, בדרך כלל, סוגים ספציפיים של תרופות. קבוצת תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות, כמו סרטראלין, ותרופות מעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) כמו ציטלופראם ופלובוקסאמין. תרופות אלו ניתנות בשכיחות הגבוהה ביותר לנשים מניקות. מחקרים הראו שתרופה בשם פרוקסטין אינה מומלצת בזמן הריון והנקה.
  • תסמינים. כאשר מחליטים על הטיפול התרופתי המתאים ביותר נגד דיכאון, חשוב לשקול איזה תסמינים יטופלו. סוגים מסוימים של תרופות אנטי-דיכאוניות יעילים יותר בטיפול בתסמינים ספציפיים שקשורים לדיכאון ואילו סוגים אחרים של תרופות יכולים להיות מועילים בניהול הפרעות של חרדה.

אנשים עם הפרעה דו-קוטבית (מאניה דפרסיה) שחווים הקוטב של הדיכאון יקבלו, בדרך כלל, רק תרופות לייצוב מצב הרוח. יכול לעבור זמן מה עד שתרופות לייצוב מצב הרוח יפעלו. לפעמים ניתנות תרופות אנטי-דיכאוניות במקביל לתרופות לייצוב מצב הרוח כדי להקל על התסמינים.

לא מומלץ, בדרך כלל, להשתמש בתרופות אנטי-דיכאוניות באנשים עם הפרעה דו-קוטבית כי הן יכולות לעורר קוטב רוממות הרוח (מאניה).

סוגים של תרופות נגד דיכאון וחרדה

ישנם סוגים רבים של תרופות נוגדות דיכאון. הרופא יצטרך למצוא את התרופה והמינון היעילים ביותר עבורך. חשוב לדעת שעובר פרק זמן לא קצר (לפחות שבועיים) עד שתרופות אנטי-דיכאוניות מתחילות להועיל. להלן תיאור של סוגים שונים של תרופות נוגדות דיכאון. יש לשים לב שהרשימה כוללת רק שמות גנריים ולא שמות מסחריים. השם הגנרי של התרופה מופיע על גבי האריזה שלה (בדרך כלל באותיות קטנות יותר משמה המסחרי).

ישנם הבדלים בהשפעות ובתופעות הלוואי של התרופות שרשומות מטה. צריך לדבר על כך עם הרופא שרושם את התרופה.

  • מעכבים בררניים של ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI). משפחת תרופות זו (SSRI) היא הנרשמת ביותר בעולם המערבי והיא, בדרך כלל, הבחירה הראשונה של הרופא לרוב סוגי הדיכאון. תרופות מסוג SSRI מתקבלות היטב על-ידי רוב המטופלים ואינן גורמות לטשטוש.

משפחת תרופות זו כוללת:

  • סרטראלין
  • ציטלופראם
  • אסציטלופראם
  • פרוקסטין
  • פלובוקסטין
  • פלובוקסמין

 

  • מעכבים בררניים של ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראדרנלין (SNRI). משפחת תרופות זו (SNRI) היא בעלת פחות תופעות לוואי בהשוואה לתרופות נוגדות דיכאון ישנות יותר (כמו תרופות אנטי-דיכאוניות טריציקליות), הן נרשמות למקרים של דיכאון חמור והן בטוחות יותר במקרים של מינון יתר.

משפחת תרופות זו כוללת:

  • ונלפקסין
  • דסונלקספין
  • דולוקסטין

 

  • מעכבים הפיכים של מונו-אמין-אוקסידז  (RIMA). תרופות מסוג זה (RIMA) הן בעלות מעט תופעות לוואי ואינן מטשטשות. הן יעילות פחות לצורות חמורות יותר של דיכאון בהשוואה לתרופות אנטי-דיכאוניות אחרות, אך הן מועילות לאנשים שחווים בעיות חרדה או שמתקשים להירדם.

משפחת תרופות זו כוללת:

  • מוקלובמיד

 

  • מעכבי מונו-אמין-אוקסידז (MAOI). תרופות מסוג זה כמעט ואינן נרשמות מכיוון שהן מחייבות דיאטה מיוחדת, שבלעדיה אפשר לחוות תופעות לוואי רציניות.

משפחת תרופות זו כוללת:

  • טרנילסיפרמין
  • פנלזין

 

  • נוגדי דיכאון טריציקליים (TCA). סוג זה של תרופות (TCA) יעיל אך יש לו יותר תופעות לוואי מזיקות מאשר התרופות החדשות יותר (SSRI) הן מועדות יותר לגרום ללחץ דם נמוך, שצריך להיות תחת מעקב של רופא. יש בהן סיכון רב יותר במקרים של מינון יתר.

משפחת תרופות זו כוללת:

  • נורטריפטילין
  • קלומיפראמין
  • דוטיאפין
  • דוקספין
  • אימיפראמין
  • אמיטריפטילין

 

  • נוראדרנלין סרוטונין נוגדי דיכאון ספציפיים (NASSA). סוג זה של תרופות (NASSA) יכול להועיל כשיש בעיות שינה ובעיות תיאבון. בהכללה, סוג זה הוא בעל תופעות לוואי מיניות קלות, אך יכול לגרום לעלייה במשקל.

משפחת תרופות זו כוללת:

  • מירטזפין

 

  • מעכבי ספיגה חוזרת של נוראדרנלין (NARI). סוג זה של תרופות עוצב לפעול באופן בררני על סוג אחד של ממסר עצבי (נוראדרנלין). ישנה סבירות נמוכה שתרופות אלו יגרמו לטשטוש או לנמנום בהשוואה לתרופות אנטי-דיכאוניות אחרות, אך ישנה סבירות גבוהה שהן יגרמו קשיי הירדמות.

משפחת תרופות זו כוללת:

  • רבוקסטין