בדיקת סוג דם בהריון

מטרתה של בדיקת סוג דם בהריון היא לגלות מקרים של אי התאמה בין סוג הדם של האימא לסוג הדם של העובר. הדוגמא הידועה ביותר לאי-התאמה בין סוגי דם היא זו שלאימא יש סוג דם RH שלילי ואילו לעובר יש סוג דם RH חיובי.  

תאי דם אדומים נושאים על המעטפת החיצונית שלהם אנטיגנים (סמנים ביולוגיים). אנטיגן הוא כל חומר שמעורר תגובה חיסונית שגורמת לייצור של נוגדנים. אנטיגן משמש גם כחומר לסימון תאים, ומאפשר למערכת החיסונית, שמטרתה להגן על הגוף מפני פולשים, לזהות  את התא כ"עצמי" או כ"לא-עצמי" (זר). תא שמזוהה כ"עצמי" אינו מותקף. תא שמזוהה כ"לא-עצמי" מותקף על-ידי המערכת החיסונית במטרה לנטרל אותו, להזיק לו או להרוג אותו.

בדיקת סוג דם בהריון מאוששת את קבוצת הדם של האימא. לבני אדם ישנם שני סוגים עיקריים של אנטיגנים או מזהים של מעטפת תאי דם אדומים – אנטיגנים A ו- B. דם של בני אדם מחולק לקבוצות בהתאם לנוכחות או להיעדרות של אנטיגנים אלה.

  • אנשים שעל תאי הדם האדומים שלהם נמצאים אנטיגנים A שייכים לקבוצת דם A.
  • אנשים שעל תאי הדם האדומים שלהם נמצאים אנטיגנים B שייכים לקבוצת דם B.
  • אנשים שעל תאי הדם שלהם נמצאים גם אנטיגנים A וגם אנטיגנים B שייכים לקבוצת דם AB.
  • אנשים שעל תאי הדם האדומים שלהם אין כלל אנטיגנים A או B שייכים לקבוצת דם O.

אנטיגן חשוב נוסף שנמצא על מעטפת תאי דם אדומים נקרא גורם RH.

  • אם אנטיגן זה נוכח על פני תאי הדם האדומים, סוג הדם הוא RH+ (חיובי).
  • אם אנטיגן זה אינו נוכח על פני תאי הדם האדומים, סוג הדם הוא RH- (שלילי).

הגוף שלנו מייצר באופן טבעי נוגדנים שפועלים נגד האנטיגנים שאין לנו על תאי הדם האדומים. לדוגמא: אדם עם סוג דם A יהיה בעל נוגדנים שמופנים נגד אנטיגן B, ואדם שסוג דמו הוא B יהיה בעל נוגדנים שפועלים נגד אנטיגן A וכן הלאה.

הגדרת סוג הדם לפי הקבוצות השונות מאפשרת לקבוע איזה סוג של דם אנחנו יכולים לקבל בביטחון מלא בעירוי.

  • אנשים בעלי דם מקבוצת A יכולים לקבל דם מאנשים מקבוצתם ומאנשים בקבוצה O.
  • אנשים בקבוצת דם B יכולים לקבל דם מקבוצתם ומאנשים בקבוצה O.
  • אנשים בקבוצת דם AB יכולים לקבל דם מכל הקבוצות
  • אנשים מקבוצת דם O יכולים לקבל דם רק מקבוצתם.

מתן שגוי של עירוי דם מכניס מיד לפעולה את הנוגדנים שהורסים את תאי הדם האדומים במנת הדם שנתרמה ויכולים לגרום לסיבוכים חמורים ואף קטלניים.

אישה הרה חייבת לדעת במדויק את סוג הדם שלה, מכיוון שגם האימא וגם התינוק יכולים לחוות בעיות אם סוגי הדם שלהם שונים זה מזה, או שלאימא ישנם נוגדנים שמגיבים לאנטיגנים שבתאי הדם האדומים של העובר.

כדי להפחית את הסיכוי שאימא עם סוג דם RH שלילי תפתח נוגדנים לסוג דם RH חיובי, היא תקבל זריקה של אימונו גלובולין RH בשבוע 28 להריון לערך. אם האימא עברה דיקור מי שפיר או בדיקת סיסי שליה או פציעה בבטן היא תקבל זריקות נוספות של אימונו גלובולין RH, וגם לאחר הלידה אם לתינוק יש סוג דם RH חיובי.

הדוגמא הידועה ביותר לאי-התאמה בין סוגי דם היא זו שלאימא יש סוג דם RH שלילי ואילו לעובר יש סוג דם RH חיובי. המערכת החיסונית של האימא יכולה לפתח נוגדנים שיקשרו לאנטיגנים מסוג RH חיובי בתאי הדם האדומים של העובר ויסמנו אותם כמיועדים להרס. על אף שישנה סבירות נמוכה שתינוק ראשון עם סוג דם RH חיובי יחלה במחלת דם של היילוד (HDN), הנוגדנים שיוצרו במהלך ההריון הראשון יכולים לפגוע בעתיד בעוברים אחרים עם סוג דם RH חיובי.

כל אישה שקיבלה עירוי דם יכולה לפתח נוגדנים לגורמי דם שונים, לכן בדיקת נוגדנים במהלך השליש הראשון להריון יכולה לקבוע אם יש פוטנציאל לנזק מנוגדנים שנמצאים כבר בדמה של האימא. אם התגלה נוגדן בעל פוטנציאל לנזק, גם האבא צריך להיבדק כדי לראות האם בדם שלו ישנם אנטיגנים שיוצרים תגובות עם הנוגדנים של האימא. אם קיימת תגובה לאנטיגנים של אבא תהיה תגובה גם לאנטיגנים של העובר. מצב זה מחייב מעקב צמוד אחר העובר ובמידת הצורך החלפת דם לעובר או לידה מוקדמת.

למרות שאי-התאמה של RH בין אימא לעובר היא בעלת השלכות חמורות יותר, אחת הסיבות העיקריות למחלת דם של היילוד (HDN) היא אי-התאמה בין קבוצת הדם של האימא וקבוצת הדם של התינוק (A.B.AB.O) ולא גורם RH. בדיקת נוגדנים, למרבה הצער, אינה יכולה לשמש ככלי לחיזוי מחלת דם של היילוד כי ייצור של נוגדנים לקבוצות הדם השונות מתחולל באופן טבעי.