בדיקת פיברינוגן

מהי המטרה של בדיקת פיברינוגן?

המטרה של בדיקת פיברינוגן היא לוודא האם רמת הפיברינוגן היא נאותה ומאפשרת קרישת דם תקינה, לאבחן האם מתחוללת קרישה בעקבות מתן עירוי תוך ורידי ולקבוע האם קיים מחסור מולד בפיברינוגן.

פיברינוגן הוא חלבון הכרחי לשם יצירת קריש דם. חלבון זה מיוצר בכבד ומשתחרר לזרם הדם, בעת הצורך, עם יותר מ- 20 גורמי קרישה נוספים. אם רקמה בגוף או דופן כלי דם נפצעים, מתחולל תהליך הנקרא אשד קרישה בו מופעלים גורמי הקרישה אחד אחרי השני. כאשר התהליך מתקרב לסיומו, פיברינוגן מסיס הופך לסיבי פיברין שאינם מסיסים. סיבים אלה נארגים בצורת רשת במקום הפציעה ומיצבים את המקום הפגוע. רשת הפיברין נדבקת למקום הפציעה וטסיות הדם נדבקות אליה ויוצרות קריש דם יציב. מחסום זה מונע אובדן נוסף של דם ונותר במקומו עד להחלמת הפציעה. כשאין יותר צורך בקריש הדם, מופעלים גורמים אחרים הממיסים אותו ומפנים אותו.

פיברינוגן הוא אחד מאותם גורמי הקרישה שרמתם עולה באופן חד במקרים בהם נגרמה דלקת חמורה ברקמה או במצבי טראומה.

בדיקת פיברינוגן היא, בדרך כלל, חלק מבדיקות גורמי קרישה, ותוצאותיה מסייעות לרופא להעריך את יכולת הגוף ליצר ולפרק קרישי דם. לעיתים משמשת בדיקה זו כאמצעי מעקב אחר התפתחות מחלה (מחלת כבד, למשל) ועיתים נדירות כאמצעי פיקוח אחר מחסור נרכש בגורמי קרישה בעקבות עירוי תוך ורידי.

מתי יש לבצע בדיקת פיברינוגן?

מקובל לבצע בדיקת פיברינוגן כאשר לנבדק יש דימומים בלתי מוסברים או ממושכים, או בעקבות תוצאה בלתי תקינה בבדיקות PT ו- aPTT. לעתים תתבצע בדיקה זו כאשר לנבדק יש את התסמינים הבאים: דימום מן החניכיים, בחילה, הקאות, כאבי בטן ושרירים חמורים, או ירידה בכמות השתן.

מהי משמעות התוצאות של בדיקת פיברינוגן?

רמות פיברינוגן הן השתקפות של יכולת הקרישה ופעילותה בגוף. רמות מופחתות של פיברינוגן עלולות לפגוע ביכולת הגוף ליצר קריש דם יציב. רמות מופחתות של פיברינוגן נצפות, לעתים תכופות, בעקבות שימוש נמרץ של הגוף בחומר זה כמענה לעירוי תוך ורידי או בעקבות כמה סוגי סרטן. בתחילה משתבש מנגנון הקרישה וכשרמות הפיברינוגן צונחות מופיעים דימומים מוגברים. בעקבות קבלת עירויי דם בכמות גדולה עלול להופיע מחסור בפיברינוגן (דם מאוחסן מאבד פיברינוגן). ריכוזים מוגברים של פיברינוליסין (חלבון שממיס קרישי דם) עלולים לתקוף פיברינוגן ולפרקו בקצב מואץ.

פיברינוגן הוא אחד מאותם גורמי הקרישה שרמתם עולה באופן חד במקרים בהם נגרמה דלקת חמורה ברקמה או במצבי טראומה. לכן רמות מוגברות של פיברינוגן עלולות להופיע בעת זיהומים חמורים, כמה סוגי סרטן, מחלת העורקים הכליליים (עורקי הלב), הפרעות דלקתיות (דלקת מפרקים ראומטית), התקף לב, שבץ וטראומה.

רמות מוגברות של פיברינוגן מעלות במעט את הסיכון לפתח פקקת (קרישי דם החוסמים כלי דם באופן חלקי או מלא). פקקת עלולה להגביר את הסיכון למחלות לב, לכן עשוי הרופא להזמין בדיקת פיברינוגן כחלק מקבוצת בדיקות להערכת גורמי הסיכון הלבבי.